פסק דין בנק המזרחי | השפעה

השפעה

בפסק הדין נקבע לראשונה על ידי בית המשפט העליון כי בסמכותו לקיים ביקורת שיפוטית על חוקי הכנסת ולבטל חוקים שסותרים את חוקי היסוד. מכאן ואילך עשו שופטי בית המשפט העליון שימוש בקביעה זו בפסקי דין בהם נפסלו חוקים הלכה למעשה. בספטמבר 1997 פסל בג"ץ לראשונה סעיף חוק בשל סתירה לאחד משני חוקי היסוד החדשים, חוק יסוד: חופש העיסוק.[41] מאז פסק הדין בעניין בנק המזרחי פסל בית המשפט העליון ב-18 מקרים חוקים וסעיפי חוקים, ב-17 מתוכם בשל סתירה לחוק יסוד: כבוד האדם או לחוק יסוד: חופש העיסוק.[42]

בפסק דין הנדלמן פסק שופט בית משפט השלום בתל אביב, דוד רוזן, כי סעיף בפקודת מס הכנסה בטל, בנימוק שהוא נמצא בסתירה לחוק יסוד: חופש העיסוק.[43]

שאלת האוביטר

בשל העובדה שכלל שופטי ההרכב הסכימו כי חוק גל עומד בדרישות פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נטושה מחלוקת בין המשפטנים בשאלה האם כל הקביעות החוקתיות בהן עוסק פסק הדין באריכות, הן הלכה מחייבת או שהן בגדר הערת אגב. השופט בדימוס חיים כהן והפרופסורים דניאל פרידמן וגדעון ספיר סברו כי כל הקביעות העקרוניות של השופטים בשאלות החוקתיות לא נדרשו להכרעה התיק הנדון ולפיכך נחשבות לאמרות אגב; לעומת זאת, השופט יצחק זמיר ציין בפסק הדין את עמדתו לפיה חלק מהקביעות החוקתיות הן הלכות (כולל "התפיסה שלפיה הכנסת רשאית לכבול עצמה בחוק יסוד גם בכבילה מהותית") ואילו חלקן אמרות אגב.[44] עם זאת, חלק ניכר מההחלטות החוקתיות שבפסק הדין, ובכללן הקביעה (שהוסכמה על כל השופטים) שבית המשפט רשאי לפסול חוק של הכנסת אם הוא סותר זכות המוגנת בחוק יסוד, התקבלו בפסקי דין מאוחרים יותר כהלכות מחייבות.