רצועת הביטחון | מוצבים

מוצבים

צה"ל

ברצועת הביטחון היו פרושים מוצבים של צה"ל: מוצב עיישייה, ריחן, טייבה, דלעת, בופור, חממה, גלגלית, נבי, כרכום, רותם, שרייפה ותל קבעה. כמו כן, היו שתי מפקדות משותפות לצה"ל וצד"ל במרג' עיון ובבנת ג'ביל. בשנים 19891995 הועברו לצד"ל כשבעה מוצבים.

בנוסף, מוצבים של צה"ל נבנו ממש על הקו הכחול אך מצידו הלבנוני: מוצב ורד בהר דב, מוצב ציפורן ברכס רמים, מוצב ליבנה ליד זרעית ומוצב שקד, ברכס אביבים. בעת הנסיגה, גם הם ננטשו, שלושה מהם נבנו מחדש בתוך הקו הכחול (בסמוך מאד למקומם הישן): ציפורן "הוזז" כ-50 מטרים לצד הישראלי ויוניפי"ל התמקם במוצב הישן; מוצב ליבנה פוצץ, ובמקומו הוקם מוצב חדש כמו בציפורן; גם שקד הוקם מחדש, ובמוצב הישן הוקם מוצב של חזבאללה עד למלחמת לבנון השנייה שבה הופצץ על ידי חיל האוויר ומאז לא שוקם; ורד ננטש ולא הוקם מחדש בתוך הקו הכחול, ובמקום צה"ל, צל"ב התמקם במוצב.[דרוש מקור]

יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) הייתה שמה הרשמי של עוצבת לבנון ותפקידיה היו שמירה על ישראל מרצועת הביטחון וכן עבודה מול צבא דרום לבנון (צד"ל). היחידה פורקה לאחר נסיגת צה"ל מרצועת הביטחון. מאז הקמתה ועד פירוקה נהרגו 23 לוחמים מהיחידה. בשנת 1991 עמד תקציבו של המנהל האזרחי בלבנון על 14 מיליון שקלים.

כלא אנצאר

מחנה שבויים אנצאר (1982)

בתחילת מלחמת לבנון הועברו עצירים חשודים בחברות באחד מארגוני הטרור, למחנה מעצר ליד ראש הנקרה. אולם הפרקליטות הודיע לרמטכ"ל רפאל איתן כי צעד זה נוגד את החוק הבינלאומי והעניין נחשב ל"חטיפה" וכי יש לעצרם במתקן כליאה בלבנון. כתוצאה מכך חיפש צה"ל מקום שנראה רחב דיו, לא רחוק מאחד מכבישי הרוחב, לא נשלט מהרים ולא מוקף אוכלוסייה פלסטינית ובחר בציר ג'יה - נבטיה שנחשב ידידותי באותו הזמן. מחנה אנצאר היה ממוקם על הציר שיוצא מנבטיה לכוון מערב, בין הכפר א-דוויר לכפר אנצאר.[35] המתקן היה בנוי מאוהלים מוקפים גדר וסוללות עפר. האבטחה נעשתה על ידי חיילי מילואים שישבו במגדלי שמירה סביב הגדרות. במחנה ישבה גם מפקדה גזרתית (שגם שירתו בה בנות - מספר סמבצ"יות וקצינה) ופלוגות בתעסוקה שביצעו פעילות בגזרה. לאחר שהתגלו תעלות שהאסירים חפרו, פונו האסירים למחנה חדש עם צריפים ומערכות מים וביוב מסודרות, הובאו יחידות אבטחה ברמה גבוהה, הונהגו הסדרי מסדרים ופשיטות ואף מכשירים לאיתור חפירות שכן היו מספר בריחות. המחנה עצמו סודר, נכבש באספלט על מנת למנוע חפירת מנהרות, הוצבו אוהלים חדשים, מגדלי שמירה, נבנו גדרות חדשות וקו עצירה צהוב, אותו אסור היה לחצות, כמטר אחד מגדר המכלאה. נגמ"שים ביצעו את הסיורים בין המכלאות השונות. ב-23 בנובמבר 1983 בעקבות עסקת השבויים עם הפת"ח (עסקת "זמירות חדשות"), פונה הכלא ונסגר זמנית.[36] המחנה המשיך להיות פעיל עד הנסיגה לרצועת הביטחון. עם הפינוי לרצועת הביטחון, נחרש המתחם על ידי דחפורים. עם הפינוי לרצועת הביטחון הועברו האסירים הביטחוניים שהיו כלואים בו לכלא עתלית בישראל.[37] ליד המחנה הוקם מנחת, ולאחר ששדה התעופה בבירות נכבש, ננטש המנחת לטובת הקמת בסיס של חיל האוויר בנמל התעופה בביירות.

צד"ל

ברצועת הביטחון היו כשלושים וחמישה מוצבים של צבא דרום לבנון: מגל, שוויא, חצביא, זומריא, חונה, ערמתא, ע'זלן, סוג'וד (לעיתים הייתה בו נוכחות של חיילי צה"ל), ריחן (לצד מוצב צה"ל בריחן היה מוצב נוסף של מפקדת גדוד צד"ל בריחן), ברוש, גמבה, מנצוריה, ולנסה, אל מרי, כלא אל חיאם, אל קוציר (512), קנטרה,תל קבעה, תלוסה (627), 705 (חולה), מחיבב, 718, ברעשית, בית יהון, שקיף א-נימל, שלעבון, רוסית אל ג'מוס, רשף, גבל חמיד, קוזה, בית ליף, שיחין, א-רזמין, שמע, שקיף אל חרדון, ביידה, חמרה ונקורה.

חוץ ממפל"ג צד"ל ובסיס ההנדסה צד"ל החזיק כשבעה מוצבים נוספים במובלעת ג'זין: אנן, משוקה, רום, א-רומני, תומת ג'זין, 1205, א-רדום וג'זין. ג'בל צפי היה מוצב שהוחזק על ידי פלוגה של צבא לבנון והיה כפוף לגדוד ג'זין של צד"ל.

בסיס הטירונים של צד"ל היה ממוקם במג'ידיה. משרד הביטחון היה אחראי על התקציב של צד"ל, למשל בשנת 1996 עמד התקציב על 21.5 מיליון דולר ואילו בשנת 1997 למרות הקיצוצים בתקציב הביטחון עמד על 23 מיליון דולר.[38]

כלא אל-ח'יאם היה בית הכלא של צד"ל ברצועת הביטחון. בשנת 1999 (על מנת לאפשר תצפית טובה על האזור) החליטו בצה"ל על הרמת מוצב חדש של צד"ל בתל-תרזעלה שיבנה בקרבת מוצב ריחן.[39]

פעמים רבות שהו לוחמים ישראלים במוצבי הצד"ל.