פקיסטן | פוליטיקה וממשל
English: Pakistan

פוליטיקה וממשל

פקיסטן היא רפובליקה אסלאמית ודמוקרטיה פרלמנטרית ופדרציה.

ראש המדינה הוא נשיא פקיסטן הנבחר אחת לחמש שנים על ידי הפרלמנט הארצי ונציגים מן מחוזות המדינה. תפקידו בעיקר סמלי והוא המפקד הרשמי של הכוחות המזוינים של פקיסטן (בפועל ראש ממשלת פקיסטן הוא זה שממנה בעלי תפקידים בצבא). ראש ממשלה אמנם מהווה הסמכות הביצועית העליונה, אך הוא חייב להיוועץ עם הנשיא על מרבית ממהלכיו. סמכות נוספת של הנשיא היא חנינת אסירים. לפי החוקה, הנשיא חייב להיות מוסלמי. הפרלמנט יכול להדיח את הנשיא ברוב של שני שלישים מחבריו.

ראש הממשלה הוא לרוב מנהיג מפלגת הרוב או המפלגה הגדולה ביותר באספה הלאומית. ראש הממשלה נבחר על ידי הפרלמנט ומייעץ לנשיא המרכיב את הממשלה. החל משנת 1994 ישנם כ-33 משרדי ממשלה שונים.

הפרלמנט של פקיסטן מורכב משני בתים: הסנאט (הבית העליון) אשר מכיל 103 נציגים הנבחרים בשיטת הקול היחיד הנייד על ידי הפרלמנטים של המחוזות (כאשר לכל מחוז יש ייצוג שווה), והאספה הלאומית (הבית התחתון) אשר מכיל 342 נציגים הנבחרים בשיטה הרובנית אחת לחמש שנים. הנשיא וראש הממשלה יכולים לפזר את הפרלמנט בהתאם לחוקה.

פקיסטן היא פדרציה, ולכן בכל אחד ממחוזות פקיסטן יש פרלמנט וממשלה משל עצמו.

יחסי חוץ

כמדינה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם (אחרי אינדונזיה) וכבעלת ארסנל נרחב של נשק גרעיני, לפקיסטן יש תפקיד חשוב בקהילה הבינלאומית. בשנת 2004 הפכה פקיסטן לשותפה משמעותית של נאט"ו במלחמה העולמית בטרור. לפקיסטן יש יחסים מתוחים מאוד עם שכנתה הודו לאור הסכסוך הטריטוריאלי על קשמיר. בשל מתיחות זו, פקיסטן מקיימת יחסים הדוקים מאוד עם טורקיה ואיראן. מדינה נוספת המקיימת יחסים טובים עם פקיסטן היא ערב הסעודית. פקיסטן היא מדינה בעלת השפעה רבה בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, למרות שאינה חתומה על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

לאורך המלחמה הקרה פקיסטן החזיקה בעמדות פרו-אמריקניות ואנטי-סובייטיות, אך חיזקה את יחסיה עם רוסיה מאז שנת 1999 ויחסיה עם ארצות הברית חוו עליות ומורדות רבים.

יחסים עם ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-פקיסטן

כמדינה מוסלמית, השנייה בגודלה בין מדינות האסלאם, לא התקיימו קשרים דיפלומטיים בינה לבין מדינת ישראל. אולם בחודש ספטמבר 2005, על רקע תוכנית ההתנתקות, חלה התקרבות בין שתי המדינות. שר החוץ הישראלי סילבן שלום נועד ב-1 בספטמבר 2005, בטורקיה, לפגישה רשמית וגלויה עם שר החוץ הפקיסטני והוחלפו הצהרות ידידות והבעות תקווה להידוק הקשרים. ב-14 בספטמבר נפגש ראש ממשלת ישראל אריאל שרון עם נשיא פקיסטן פרבז מושארף במסדרונות עצרת האו"ם ושני האישים החליפו לחיצת יד. ב-18 בספטמבר נפגש הנשיא מושארף עם מנהיגי הקהילות היהודיות בארצות הברית וכינה את המפגש "אירוע היסטורי". פגישות אלה טרם הבשילו ליחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות.

בהקשר לפגישות אלה הוזכר בעיתונות הישראלית כי בשנות ה-50 היו מגעים בלתי רשמיים בין נציגי ישראל באו"ם לבין מוחמד אסד סגן ראש משלחת פקיסטן באו"ם, יהודי שהמיר את דתו לאסלאם ויצא בגלוי בהכרזות אנטי-ישראליות ובסתר ניהל דיאלוג בלתי רשמי עם המשלחת הישראלית.