רצועת הביטחון | 1985 עד 2000

1985 עד 2000

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלחימה בדרום לבנון (1982 - 2000)
נגמ"שים של צה"ל ברצועת הביטחון בגזרה המזרחית (1993)
כניסת שיירה ללבנון מכיוון מושב זרעית (1993)
טנק בעמדה הדרום-מערבית של מוצב הבופור (1995)
טנק ברחבת טנקים במוצב הבופור (1995)
החמ"ל במוצב עישייה (1996)
מבט לתוך מוצב חיל התותחנים שרייפה ברצועת הביטחון ועל התומ"תים. (1998)

במהלך הפינוי הוחלף הפיקוד על צד"ל ונמסר לידיו של אנטואן לאחד שאף דרש וקיבל הסכמה ישראלית להחזקת מובלעת ג'זין מצפון לרצועה. בשנים הראשונות לאחר נסיגת צה"ל הייתה הרצועה שקטה יחסית, והפעילות של צה"ל הוגדרה על יד המטכ"ל כתעסוקה מבצעית. אולם עם השנים התגברה ההתנגדות הלבנונית, בהנהגת ארגון חזבאללה, לשהות הישראלית ברצועה. התנועה בדרכים הפכה מסוכנת, וכוחות צה"ל הסתגרו יותר ויותר במוצביהם. חזבאללה עשה מאמצים רבים לתקוף מוצבים אלה בהתקפות שצולמו ושודרו בתחנת הטלוויזיה של הארגון - אל-מנאר, לגרום לנפגעים בקרב חיילי המוצבים, ולהניף את דגלו בהם.

ביוני 1985, כחודש לאחר נסיגת צה"ל מלבנון לרצועת הביטחון, אמר אורי לוברני, מתאם פעולות הממשלה בלבנון, כי חלפה התקופה שישראל ראתה את לבנון רק מזווית אחת, הזווית הנוצרית. ישראל חותרת להידברות עם כל הגורמים, ואף מוכנה לסייע להם בשעת הצורך, גם אם הם פרו סורים. בתגובה לכך אמר גנרל לאחד, מפקד צד"ל ש"אמל" בנויה מאגפים רבים ומופעלת בחלקה על ידי סוריה, איראן וברית המועצות. ולכן אין זהו רעיון טוב, כמו כן לצד"ל חזק מבחינה צבאית, ומכיר את תושבי הכפרים והעיירות שבשטח רצועת הביטחון. בהוכחה מציג גנרל לחד את הקרב של 70 לוחמי צד"ל נגד שתי חטיבות מוסלמיות שניסו לתקוף את העיירה ג'זין.[11] ביוני 1986 התנועה השיעית "אמל" דחתה את הצעת ישראל למסור את רצועת הביטחון לידיה תמורת הסדרים מתאימים.

כוחם של הנוצרים מארונים, העדה הדרוזית והפלסטינים בלבנון נחלש באופן משמעותי לעומת עליית כוחה של העדה השיעית. הזרם במחנה הנוצרי שנעזר בישראל ותמך בשיתוף פעולה עמה, ירד כמעט לחלוטין והתחזק כוחם של התומכים באוריינטציה סורית בקרב כול העדות. בקרב העדה השיעית בלטו ירידת כוחו של ארגון אמל, הגורם הפרגמטי יותר שהיה היריב העיקרי של צה"ל בשלהי מלחמת לבנון, ועלייתו של ארגון חזבאללה שהוקם ב-1982 לאחר מלחמת לבנון.

ממוצע הפיגועים כנגד כוחות צה"ל וצד"ל ברצועת הביטחון היה כ-60 פיגועים בחודש.[12] חלק מהפיגועים היו התקפות של מתאבדים על עמדות או מוצבים של צה"ל או צד"ל.עד שנת 1986 התאבדו כשבע נערות במכוניות תופת, חלקן הושפעו מהשיר של כוכבת הזמר הלבנונית הנוצרית מארונית פיירוז -"אדמת הדרום" ששודר עשרות פעמים ביום בכל תחנות השידור הערביות. זהו שיר גבורה לאלמונים ולאלמוניות "בחזית ההתנגדות הלבנונית" שפעלה בדרום לבנון כנגד צה"ל וצד"ל. בעקבות שיר זה, חוברו והולחנו עוד עשרות שירים באותו נושא. בין השאר שירי גבורה למתאבדות.[13]

מינואר 1984 ועד ספטמבר 1997 בוצעו תשע חדירות של חוליות מחבלים לשטח ישראל. ניסיונות חדירה נוספים סוכלו בתוך אזור הביטחון. את כל ניסיונות החדירה לשטח ישראל ביצעו ארגונים פלסטינים פרו-סוריים (החזית של אחמד ג'יבריל, החזית בראשות ג'ורג' חבש ופורשי הפת"ח). החדירה החמורה ביותר התרחשה בשנת 1987 באירוע הידוע כ"ליל הגלשונים". בדצמבר 1993 חדרה חוליה של פורשי הפתח לאזור קיבוץ דן.

