פרדיננד הראשון, מלך בולגריה | נסיך ומלך בולגריה

נסיך ומלך בולגריה

בתאריך 7 בספטמבר 1886, התפטר הנסיך אלכסנדר בטנברג, בלחץ האימפריה הרוסית[6]. משלחת מטעם הפרלמנט הבולגרי יצאה לאירופה, במטרה לחפש אציל ממשפחת מלוכה מיוחסת, אשר יסכים לשמש כמלך בולגריה ויהיה מקובל על המעצמות. לאחר שסיירו ברחבי אירופה הגיעו לווינה ופרדיננד, שהיה קצין ומדען נאות להצעה וב-7 ביולי 1887, הפך לנסיך בולגריה. כמיטב המסורת של האצולה האירופאית, החל פרדיננד במפעלי בנייה ראוותניים ברחבי בולגריה, שכללו ארמונות ומבני ציבור[7]. פרדיננד היה אוטוקרט, אך החוקה הבולגרית הגבילה את סמכויותיו באמצעות הפרלמנט וראש הממשלה. פרדיננד התעמת עם הפרלמנט וראש הממשלה והרבה לבחור בעלי תפקידים מקרב נאמניו.

ב-5 באוקטובר 1908, הכריזה רשמית בולגריה על עצמאותה והתנתקותה מן האימפריה העות'מאנית וכך הפך פרדיננד מנסיך למלך, כשההכתרה מתקיימת בכנסייה עתיקה מתקופת האימפריה הבולגרית השנייה, בעיר טרנובו[8]. ההכרזה התקבלה על ידי כל מעצמות אירופה ובכלל זה העות'מאנים[9].

פרדיננד הגיע למדינה מוזנחת, שטרם השתחררה מהקיבעון העות'מאני שאחז בה במשך כמעט 500 שנים. תשתיות תקשורת ותחבורה לקויות, כמעט ללא שירותי ציבור לא כל שכן מוסדות תרבות ואמנות. במשך שנות שלטונו הוא הפך את בולגריה בכלל וסופיה בפרט לבירה אירופאית מן המניין, עם מוסדות חינוך אקדמיים, מבני ציבור, תרבות ואמנות, תשתית מודרנית של אמצעי תחבורה, מסילות ברזל כבישים ומדרכות. נבנתה תשתית חשמלית ומים זורמים ברחבי בולגריה. הוא ארגן מחדש את פקידות ממשלו והקים את משרדי החינוך והבריאות. גולת הכותרת של מפעלו, הייתה הקמתו של צבא מודרני ממוכן ומצויד היטב[10].