ערב הסעודית | פוליטיקה
English: Saudi Arabia

פוליטיקה

ערב הסעודית היא מונרכיה אבסולוטית שבה הפוליטיקה כולה סובבת סביב בית המלוכה. בשנת 1992 הוצגה החוקה הראשונה בתולדות הממלכה, אשר הצהירה מפורשות כי ערב הסעודית היא מונרכיה ערבית הנשלטת על ידי בניו ונכדיו של המלך עבד אל-עזיז אבן סעוד, וכי הקוראן הוא חוקתה של המדינה, המתנהלת על פי הדין האסלאמי (שריעה). חל איסור על הקמת מפלגות פוליטיות, ובחירות לאומיות אף הן לא נערכו מעולם.

סמכויותיו של המלך מוגבלות להלכה על ידי השריעה ומסורות סעודיות מקומיות. המלך נדרש להשיג קונצנזוס בין משפחת המלוכה הסעודית, חכמי הדת (עולמא) ושאר יסודות חשובים בחברה הסעודית, אולם צוויו ופקודותיו אינם מושאים לתהליך אישור דמוקרטי. המדינה דוגלת בווהאביה. פלג אסלאמי פונדמנטליסטי זה, החורט על דגלו אימוץ האסלאם כלשונו וככתובו, מנסה לסחוף אחריו את המאמינים על ידי מימון בניית מסגדים ומדרשות קוראניות ברחבי העולם. מנהיגי משפחת המלוכה בוחרים את המלך מקרבם וזוכים לאישורם של העולמא. בית סעוד הוא שליטה הנצחי של המדינה, הנושאת את שמו.

מלכה הקודם של ערב הסעודית, עבדאללה, שימש תשע שנים שליטה בפועל של הממלכה קודם להמלכתו ב-1 באוגוסט 2005, וזאת נוכח מחלתו של אחיו-למחצה המלך פהד. המלך הנוכחי הוא סלמאן, מלך ערב הסעודית.

ב-10 בפברואר 2005 נערכה הראשונה בסדרה בת שלוש מערכות בחירות למועצות המקומיות ברחבי הממלכה. הוחלט כי נשים לא יצביעו או יגישו מועמדותן במסגרת הבחירות, אף שכמה מהן הספיקו להגיש מועמדותן בטרם נתקבל האיסור. רק מיעוט מהמושבים במועצות המקומיות אמנם נבחר, ורוב חברי המועצות מונו על ידי בני משפחת המלוכה. עם זאת, לראשונה מזה 40 שנה נערכו בחירות כלשהן בערב הסעודית.

יחסים בין לאומיים

יחסים עם ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-ערב הסעודית

בדומה לרוב המכריע של מדינות ערב, סעודיה אינה מכירה בקיומה של מדינת ישראל, וכאמור נמנתה על מדינות ערב שפלשו לתחומה במלחמת העצמאות. עדויות שונות מצביעות על כך שהסעודים מימנו באופן פעיל טרור אנטי-ישראלי. במלחמת ששת הימים (1967) כבש צה"ל מספר איים סעודיים בים האדום, שהוחזרו רק כעבור עשור. ערב הסעודית הייתה גורם משמעותי בחרם הנפט שהוטל ב-1973 בעקבות הסיוע האמריקני לישראל במלחמת יום הכיפורים, זאת אף שסעודיה וישראל נחשבות לבנות הברית הקרובות ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. מאוחר יותר תמכה בהחלטה להשעות את מצרים מהליגה הערבית לאחר שזו חתמה על הסכם שלום כולל עם ישראל בשנת 1979. עם זאת, עוד ב-1981 הציע המלך פהד (יורש העצר) תוכנית להסדרת הסכסוך הישראלי-ערבי, במסגרתו ישראל תיסוג אל עבר הגבול הירוק ובתמורה תזכה ליחסי שלום עם מדינות ערב[5]. כמו כן, לאחר שחתם אנואר סאדאת, נשיא מצרים, על הסכם השלום בין ישראל למצרים אמר כי המדינה שצפויה לחתום על הסכם דומה מיד אחרי מצרים היא ערב הסעודית.

בשנת 2002, יורש העצר הסעודי דאז מלך ערב הסעודית, עבדאללה הציג את יוזמת השלום שלו שריככה יותר את הדרישות מישראל, ולראשונה טענה כי פתרון שאלת הפליטים הפלסטיניים צריך להתבצע בהסכמה בין הצדדים וכי הנסיגה הישראלית תביא לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי[6]. בחודש דצמבר 2006 נחשף בתקשורת הישראלית והעולמית דבר פגישתם של ראש ממשלת ישראל אהוד אולמרט עם בכירים במשטר הסעודי, בעמאן, כדי לדון עמם באפשרות לפתרון מדיני על בסיס יוזמת השלום הסעודית. כמו כן, ביולי 2008 יזם עבדאללה המלך כינוס במדריד שקרא נגד-הקיצוניות בדת וכלל נציגים יהודים, מוסלמים, נוצרים, הינדים ובודהיסטים. עקב כך, מפקד באל-קאעידה פרסם קלטת וידאו בה הוא קורא למוסלמים להרוג את מלך סעודיה, בתואנה כי "קירוב בין דתות - משמעו לוותר על האסלאם".

