צבי הירש קלישר | חייו ומפעליו

חייו ומפעליו

שנותיו הראשונות

נולד ב-1795 בעיירה ליסה קהילה יהודית עתיקה במערב פולין, בחבל פוזנה, שעברה לאחר חלוקת פולין לשלטון פרוסיה. למד תורה מפי ראש הישיבה בליסה, רבי יעקב לורברבוים ואחר כך נסע לפוזנה והיה תלמידו של רבי עקיבא איגר. בנוסף להשכלתו התורנית רכש השכלה גם בספרות הפילוסופיה והקבלה. היה בקי בספרי הפילוסופים העברים של ימי הביניים וקרא גם ספרי פילוסופיה של דיקארט, שפינוזה, משה מנדלסון וקאנט. לאחר חתונתו ישב סמוך על שולחן חותנו בטורון ועסק בלימוד תורה. ב-1825 בגיל 29 התמנה לרב ודיין בעיר טורון, ושימש בתפקיד זה ללא שכר במשך עשרות שנים. כל אותן שנים התפרנסה משפחתו מחנות קטנה שניהלה אשתו. כמו רבנים אחרים בני זמנו ומקומו, נאבק גם הוא במשכילים הקיצונים וברפורמים הראשונים.

פעילות ציבורית

רבי עקיבא איגר, הסכים לדעת הרב קלישר בעניין חידוש עבודת הקרבנות

תחילת פעילותו הציבורית של הרב קלישר למען ארץ ישראל הייתה בשנת 1836, כאשר פנה במכתב ל מאיר אנשל רוטשילד (בנו הבכור של מייסד שושלת רוטשילד) בבקשה שיסייע ברכישת ארץ ישראל מאת הפחה המצרי תוך ניצול ההזדמנות "אשר מדינת ארץ ישראל איננו תחת דשלטון מלך אדיר כהיותו בימי קדם". במכתב זה ביטא לראשונה את עיקרי השקפתו על גאולת ישראל בדרך הטבע וללא המתנה להתערבות ניסית ועל החובה לחדש את עבודת הקרבנות בהר הבית. דברי האגרת היוו גרעין לפרקי הספר "דרישת ציון" שנכתב בשנים אחר כך ופורסם 25 שנה מאוחר יותר.[2] בשנת 1839 פנה הרב קלישר גם למשה מונטיפיורי בבקשה דומה. בשנים אלו ניהל הרב קלישר חלופת מכתבים עם רבו, רבי עקיבא איגר וכן עם רבנים נוספים בעניין חידוש עבודת הקרבנות. חלופת מכתבים זו פורסמה בהמשך בספרו "דרישת ציון".[3]

הרב צבי הירש קלישר

ב-1843 פרסם את הקונטרס "אבן בחן" שהוא חלק מספרו "מאזניים למשפט" שיצא לאור מאוחר יותר. באותה שנה יצא לאור גם חלקו הראשון של ספרו "אמונה ישרה" הכולל את השקפותיו על התורה, הפילוסופיה והקבלה. פרסום חלקו השני של הספר התעכב עד לשנת 1870 בשל הפעילות בעניין ארץ ישראל.

לקראת סוף שנות ה-50 של המאה ה-19 ניהל חלופת מכתבים עם מונטיפיורי בעניין יישוב ארץ ישראל.[4] ב-1859 הגיע לטורון הדרשן רבי נתן פרידלנד תלמידו של רבי יוסף זונדל מסלנט. הרב פרידלנד אחז גם הוא ברעיונות דומים לרב קלישר והם החלו לפעול יחד להגשמת חזונם. ב-1860 כינס הרב קלישר ועידה למען יישוב ארץ ישראל בעיר טורון בהשתתפות רבנים חשובים וביניהם ידידו הרב אליהו גוטמכר. בעקבות ועידה זו הוקמה בפרנקפורט חברה ליישוב ארץ ישראל, ארגון מעשי ראשון למען פעילות למימוש יישוב ארץ ישראל. ב-1861 עמדו הרב קלישר ובנו רבי יהודה לייב בראש הוועד בטורון שאסף כספים למען בניין בתי מחסה לעניי ירושלים.

