פסק דין לורנס נגד טקסס | דעות המיעוט

דעות המיעוט

השופט סקליה.

את דעת המיעוט בפסק הדין כתב השופט אנטונין סקליה, והצטרפו אליו השופט קלרנס תומאס ונשיא בית המשפט העליון ויליאם רנקוויסט. סקליה מתנגד לפסק הדין ההופך את פסק דין באוורס בטענה כי על פסק דין זה מסתמכים פסקי דין מדינתיים וחוקים מדינתיים רבים, ומשמעות הפיכתו משמעה הפיכת כולם.

בין היתר, הפיכת פסק דין באוורס משמעה הפיכת פסק דין ויליאמס נגד פריור הקובע כי חוק מדינת אלבמה, האוסר על מכירת צעצועי מין, חוקי ואינו סותר את החוק; פסק דין מילנר נגד אפפל הקובע כי בתי מחוקקים יכולים לקבוע חוקים השומרים על מוסריותה של המדינה; פסק דין הולמס נגד המשמר הלאומי של קליפורניה האוסר על הומוסקסואלים להצטרף למשמר הלאומי של קליפורניה; ו פסק דין אוונס נגד המדינה הקובע כי "אין לאדם זכות חוקתית לקיים יחסי מין מחוץ לנישואין".

סקליה אף טען כי ביטול פסק דין באוורס יביא לביטול חוקים האוסרים על ביגמיה, פוליגמיה, נישואים הומוסקסואליים, גילוי עריות, זנות, קיום יחסי מין עם בעלי חיים, ניאוף ואוננות (במדינות שונות של ארצות הברית יש חוקים האוסרים מעשים אלה).

סקליה טוען כי בביטול פסק דין באוורס קובע בית המשפט העליון כי הוא תומך ב"אג'נדה של ההומוסקסואלים" (largely signed on to the so-called homosexual agenda). סקליה מציין כי "אין לו דבר נגד הומוסקסואליות" או כל קבוצה אחרת הפועלת באמצעים דמוקרטיים, אולם אל לבית המשפט להתערב בנושאים פוליטיים ועליו לנהוג בנייטרליות במקרים כאלה.

בהרצאה שנשא סקליה ב-8 במרץ 2006 הסביר את עמדתו, שלפיה מנסחי מגילת הזכויות לא התכוונו לתת זכויות להומוסקסואלים - בעת מתן מגילת הזכויות היו בכל המדינות של ארצות הברית חוקים נגד יחסי מין הומוסקסואלים ולכן ברור שהחוקה לא התכוונה להגן על מעשים אלה.

השופט תומאס, בדעת יחיד מתנגדת, קובע כי החוק "טיפשי יותר מהרגיל" (uncommonly silly), אולם בהיעדר זכות מפורשת בחוקה לפרטיות אין לבטלו (הוא המליץ לבית המחוקקים של טקסס לבטל את החוק).