פסק דין | פרסום פסקי דין בישראל
English: Verdict

פרסום פסקי דין בישראל

פסקי הדין של ערכאות גבוהות (בית המשפט העליון, בית הדין הארצי לעבודה וכו') מתפרסמים בקבצים מודפסים מראשית ימיהם של בתי המשפט. לפרסום זה נודעת חשיבות בשל שיטת התקדים המחייב. גם פסקי דין חשובים של ערכאות נמוכות יותר מתפרסמים, אף שאינם בגדר תקדים מחייב, משום שיש בהם ללמד על שיקול דעתו של השופט במצב שבו אין עדיין תקדים מחייב.

עם התפתחות המחשב האישי הועברו הקבצים של פסקי הדין ל-CD-ROM, המאפשר עיון מהיר ונוח מאשר הקבצים המודפסים. עם התפתחות האינטרנט נוצרו באינטרנט מאגרי מידע משפטיים, הכוללים אוסף נרחב של פסקי דין וכלי חיפוש משוכללים.

החל מסוף המאה העשרים פסקי הדין בישראל מתפרסמים גם באתר האינטרנט של הרשות השופטת.

בעקבות החשיפה הרבה לה זוכים פסקי הדין כתוצאה מפרסומם באינטרנט והפגיעה בפרטיות הנגרמת בעקבותיה, הוקמה בשנת 2009 ועדה ציבורית בראשותו של השופט בדימוס יצחק אנגלרד ובה נציגים ממשרד המשפטים, מרמו"ט, מהאגודה לזכויות האזרח, מלשכת עורכי הדין ומספר שופטים כדי לדון באופן פרסום פסקי דין ובמידת חשיפת שמות הצדדים. באוגוסט 2014 נמסר מהוועדה כי הוועדה עדיין עוסקת בנושא והמלצותיה מתעכבות לאור מורכבות הנושא[1]. כהוראת ביניים הנחה מנהל בתי המשפט משה גל את השופטים להקפיד שלא לפרסם מידע שאינו נחוץ בפסקי דין אם יש בו כדי לפגוע בפרטיותם של בעלי הדין[2]. בחודש אוגוסט 2014 הורתה הנהלת בתי המשפט לאתרים האוגרים ומציגים פסקי דין לאסור גישה של מנועי חיפוש הפתוחים לציבור מלאחזר את תוכן האתר, זאת כדי "להגן על פרטיות המתדיינים אשר מידע פרטי אודותיהם נחשף ברחבי הרשת לכל דורש". נגד ההוראה הוגשה עתירה לבג"ץ[3], ובפסק דינו ביטל בית המשפט העליון את הוראת הנהלת בתי המשפט[4].

אזכור פסק דין

לכל פסק דין ניתן זיהוי ייחודי, המאפשר להתייחס אליו בפסקי דין מאוחרים יותר, במאמרים משפטיים וכדומה. לזיהוי מבנה קבוע, המתואר בכללי האזכור האחיד בכתיבה משפטית בישראל.[5] באזכור ארבעה חלקים:

  1. זיהוי ההליך.
  2. שמות הצדדים.
  3. מקום הפרסום.
  4. שנת הפרסום.

פסק הדין נקרא בדרך כלל על שם אחד הצדדים, ולכן שמות הצדדים מודגשים.

נסביר אותו לפי הדוגמה הבאה (שהיא אחד מפסקי הדין החשובים ביותר שניתנו בישראל, פסק דין שהחל את המהפכה החוקתית):

ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' מגדל כפר שיתופי, פ"ד מט(4) 221 (1995).

סוג הדיון

ראשי התיבות (בדוגמה שבפנינו ע"א) שבתחילת זיהוי פסק הדין מציינים את סוג הדיון:

  • א"ב - אישור בחירות.
  • בג"ץ - בית המשפט הגבוה לצדק.
  • ב"ש - בקשות שונות.
  • בש"א - בקשה שונה - אזרחי.
  • בש"פ - בקשה שונה - פלילי.
  • בשג"ץ - בקשות שונות בג"ץ.
  • ד"נ - דיון נוסף.
  • דנ"א - דיון נוסף אזרחי.
  • דנג"ץ - דיון נוסף בג"ץ.
  • דנ"פ - דיון נוסף פלילי.
  • ע"א - ערעור אזרחי.
  • ע"ב - ערעור בחירות.
  • עמ"מ - ערעור מעצר מינהלי.
  • ע"פ - ערעור פלילי.
  • ת"א - תיק אזרחי.
  • ת"פ - תיק פלילי.
  • תפ"ח - תיק פשע חמור.
  • ת"ק - תביעות קטנות.
  • תה"ן - תיק התרת נישואין
מספר ההליך

לכל הליך משפטי יש מספר, באמצעותו ניתן לזהותו ולמצוא את התיק בארכיון בית המשפט, או במערכת הממוחשבת של בתי המשפט. בדוגמה שבפנינו 6821/93.

