תרגום | נאמנות למקור
English: Translation

נאמנות למקור

תרגום טוב מגשים שתי מטרות:

  • נאמנות: התרגום מעביר במדויק את המשמעות של המקור.
  • אותנטיות: התרגום נראה בעיני הקורא בשפת היעד כאילו נכתב מלכתחילה בשפה זו. פעמים רבות מוחלפת דרישה זו בדרישה ליופי של התרגום, אלא שיופי הוא עניין סובייקטיבי מאוד.

הגשמת שתי מטרות אלה יחדיו אינה קלה, כפי שאומר הפתגם הצרפתי:

נאמנות של "מין רפה"
כשל תרגום משיר פייטן
אם נאמן אז לא יפה
ואם יפה - לא נאמן.

המקור בצרפתית

Les traductions sont comme les femmes –
Quand elles sont belles, elles ne sont pas fidèles
et quand elles sont fidèles, elles ne sont pas belles.

תרגומו של חנניה רייכמן לפתגם

דוגמה לאתגר תרגומי ניתן למצוא בג'ברווקי.

גם הסופר מיכה יוסף ברדיצ'בסקי עמד על מורכבותה של מלאכת התרגום:

"כְּשֶׁחֲבִיבוֹת עָלַי הַמַּחְשָׁבוֹת וְהַתּוֹצָאוֹת הַסִּפְרוּתִיּוֹת שֶׁבְּשָׂפָה אַחֶרֶת וַאֲנִי אוֹמֵר לְהָבִיאָן לְגַן סִפְרוּתֵנוּ אָנוּ, אָז עָלַי לְתָאֵר אֶת הַדְּבָרִים כָּךְ, אֵיךְ הָיָה אוֹמְרָם יוֹצְרָם מֵרֹאשׁ, לוּ הָיָה עִבְרִי וּבָא לְהַגִּיד אֶת הַמַּחְשָׁבוֹת אוֹ הַשִּׁירוֹת הָאֵלֶּה עִבְרִית."[1]

כבר חז"ל עמדו על הקושי ביצירתו של תרגום טוב, באומרם: "הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ – בַּדַּאי, וְהַמּוֹסִיף – מְחָרֵף וּמְגַדֵּף."[2]

וגם הרמב"ם באיגרות הרמב"ם, דפוס ליפסיה, עמוד כ"ז כתב על סוגיית הנאמנות הכפולה של תהליך התרגום:

אַזְכִּיר לְךָ כְּלָל אֶחָד, וְהוּא: שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה לְהַעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן וִיכַוֵּן לְתַרְגֵּם הַמִּלָּה הָאַחַת בְּמִלָּה אַחַת וְיִשְׁמֹר גַּם כֵּן סֵדֶר הַמַּאֲמָר וְסֵדֶר הַדְּבָרִים, יִטְרַח מְאֹד, וְתָבוֹא הַעְתָּקָתוֹ מְסֻפֶּקֶת וּמְשֻׁבֶּשֶׁת בְּיוֹתֵר, וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן. אֲבָל צָרִיךְ לַמַּעֲתִיק מִלָּשׁוֹן אֶל לָשׁוֹן שֶׁיָּבִין הָעִנְיָן תְּחִלָּה, וְאַחַר־כָּךְ יְסַפֵּר וִיפָרֵשׁ בְּמַה שֶּׁיּוּבַן מִמֶּנּוּ הָעִנְיָן הַהוֹוֶה בַּלָּשׁוֹן הַהִיא וִיבָאֵר הֵיטֵב; וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ מִבִּלְתִּי שֶׁיַּקְדִּים וִיאַחֵר וִיסַפֵּר מִלָּה אַחַת בְּמִלּוֹת רַבּוֹת, אוֹ מִלּוֹת רַבּוֹת בְּמִלָּה אַחַת, וִיחַסֵּר תֵּבוֹת וְיוֹסִיף תֵּבוֹת, עַד שֶׁיְּסֻדַּר הָעִנְיָן וִיבֹאַר יָפֶה, וְיוּבַן הַלָּשׁוֹן לְפִי הַלָּשׁוֹן הַהִיא, אֲשֶׁר יַעֲתִיק אֵלֶיהָ.

חרף חשיבותה של הנאמנות למקור, הרי לעיתים ניתן להציג סיבה לסטייה ממנה. דוגמה לכך הם דבריו של יהודה מלצר, בפתח הספר "נפלאות התבונה":

הַסֵּפֶר רַב־הַמִּדּוֹת הַמּוּנָח כָּאן לִפְנֵי הַקּוֹרֵא הָעִבְרִי הוּא בִּמְקוֹרוֹ הָאַנְגְּלִי אָרֹךְ עוֹד יוֹתֵר. [...] קָשֶׁה לְהַאֲמִין כַּמָּה אֲנָשִׁים רִאְיְנָה הַמְחַבֶּרֶת, כַּמָּה סְפָרִים, מַאֲמָרִים וּמִסְמָכִים לָמְדָה, וְעוֹד וְעוֹד. כִּמְעַט כָּל פִּסְקָה מְתֹעֶדֶת עִם תַּאֲרִיךְ, מס' שֶׁל עַמּוּד, וְכַיּוֹצֵא־בְּאֵלֶּה סִמּוּכִין. [...] אֶת הָעֹשֶׁר הֶעָצוּם הַזֶּה שֶׁל אַסְמַכְתָּאוֹת חָסַכְנוּ מִן הַקּוֹרֵא הָעִבְרִי. בְּעֵצָה אַחַת עִם הַמְחַבֶּרֶת, פְּרוֹפֶסוֹר סילביה נסאר, הֶחְלַטְנוּ שֶׁלֹּא לְהַטְרִיחַ וְהִשְׁמַטְנוּ יוֹתֵר מִמֵּאָה עַמּוּדִים שֶׁל הִתְיַחֲסֻיּוֹת וּמַפְתֵּחַ, וְהֵם בְּחֶזְקַת "שְׁמוּרִים בַּמַּעֲרֶכֶת" – כְּלוֹמַר נִמְצָאִים כֻּלָּם לְמִי שֶׁיִּתְעַקֵּשׁ לִבְדֹּק בַּמַּהֲדוּרָה הָאַנְגְּלִית הַמְּקוֹרִית.

בנבואת ישעיהו מופיעה המטפורה "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה". אף שזו מטפורה שקל מאוד לפענחה, תרגום יונתן לפסוק זה מציג לקורא את הפענוח של המטפורה: "וְיִפּוֹק מַלכָּא מִבְּנוֹהִי דְיִשָׁי וּמשִׁיחָא מִבְּנֵי בְנוֹהִי יִתרַבֵּי" - המתרגם העדיף העברה ברורה של המסר על פני נאמנות למקור.