ההנחיה של ערפאת לאנשיו לא לפעול מלבנון הוצאה לראשונה בשנת 1988 לאחר שערפאת הכריז בז'נבה על התנערותו מטרור. ארגונים אחרים כמו "החזית הדמוקרטית" "החזית העממית" וארגונו של אבו נידאל לא שעו להוראתו של ערפאת.[14][15]

בנובמבר 1991 החלה החמרה בפעילות חזבאללה עקב ועידת מדריד, צה"ל נערך לפעולה בדרום לבנון. אלפי כפריים שיעיים החלו נסים מכפריהם בדרום לבנון לאחר הפגזות ישראליות מאסיביות את עבר כפרים שיעים בצפון רצועת הביטחון ובדרום לבנון. בפעילותה ההתקפית בלבנון אותתה ישראל כי ביטחון אזרחיה עומד בראש סדר עדיפותיה, גם אם הדבר יפגע בשיחות השלום עם לבנון וסוריה. צה"ל וצד"ל הפעילו מצפון לרצועת הביטחון אסטרטגיה הנקראת "חיץ" . פירושה שהאוכלוסייה האזרחית בכפרים הנותנים מחסה וסיוע לאנשי חזבאללה, אינם יכולים לקיים חיים נורמליים. תושבי כפרים אלה, ברצועתה שרוחבה כעשרה קילומטר מצפון לאזור הביטחון, נאלצו לבחור בין המשך סיוע לחזבאללה והמשך ההפגזות והפעילות האחרת של צה"ל וצד"ל לבין הפסקת הסיוע למחבלים והיכולת לשוב למתכונת הרגילה.[16]

אירועים בולטים

1985 - עסקת ג'יבריל, חילופי שבויים בין ישראל לבין ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית של אחמד ג'יבריל, שנעשתה ב-21 במאי 1985, ובמסגרתה שוחררו 1,150 אסירים ועצירים ביטחוניים שהיו כלואים בישראל כנגד שלושה שבויי צה"ל.

1986 - שני חיילי צה"ל נחטפים ליד בינת ג'בל. בסריקות נהרג סמל אלון בן שחר מפלס"ר הנח"ל.

1986 - נפילתו של רון ארד בשבי. רון ארד היה נווט קרב בחיל האוויר הישראלי שעקב תקלה טכנית נטש את מטוסו ונפל בשבי ארגון "אמל" בלבנון ב-16 באוקטובר 1986. נחשב כנעדר ממאי 1988, אחרי שהועבר למקום לא ידוע, באיראן או בלבנון.

1987 - ליל הגלשונים - פיגוע טרור שבו נהרגו שישה חיילי צה"ל ונפצעו עשרה.

1987 - הקרב על מוצב שומריה "העליון". התקפה קרקעית ראשונה של מוצב צה"לי ברצועת הביטחון מאז הנסיגה ב-1986 וייצוב קו האוואלי-חצבייא.

1988 - פעולת צה"ל במיידון ובנועיימה, התנקשות במפקד צד"ל שנפצע קשה בניסיון התנקשות בחייו, לאחר ששהה חודשיים וחצי בבית החולים רמב"ם חזר לביתו בדרום לבנון.[17]

1989 - מבצע עלם חמודות[18] - חטיפת שייח' עובייד על ידי ישראל.

1990-1991 - לאחר שנים של כשלונות בזירה הלבנונית, עלה בידי סוריה לכפות את הסדר הסורי על לבנון באמצעות שורת מהלכים שהתבצעו בשנים 1990–1991 . הסכם טאיף, הסכם האחווה בין סוריה ללבנון כלל הסכם הגנה משותף בין סוריה ללבנון, סילוק מישל עאון, כיבוש המובלעת הנוצרית על ידי הצבא הסורי, פירוק מרבית המיליציות המזוינות והצבת אישים לבנוניים פרו סוריים מובהקים עושי דברה של סוריה בעמדות המפתח בלבנון.

1992 - ב-16 בפברואר 1992 חוסל מנהיג חזבאללה עבאס מוסאווי בירי טילים ממסוק, מתוך הנחה כי אנשי צמרת חזבאללה ירסנו את פעילותם מחשש לחייהם ולחיי בני משפחותיהם, הנחה שהתבררה כמוטעית. במקום מוסאווי הועמד בראש ארגון חזבאללה השיח' חסן נסראללה. גירוש אנשי חמאס והג'יהאד האסלאמי ללבנון.[19]

1993 - מבצע דין וחשבון.

1994 - פיצוץ בניין הקהילה היהודית "אמיה" בבואנוס איירס ארגנטינה, חטיפת מוסטפא דיראני על ידי ישראל, חדירת חזבאללה למוצב צה"ל באזור הביטחון והנפת דגל הארגון במוצב.