בעבר, היה נהוג הפורמט של שם הערכאה בה מדובר, מספר ההליך והשנה בה נפתח, כך למשל:

  • ת"א (שלום י-ם) 6679/05 - תיק אזרחי מספר 6679 שנפתח בשנת 2005 שנדון בבית משפט השלום בירושלים.
  • ת"פ (מחוזי ת"א) 6679/05 - תיק פלילי מספר 6679 שנפתח בשנת 2005 שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

החל משנת 2008 פועלת במערכת המשפט מערכת "נט המשפט", בה ניתן מספר אחיד לכל התיקים לפי פורמט שונה, המציין את מספר התיק במערכת "נט המשפט", והחודש והשנה בהם נפתח. כך, למשל, תיק מס' 1234-01-10 הוא תיק מספר 1234 שנפתח בחודש ינואר של שנת 2010. התיק יכול להיות אזרחי או פלילי, ויכול להיות בכל ערכאה שהיא, שלום או מחוזי, בכל מקום בו פועלת המערכת. עד שנת 2011 הוטמעה המערכת בכל בתי משפט מלבד בית המשפט העליון, שבו נהוגה עד היום השיטה הישנה.

הצדדים

לבו של הזיהוי הוא שמות הצדדים, המופרדים זה מזה בציון "נ'", קיצור המילה "נגד". יוזם ההליך המשפטי נרשם ראשון. כאשר שני הצדדים מערערים על פסיקת הערכאה הקודמת, נכתב ראשון הצד שנרשם ראשון במזכירות בית המשפט. כללי האזכור האחיד בכתיבה משפטית קובעים כי יש לכתוב את שמות הצדדים, לרבות הציון נ' ביניהם, כשהם מודגשים. כאשר שני הצדדים מערערים על פסיקה הערכאה הקודמת, במקום "נ'" נכתב "ערעור שכנגד".

בעבר התובע במשפט פלילי נכתב "היועץ המשפטי". במספר תיקים אף נרשם שמו המלא של היועץ המשפטי לממשלה בזמן הגשת התביעה. כיום התובע נכתב "מדינת ישראל".

בדרך כלל מופיעים הצדדים בשמותיהם המלאים, אך לעיתים נשמרת אלמוניות שני הצדדים, או אחד מהם, והזיהוי ניתן באמצעות ראשי תיבות השם, או בכינויים כגון "ראו דוגמה). אלמוניות זו ניתנת כאשר נדרשת הגנה למי שעלול להיפגע מפרסום שמות הצדדים, כגון ילדי בני הזוג במשפט גירושין.

בדוגמה שלפנינו, הצדדים הם "בנק המזרחי המאוחד בע"מ" ו-"מגדל כפר שיתופי".

המקום שבו פורסם פסק הדין

ההפניה המקובלת למקומו של פסק הדין נעשית לקובץ המודפס הרשמי שבו פורסם פסק הדין. הפרסום הרשמי של פסקי הדין יוצא לאור על ידי הוצאת "נבו". בדוגמה שלפנינו המקום מצוין במילים "פ"ד מט(4) 221", שפירושו:

  • פ"ד - קובץ פסקי דין של בית המשפט העליון.
  • מט(4) - מספרו הסידורי של הכרך בספרות עבריות (מספר זה מתקדם מדי שנה), ואחר כך מספר החלק של כרך זה.
  • 221 - מספר העמוד שבו מתחיל פסק הדין.

לעיתים יעשה שימוש בקיצור פד"י במקום פ"ד (ראשי תיבות של "פסקי דין ישראלים").

במקרה של הוצאה אחרת ירשם שם ההוצאה, לדוגמה:

  • ת"א (י-ם) 6679/05 עליזה אבן דהן נ' דניאל חבס, תק-של 2006 (1), 13087.
זהו תיק אזרחי שמספרו 6679/05. תיק זה נדון בבית משפט השלום בירושלים, והוא פורסם בפרסומי פסקי דין של בתי משפט השלום של חברת "תקדין" (תק-של מהווה קיצור של "תקדין שלום"). המדובר בכרך הפרסומים של שנת 2006, כרך ראשון, בעמ' 13087.
שנת מתן פסק-הדין

החל משנת 2006 מקובל להוסיף בסופה של הנוסחה הכללית לאזכור פסקי-דין את שנת מתן פסק-הדין, בסוגריים. שנה זו, לרוב, שונה מהשנה המופיעה בתחילת הנוסחה כשנה שבה נפתח ההליך.