יחסים עם איראן

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי איראן-ערב הסעודית

מאז המהפכה האסלאמית-שיעית באיראן, היחסים בינה לבין ערב הסעודית בה המשטר אסלאמי-סוני הפכו למתוחים. בין איראן לערב הסעודית החל מאבק על ההשפעה באזור המזרח התיכון והמפרץ הפרסי ועל המעמד הבכיר בקרב מדינות האסלאם, שכולל הן היבטים גיאו-אסטרטגיים והן היבטים עדתיים. איראן מהווה איום מרכזי עבור ערב הסעודית, הן מפאת רצונה לסלק את המעורבות הגבוהה של ארצות הברית במפרץ הפרסי והן מפני שאיראן מנסה לתפוס עמדת הנהגה בעולם האסלאמי אשר תחליף את זו של ערב הסעודית כ"שומרת המקומות הקדושים לאסלאם". מאמצי איראן להשגת יכולת גרעינית צבאית והגדלת כוחה בעקבות יכולת זו לקביעת סדר היום האזורי במזה"ת, מאיימת על ערב הסעודית הן מפאת ההשפעה הפוטנציאלית שתינתן לאיראן בשוק הנפט ועד ל"רוח הגבית" שיקבלו השיעים המתגוררים בערב הסעודית בהקשר להפגנות או התקוממות אפשרית מצדם. השיעים בסעודיה אינם איום ממשי על המשטר, אולם מצב זה עלול להשתנות. בתחילת אוקטובר 2011 פרצו מהומות בקרבת מסוף הנפט הגדול בראס טנורה, בהן נעשה לראשונה שימוש בנשק חם מצד השיעים שחוללו את המהומות. אירוע זה הביא את ערב הסעודית להאשים "מדינה זרה" (הכינוי של איראן) בתכנון המהומות ולדכא אותן תוך הפעלת כוח.

גל המחאות בארצות ערב העלה על פני השטח את העימות שבין ערב הסעודית לאיראן, גם בהיבט התייצבותן בעמדות מנוגדות, בהתאם לזהותם האסלאמית העדתית של המפגינים והמתקוממים במדינות השונות. במרץ 2011 העבירה ערב הסעודית כוחות צבא, שסייעו למשטר בית ח'ליפה הסוני של בחריין לדכא את ההתקוממות שהובילו השיעים במדינה. התקוממות זו, על פי שלטונות בחריין וערב הסעודית, תוכננה ונתמכה על ידי איראן, מתוך מטרה להרחיבה גם לאזורים השיעיים במזרח ערב הסעודית. מן הצד השני, ערב הסעודית תמכה באופן אקטיבי בהפגנות ובהתקוממות בסוריה, שהובילו הסונים כנגד משטר מפלגת הבעת' בהנהגת נשיא סוריה אסד, אשר שלטונם התבסס על המיעוט העאלווי במדינה ועל תמיכתה של איראן ושל ארגון החזבאללה השיעי בלבנון.

בינואר 2016 הוציאה סעודיה להורג 47 אנשים באשמות טרור, כולל את נימר אל-נימר, שייח' סעודי שיעי בעל השפעה אשר קרא להפיכת המשטר הסעודי ("בדרכי שלום"). ההוצאה להורג גררה הפגנות אלימות באיראן אשר כללו הצתת הקונסוליה הסעודית בטהראן ולאחר מכן ניתוק יחסים דיפלומטיים מצד סעודיה כתגובה.

היחסים עם ארצות הברית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ארצות הברית-ערב הסעודית

כאמור, היחסים בין סעודיה לארצות הברית נותרו חזקים ויציבים, למרות פיגועי 11 בספטמבר (2001) שגרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית - או בממסדה הדתי - מעוז הטרור האסלאמי, שכן 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. מלבד עוד פעולות טרור שנתמכו במישרין או בעקיפין על ידי סעודיה, בהם פיגועים נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד. בסוף כהונת ברק אובמה התערערו היחסים, מפני שאובמה חתם הסכם עם איראן, ותפס צד נגד סעודיה בכמה מהאינטרסים שלה, בסוריה, עיראק ועוד.

יחסים עם קטר

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ערב הסעודית–קטר

היחסים בין הממלכה הערבית הסעודית למדינת קטר היו מתוחים במהלך כיבושיו של אבן סעוד ושככו לאחר עצמאותה של קטר בשנת 1971.

למרות השקט היחסי ששרר מאז, היחסים בין 2 המדינות החלו להסלים החל מחודש יוני 2017 עת פרוץ המשבר הדיפלומטי הקטרי. הממשל הסעודי החל בנקיטת אמצעים חריפים נגד המדינה ובכללן ניתוק יחסים דיפלומטים, סגירת מעברי הגבול היבשתיים, הגבלת המרחב האווירי לקטר איירוויז ואף קמה יוזמה לבניית תעלת מים בגבול סעודיה - קטר שתהפוך את השנייה למדינת אי.