1995 - שינוי תפיסתי ביחס ללחימה בדרום לבנון. בשנת 1995 החליט הרמטכ"ל, אמנון ליפקין-שחק, על שינוי תפיסתי ביחס ללחימה בדרום לבנון - מפעילות ביטחון שוטף למלחמה, למרות השינוי התפיסתי ביחס ללחימה ברצועת הביטחון הלוחמים שלחמו ברצועת הביטחון לא קבלו את אות מלחמת לבנון הראשונה.[20]

1996 - מבצע ענבי זעם והחזרת גופותיהם של חללי צה"ל אלשייך ופינק. ב-20 ביולי 1996 הוחלפו שתי גופות חיילי צה"ל סמל יוסף פינק וסמל רחמים אלשייך שהוחזקו על ידי החזבאללה מאז שנת 1986 ב-123 גופות של חללים לבנונים. רובם אנשי חזבאללה וגופות בלתי מזוהות שנקברו בשטח ישראל וברצועת הביטחון לאחר שנהרגו בלבנון. כמו כן שוחררו 45 עצורים של חזבאללה מכלא אל חיאם תמורת 16 אנשי צד"ל שהיו בשבי החזבאללה.

1997- מבצע נוף פראי מבצע צבאי שבוצע על ידי יחידת אגוז ב-12 בספטמבר 1997 בדרום לבנון.

1997 - אסון השייטת, אסון המסוקים ומחיר הדמים ההולך וגובר ששילם צה"ל על השהות ברצועה הוביל ללחץ ציבורי גובר לפינויה, כמו זה של ארגון "ארבע אמהות".

1998 - ממשלת נתניהו קיבלה בצורה מותנית את החלטת האו"ם 425 התובעת מישראל לסגת מלבנון. בפברואר 1998, שיגר החזבאללה פצצות מרגמה לעבר מוצב כרכום, השוכן בגיזרה המערבית של אזור הביטחון. אחד הפגזים התפוצץ בתוך עמדת התצפית במוצב וגרם למותם של שלושה חיילי צה"ל. בעקבות האירוע, הפיק צה"ל שורה ארוכה של לקחים הנוגעים לביצור המוצבים בדרום לבנון. הוחלט אז להתחיל בפרויקט ענק, שתכליתו בניית מיגון מסיבי בכל מוצבי צה"ל, ובהמשך גם במוצבי צד"ל, באזור הביטחון בדרום לבנון. הפרויקט, שנקרא "חומות של תקווה", כלל בניית קירות ותקרות מגן עבים במיוחד מסביב למוצבים ובתוכם, במטרה להקטין למינימום את הסיכוי שחיילים ייפגעו מירי של פצצות מרגמה וטילים. לפרויקט הוקצו עשרות מיליוני שקלים.[21]

1999 - נפילתו של מפקד יחידת הקישור ללבנון, תא"ל ארז גרשטיין.[22]

1999- סיפוח הכפר ארנון לשטח רצועת הביטחון, בעקבות סדרת פיגועים באזור הבופור.[23]

1999 - מבצע שבר ענן, כח של גולני, שהתמקם במבצר עתיק על גדת ערוץ ואדי הסלוכי בשם "קלעת דובאי", הופתע על ידי חוליית מחבלים מחזבאללה. שלושה חבלנים מיומנים של חזבאללה נהרגו. שני לוחמי גולני נהרגו ושלושה נפצעו.

2000 – נפילתו של הקולונל עקל אל-האשם מפקד החטיבה המערבית של צד"ל.[24] בחודש מאי יצא צה"ל בפעולה אחידה וחד צדדית מלבנון.

נפגעי צה"ל בשנות הלחימה

בשנים 1982 - 2000 נהרגו כ-1,216 חיילי צה"ל, מתוכם כ-654 חיילים במלחמת לבנון הראשונה וכ-562 חיילים במלחמת רצועת הביטחון, עד הנסיגה לרצועת הביטחון נפצעו כ-3,750 חיילים.[25] אין תיעוד מדויק למספר חיילי צה"ל שנפצעו במלחמת רצועת הביטחון, הערכה שמדובר במספר אלפים כולל לוחמים שאובחנו כסובלים מהפרעת דחק פוסט טראומתית.[26]בשל כך יש הרבה ביקורת על הניהול הלחימה ועל ההחלטה להישאר.

כמו כן, אין נתון רשמי על מספר חיילי צד"ל שנהרגו ונפצעו בתקופה זו. הערכה היא שנהרגו בתקופה זו כ-660 חיילי צד"ל כ-250 נפצעו, כמו כן נהרגו כ-200 אזרחים דרום לבנונים.[27]

אות הלחימה בדרום לבנון

אות מערכת שלום הגליל הוענק ללוחמים במלחמת לבנון הראשונה בין 5 ביוני 1982 ל-29 בספטמבר 1982. שאר הלוחמים שלחמו עד נסיגת צה"ל בשנת 2000 קבלו את אות השירות המבצעי. בינואר 2012 הסכים שר הביטחון אהוד ברק לבדוק מחדש את בקשת הפורום "רצועת הביטחון מלחמה ללא שם" להענקת אות לחימה "ללוחמי רצועת הביטחון".[28]

בין מלחמת לבנון הראשונה עד נסיגת צה"ל מלבנון (ספטמבר 1982 עד מאי 2000) קיבלו שישה לוחמים ציון לשבח על לחימתם.[29]