סקרמנטלים | הסקרמנטלים בנצרות הקתולית
English: Sacramentals

הסקרמנטלים בנצרות הקתולית

הסקרמנטלים הנוצריים התפתחו לאורך ההיסטוריה של הנצרות ביחד עם הסקרמנטים ולמעשה עד המאה ה-13 לא הייתה הפרדה ברורה ביניהם. רק במאה ה-13 החל פטר לומבארד (אנ') לפסול את המספר העצום של סקרמנטים שהיו קיימים עד תקופתו ומנה רק שבעה לסקרמנט כאשר כל השאר הפכו במהרה לסקרמנטלים, דהיינו מעשים סימבוליים בלבד שלא נגוע בהם כוח אלוהי. רשימתו של פטר לומבארד אושרה לראשונה במאה ה-15 ב וועידת פירנצה ובשנית במאה ה-16 בוועידת טרנטו.

מספר הסקרמנטלים בדת הנוצרית רב וקשה למנות את כולם, ולמעשה משתנה מאוד בין מדינה למדינה בהתאם למסורת המקומית. עם זאת, ניתן תאורטית לחלק את הסקרמנטלים הנוצרים לשני סוגים: הראשון, "טקסי" דהיינו טקס פולחני שנעשה למען האל, מתקיים על ידי איש כמורה כמו למשל בעת ברכת לחם הקודש לפני ביצוע האורכיסטה או בזמן טקס רחיצת הרגלים ביום חמישי שלפני פסחא. כמו כן, טקסים מסיומים יכולים אפוא להתבצע גם על ידי המאמין הפשוט כמו למשל בזמן עלייה לרגל, צום, תפילה ואבלות. לעומתם, הסוג השני של סקרמנטלים הוא כלי הפולחן הנוצריים המשמשים את הכמרים בעבודתם בכנסייה או כלי פולחן סימבולים המשמשים את האדם הפרטי במזבח הביתי לצורכי תפילה. כלי פולחן המשמש לעבודת הקודש בנצרות יכול להיות סמל הצלב, שרידי קדושים, כלי הפולחן לצורך טקס המיסה בהם נמנים הקטורת, נרות, גביע הנסך והכלי המחזיק את לחם הקדוש. ואם זאת, המאמין הנוצרי הפשוט יכול להשתמש כסקרמנטלים בחפצים שונים כגון ספרי תפילה, נרות, מחרוזת תפילה, איקונין, שימוש במים שקודשו בידי הכומר ומדליות שונות. לבסוף ניתן למנות כסקרמנטלים גם את פולחן קדושים ופולחן הבתולה המתבססים הן על העלאת אדם למעמד קדושה והן על סמך התגלות.