פסק דין ירוס-חקק נגד היועץ המשפטי לממשלה | רקע

רקע

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – זכויות להט"ב בישראל, הורות הומו-לסבית

הרקע החוקי

חוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981, אינו מכיר מפורשות באפשרות שבן זוג למערכת יחסים חד-מינית יאמץ את ילדיו הביולוגיים של בן זוגו. סעיף 3 לחוק קובע:

אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד; ואולם רשאי בית משפט ליתן צו אימוץ למאמץ יחיד –
(1) אם בן זוגו הוא הורה המאומץ או אימץ אותו לפני כן;
(2) אם הורי המאומץ נפטרו והמאמץ הוא מקרובי המאומץ ובלתי נשוי.

סעיף 25 לחוק קובע:

25. נוכח בית המשפט שהדבר יהיה לטובת המאומץ, רשאי הוא, בנסיבות מיוחדות, ומטעמים שיציין בהחלטתו, לסטות מסייגים אלה:
...
(2) פטירת הורי המאומץ וקרבת המאמץ לפי סעיף 3(2);...

החוק אינו שולל, אם כן, את האפשרות שבן זוג יאמץ את ילדי בן זוגו, אך אינו מאפשר אותה במפורש. במקרה קודם, המכונה "בג"ץ פלונית",[2] איפשר בית המשפט העליון, בהרכב מורחב בן תשעה שופטים, לידועה בציבור לאמץ את ילדי הידוע-בציבור שלה; עמדת היועץ המשפטי לממשלה הייתה כי יש להחיל את סעיף 25 רק במקום שבו למאומץ אין הורה שמגדל אותו והוא גדל במוסד. בכך הביע בית המשפט העליון את דעתו כי את הוראת סעיף 3 לחוק, שלפיה "אין אימוץ אלא על ידי איש ואשתו יחד", ניתן להגמיש באמצעות הפעלת שיקול הדעת השיפוטי על פי סעיף 25, "לטובת המאומץ". עם זאת, עד לפסק דין ירוס-חקק לא הביע בית המשפט את דעתו כי בנסיבות של הורות חד-מינית "טובת המאומץ" מתבטאת באימוצו על ידי בן הזוג שאינו הורהו הביולוגי.

תקדים ברנר-קדיש

בשנת 2000 קיבל בית המשפט הגבוה לצדק את עתירתן של בנות הזוג רותי וניקול ברנר-קדיש (שהוגדרו בפסק הדין כ"שותפות לחיים מזה שבע שנים"), הורה למדינה לרשום כחוקי את צו האימוץ שהוציא בית משפט בקליפורניה ואישר את ניקול ברנר-קדיש כהורה מאמץ לילדה של רותי ברנר-קדיש שנולד מתרומת זרע.[3]

משביקשו בנות הזוג ברנר-קדיש את רישום האימוץ במשרד הפנים, טען המשרד כי אין אפשרות טכנית לרישום – לא בשל התנגדות עקרונית ליחסים חד-מיניים, אלא בשל אי-נכונות גלויה לעין של הרישום המבוקש, והצורך לרשום את שמות "האב" ו"האם" ברישום בתעודת הזהות.

בית המשפט העליון הורה לשר הפנים לרשום את האימוץ, אך זאת מן הטעם כי הדבר מחויב מטעמים של משפט בינלאומי פרטי המחייבים כי מעמד אישי של אדם יוכר באופן אחיד בכל מדינה ומדינה, וכי פקיד הרישום אינו מוסמך לקבוע את תוקפו של הרישום שאותו הוא נדרש לרשום, אלא אם "אי נכונותו גלויה לעין ואינה מוטלת בספק" (מה שאינו נכון במקרה זה), לאור העובדה הברורה כי לכל מאומץ שהוא יש שתי אמהות, האם הביולוגית והאם המאמצת. על אף שבית המשפט נמנע מלדון בשאלות הנוגעות לזוגיות חד-מינית, והתקדים התייחס אך ורק לרישום אימוץ מחו"ל במרשם האוכלוסין, ולא לאימוץ במדינת ישראל ועל פי חוקיה, החליטה הפרקליטות לבקש דיון נוסף בשאלה זו. בסופו של דבר משכה הפרקליטות את בקשתה, ובינואר 2008 הודיעה כי עמדתה היא כי פסק הדין חל רק על סוגי מקרים דומים למקרה ברנר-קדיש (דהיינו רישום אימוץ בחו"ל).[4] יש שראו במשיכת הבקשה לדיון נוסף התחייבות של המדינה כי משרד הפנים יכיר באימוצים אחרים שנעשו בחו"ל לילדים ביולוגיים במשפחות חד-מיניות.[5]

מקרה ברנר-קדיש לא התייחס להוראות חוק האימוץ הישראלי, אלא לאפשרות להכיר בפסק דין לאימוץ שניתן בחו"ל, על פי הקריטריונים הנהוגים שם. גם לאחר המקרה נותרה האפשרות כי בית המשפט יורה על מתן צו אימוץ בנסיבות של הורות חד-מינית, בגדר שאלה פתוחה.

"המדינה לא הכירה בנו ובשום קשר שיש לנו עם הילדים שלנו, זה פגע בתחושה של הילדים שחיים ביחד מאז שהם נולדו. לא יכולנו ללכת למשרד הפנים או למשרדי ממשלה אחרים בלי להיתקל בבעיות. לא הכירו בנו כמו כל זוג אחר".

טל ירוס-חקק[6]

הרקע האישי לעתירה

טל ירוס-חקק ואביטל ירוס-חקק חיו יחדיו וניהלו משק-בית משותף מאז יולי 1989. שתיהן בעלות תואר דוקטור: טל היא ראש החוג לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב ואביטל היא חוקרת בתחום הסרטן במכון של משרד הבריאות.[7] שם משפחתן הכפול נובע מכך שכל אחת מהן צירפה לשם משפחתה את שם המשפחה של בת-זוגה. במהלך חייהן המשותפים החליטו השתיים להביא ילדים לעולם באופן שכל אחת מהן תהרה מתרומת זרע של תורם אנונימי. בדרך זו ילדה טל שני בנים ואביטל ילדה בן אחד.

בשנת 1992, לאחר הולדת הילד הראשון, חתמו בנות הזוג על הסכם לחיים משותפים (מעין הסכם טרום נישואים), ובו הסדירו ענייני רכוש וכן עניינים הנוגעים לגידול הילדים שייוולדו לכל אחת מהן. במסגרת ההסכם נטלה כל אחת מהשתיים אחריות משפחתית מלאה כלפי כל הילדים שייוולדו למי מהן, לרבות דאגה ואחריות משותפת למזונות לכל אחד מהילדים עד לגיל 21. בנוסף, חיברו השתיים צוואה שכללה הוראות כיצד להבטיח את כלכלתם ומילוי יתר צורכיהם של שלושת הילדים. מאז נולדו הילדים, גידלו אותן בנות הזוג ירוס-חקק במשמורת ילדים משותפת, וללא כל הבחנה – מצד מי מהן – לעובדת קיומו של קשר ביולוגי או היעדרו. גם הילדים מתייחסים לבנות הזוג ירוס-חקק כאל אמהותיהם לכל דבר ועניין, אף שכל אחד מהם יודע מי היא אמו הביולוגית.