בשנת 1862 פרסם הרב קלישר את חלקו השלישי של ספרו, וקרא לו בשם "דרישת ציון". חלק זה עסק בגאולת ישראל, במצוות יישוב הארץ ובחידוש עבודת הקרבנות. עוד קודם לכן שלח הרב קלישר את כתב היד של הספר לרבי אליהו גוטמכר שהיה גם הוא מתלמידיו של רבי עקיבא איגר. הרב גוטמכר שהיה מקובל וצדיק התווכח עמו בסוגיית הקרבנות אך הסכים עמו בעיקרי הדברים. את חילופי הדברים ביניהם הדפיס הרב קלישר בספר. מאז נעשה הרב גוטמכר לתומך נלהב של רעיון יישוב הארץ וגאולה בדרך הטבע, ועמד לימין הרב קלישר בכל פעולותיו למען יישוב הארץ.

לאחר פרסום הספר הרבה הרב קלישר לנסוע באירופה, במטרה לקבל תמיכת רבנים ואישים יהודיים ברעיונותיו. הוא השפיע על חברת כל ישראל חברים לתמוך בפיתוח החקלאות בארץ ישראל ולייסד את בית הספר החקלאי מקווה ישראל. מייסד בית הספר קרל נטר אף הזמינו להיות חבר בהנהלת המוסד, אך הדבר לא יצא לפועל. בשנת 1868 הגיש קלישר לנפוליון השלישי הצעה מפורטת ליישוב ירושלים ולשימור עם ישראל בארץ הקודש. הוא גם התכתב עם מייסד תנועת המזרחי, הרב יצחק יעקב ריינס, וחיזק אותו בדרכו הציונית.

שנותיו האחרונות

הרב קלישר שאף כל ימיו לעלות בעצמו לארץ ישראל ולעסוק שם ביישובה. במשך שנים רבות ניסה להגשים שאיפתו זו, אולם לא עלה בידו. כבר בשנת תר"ך (1840) הביע רצונו "ליסע לארץ הקדושה, לשום עיני פקוחה על כל אשר ייעשה שמה בזה".[5] מאז לא פסק לחשוב על עלייתו, אך לא יכול היה לנסוע בשל חוסר אמצעים. בשנת תרל"ב (1872) הביעו קרל נטר וחברת כל ישראל חברים את הסכמתם למנותו משגיח דתי במקווה ישראל. הרב קלישר שכבר היה בן 77 והרגיש שהוא הולך ונחלש רצה לעלות לארץ בלא דיחוי. הוא כתב לכמה ממיודעיו והודיע להם על עלייתו הקרובה. במכתב שכתב למערכת העיתון הלבנון אמר:

זה כשלושים שנה אשר אני עוסק בישיבת ארה"ק והיה כמו נדר בלבי לעלות בעצמי אל הר הקודש להסתופף בחצרותיו, וכעת תתגעש ותרעש רוחי בקרבי אם לא עכשיו אימתי אשלם נדרי לד'?... ובשגם נקראתי מן האדון קארל נעטער ביפו שמבקש שאבוא אצלו להורות לו דרך ישורון אור לקיים מצות התלויות בארץ. הגם שכמה מן דרי קודש כתבו עליו שטנה, הנה הגאון הראשון לציון העיד טוב על לימוד הילדים, וגם זה נסיון שרוצה לשמוע בקול בקיום המצות... ועם כל זאת אין דעתי לקבוע אהלי בהחלט ביאפו, רק עיקר דירתי יהיה בלא נדר בירושלים לקבוע ישיבה עם תלמידים ולהשגיח על האמת והשלום, ולהשכיל לעסק מקנה וקנין נחלת יעקב אצל יריחו צפת וטבריה, אשר השולטן רוצה למכור בזול. כי הארץ טובה שם, ומפראים אין פחד, וגם טוב לגדרות צאן לקיים דברי הנביא ארבה כצאן אדם ערים החרבות מלאות צאן אדם.

ואולם, באותו פרק זמן נודע לו על משפטו ומאסרו של בנו וולף שנשלח בציוויו לארץ ישראל על מנת לקדם את רעיונותיו. עובדה זו ציערה והחלישה אותו, וגם הרופאים הזהירוהו שלא יעמוד בטלטולי הדרך, וכך לא זכה הרב קלישר לעלות לארץ ישראל. הרב צבי הירש קלישר נפטר ביום ה' בחשוון תרל"ה (1874) בגיל שבעים ותשע שנים. ב-1974 הרסה עיריית טורון את בית העלמין היהודי בתוכו מצבת קבורתו של הרב קלישר.[6] על שמו קרויים הקיבוץ הדתי טירת צבי שבעמק בית שאן, ורחובות רבים בערי ישראל.

ארכיונו האישי של הרב קלישר, הכולל מסמכים, צילומים ותעודות שמור בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

שלמה קלישר הוא נכדו.