פסק דין באוורס נגד הארדוויק | החלטת בית המשפט העליון

החלטת בית המשפט העליון

השאלה בבסיס פסק הדין הייתה בדבר ההגנה החוקתית על הזכות לפרטיות. ב פסק דין גריסוולד נגד קונטיקט משנת 1965 נקבע כי פגיעה בזכות לפרטיות היא אסורה על פי התיקון ה-14 לחוקת ארצות הברית. מאז פסיקה זו דן בית המשפט בשאלה מהי "זכות מוגנת לפרטיות", מה היא כוללת ולמי היא ניתנת.

בפסק דין באוורס קבע בית המשפט כי הזכות לפרטיות אינה חלה על הומוסקסואלים הרוצים לקיים יחסי מין זה עם זה. בית המשפט קבע כי "הטענה כי 'זכותם של הומוסקסואלים לקיים יחסי מין מוגנת על ידי ההיסטוריה והמסורות של ארצות הברית' או 'נובעת ממהותה של החירות' היא טענה שיקרית" ("To claim that a right to engage in such conduct is 'deeply rooted in this Nation's history and tradition' or 'implicit in the concept of ordered liberty' is, at best, facetious.")

את דעת הרוב כתב השופט וייט, והצטרפו לדעתו נשיא בית המשפט העליון ברגר והשופטים לואיס פאוול, ויליאם רנקוויסט, וסנדרה דיי אוקונור. השופטים ויליאם ברנן, ת'רגוד מרשל וג'ון פול סטיבנס כתבו דעות מיעוט מתנגדות. השופט בלקמן הצטרף לדעת המיעוט של מרשל וברנן.

דעתו של ברגר

נשיא בית המשפט העליון, השופט וורן ברגר, כתב בסיכום התמיכה הקצר שלו כי לכל אורך ההיסטוריה התנגד המוסר הציבורי להתרת יחסי מין הומוסקסואליים, ואף ציטט את ויליאם בלקסטון שאמר כי "פשע זה אינו ראוי אפילו שיתן לו שם" ("crime not fit to be named"). ברגר סיים דבריו במסקנה: "קביעה כי יחסי מין הומוסקסואליים הם זכות בסיסית מוגנת תשליך לפח למעלה מאלף שנות מוסריות" ("To hold that the act of homosexual sodomy is somehow protected as a fundamental right would be to cast aside millennia of moral teaching").

דעת המיעוט

השופט הארי בלקמן כתב בדעת המיעוט כי "רק עיוורות מכוונת תכסה על העובדה שאינטימיות מינית היא הבסיס ליחסים אנושיים, היא מרכזית לחיי משפחה ולטובת הקהילה ולהתפתחותה של אישיות האדם" ועל כן הוא מתנגד לקביעת בית המשפט כי הזכות לאינטימיות מינית אינה מוגנת.

השופט לואיס פאוול שקל להחליט בדעת מיעוט כי החוק בטל שכן הוא סותר את התיקון השמיני לחוקת ארצות הברית אולם לבסוף החליט להצטרף לדעת הרוב. פאוול החליט כך כי סבר שהומוסקסואלים הם מיעוט מבוטל באוכלוסייה, ועל כן בפועל אין החוק פוגע כמעט באף אחד (וזאת מבלי לדעת שעוזרו האישי הוא הומוסקסואל). בנאומים שנשא מאוחר יותר הביע פאוול צער על הצטרפותו לדעת הרוב.