רצח | רצח ביהדות
English: Murder

רצח ביהדות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – לא תרצח

האיסור "לא תרצח" מופיע בעשרת הדיברות, נמנה עם שבע מצוות בני נח ובהלכה נקבע שמצוות לא תעשה זו היא אחת משלוש מצוות שהן בגדר "ייהרג ובל יעבור", כלומר מי שאנוס לרצוח כדי להציל את חייו, מוטב שימות ולא יִרצח. בתורה האיסור על רצח נובע מכך שהאדם נברא בצלם אלוהים ולכן אין לשום אדם אחר זכות לבטל את חייו, בשל המימד האלוהי שקיים בו, בשום מצב אף לא בהמתת חסד, למעט התגוננות שבו האדם מציל את חייו שלו. על פי המקרא הרוצח הראשון בהיסטוריה היה קין, והפך לסמל לאדם מקולל. בלשון התלמוד נאמר שדמו של אדם אחד אינו סמוק מדמו של אדם אחר. במקרים מסוימים הריגה מותרת כמו במקרה של ענישת בית דין ומלחמה. במקרא עונשו של רוצח הוא בכך שהוא יהרג, מידה כנגד מידה, "שופך דם האדם - באדם דמו ישפך", עם זאת חלק מחכמי המשנה הסתייגו מכך עד שאמרו במשנה[1]: "סנהדרין ההורגת אחד בשבוע (הכוונה לשבע שנים) נקראת חובלנית, רבי אליעזר בן עזריה אומר אחד לשבעים שנה רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם". לעומתם טען רבן שמעון בן גמליאל שגישה זו תוביל לריבוי מקרי הרצח. כמו כן מפרידים במקרא בין דינו של רוצח בשגגה לבין דינו של רוצח בזדון.