סינון תכנים באינטרנט | הפוגעים בחופש הביטוי באינטרנט 

הפוגעים בחופש הביטוי באינטרנט 

בשנת 2006 החל ארגון עיתונאים ללא גבולות לפרסם רשימה של "אויבי האינטרנט" ביום העולמי נגד צנזורה באינטרנט[4]. הרשימה התעדכנה כל שנה עד 2014. Freedom House, ארגון מחקר וסנגור אמריקני בתחומי דמוקרטיה, חופש פוליטי וזכויות אדם, מפרסם מדי שנה מדד חופש האינטרנט במדינות שונות בעולם.

מדינות

  • בלארוסבלארוס  בלארוס – הממשלה בעלת מונופול על התקשורת במדינה באמצעות (OAC) Operations and Analysis Centre שהוקם ב-2008 ומדווח ישירות לנשיא אלכסנדר לוקשנקו. OAC ולא מהסס לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה. ב-2009 נחקק אשר מגביר את השליטה על האינטרנט תוך שימוש במערכת המעקב הרוסית SROM[5]. בנוסף לחסימת הגישה לאתרי אינטרנט, משרד המידע מפרסם אזהרות לאתרי אינטרנט, צעד שמוביל להסרה של מאמרים ודפים באתרים. נכון ל-2016, האינטרנט משמש מקור לאזרחים למידע מהימן. הרחבת תשתיות האינטרנט, שיפור המהירות ושיפורים נוספים מאפשרים גישה יותר נוחה לאינטרנט. הממשלה גם הסירה את הדרישה למקומות ציבוריים לקבל רישיון ל- Wi-Fi[6].
  • מיאנמרמיאנמר  מיאנמר – במיאנמר קיים חיבור לרשת האינטרנט החל משנת 2000[7]. בשנת 2007 בעת המהומות שהתרחשו במדינה נחסמה לחלוטין רשת האינטרנט ועתונאים הוזהרו לא לפרסם מידע בנוגע למחאה[8]. מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר. ב-2012, ראש הממשלה תיין סין, הכריז על סיום הצנזורה על האינטרנט וחברת Ooredoo מקטר השיקה שירות טלפון סלולרי בחלקים גדולים של המדינה בשנת 2014. אולם, בשנים 2015–2016 עדיין נערכו מעצרים של פעילים שהתבטאו בביקורתיות ברשת[9].
  • הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין – צנזורת האינטרנט בסין היא קיצונית ומגובה במגוון רחב של חוקים ותקנות מינהליות. יותר משישים תקנות אינטרנט נוצרו על ידי ממשלת סין, שמיושמות על ידי סניפים מקומיים של ספקי שירותי אינטרנט בבעלות המדינה[10]. מנגנון בקרת האינטרנט של סין נחשב הנרחב יותר והמתקדם יותר מאשר בכל מדינה אחרת בעולם. הרשויות הממשלתיות לא רק חוסמות תוכן באתרים אלא גם מפקחות על גישה לאינטרנט של יחידים[11]. סין חוסמת גישה לתוכן או מסננת אתרי אינטרנט אשר עוסקים בעצמאות טיבט, עצמאות טאיוואן, אלימות משטרתית במחאות בכיכר טיאנאנמן בשנת 1989, חופש הביטוי, דמוקרטיה, פורנוגרפיה, וחלק מאתרי החדשות הבינלאומיים (כגון BBC), תנועות דתיות מסוימות (כגון פאלון גונג), אתרי בלוג רבים וויקיפדיה[12]. עונשים קשים מערערים באופן משמעותי את הפעילות של החברה האזרחית באינטרנט. ההגבלות על האינטרנט בסין הן החריפות בעולם[13] ומאוגדות יחד לכדי פרויקט מגן מוזהב.
  • קובהקובה  קובה – קובה היא בעלת מספר המחשבים לנפש הנמוך ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם מספר המשתמשים המחוברים לאינטרנט. קובה מונעת ממרבית אזרחיה גישה חופשית לאינטרנט. סוכנות הצנזורה של המדינה (DOR), מסננת את כל החדשות והמידע שמתפרסם בתקשורת הרשמית, על פי הקריטריונים שנקבעו על ידי המפלגה. תוכן שנחשב "אנטי מהפכני" נחסם אוטומטית. תקנות הצנזורה אינן מוגבלות רק לאינטרנט[14]. עד לשנת 2016, כדי להתחבר לאינטרנט אזרחי המדינה נדרשו לגשת לאחת מעמדות הגלישה הנמצאות בשליטה ממשלתית[15], שם עוקבים אחר כל הפעילות שלהם, מסננים את מילות החיפוש במנועי החיפוש, ובודקים את היסטוריית הגלישה שלהם. מאז כינון יחסים דיפלומטיים עם ארצות הברית, לראשונה יש פריסה רחבה יותר של Wi-Fi במדינה[16].
  • מצריםמצרים  מצרים – קצב חדירת האינטרנט של מצרים גדל מ -1% ב -2000 ל -5% ב -2004, 24% ב -2012[17], ל-37.8% ב -2016[18]. סינון התכנים באינטרנט במצרים הוא בהיקף מצומצם יחסית, אף על פי כך, לעיתים הממשלה עוצרת משתמשים אשר הביעו באינטרנט דברי ביקורת על השלטון (לפני נפילת שלטון מובראכּ)[דרוש מקור]. במהלך האביב הערבי, הממשלה ניתקה לחלוטין את האינטרנט בניסיון להפסיק את המחאה. בשנת 2015 נחקק חוק למניעת טרור והצעת חוק פשעים מקוונים כוללים עונשים לא פרופורציונליים על התבטאויות מקוונות לא אלימות[19][20].
  • איראןאיראן  איראן – 44% מאוכלוסיית איראן מחוברים לאינטרנט[21]. סינון תוכן, שליטה על ספקי שירותי אינטרנט, התקפות סייבר, מאסר של בלוגרים ואזרחי רשת הם נוהג נפוץ באיראן. שלושה גופים אחראים לניטור האינטרנט במדינה: המועצה העליונה למרחב הקיברנטי, המרכז למעקב אחר הפשע המאורגן ומשמרות המהפכה[22]. סינון התכנים באינטרנט באיראן מתבצע אצל ספקי השירות אשר משתדלים לסנן אתרים המבקרים את מדיניות הממשלה, אתרי חדשות של עיתונים מערביים, אתרים פורנוגרפיים, ובלוגים בנושאים פוליטיים. כמו כן, הגבלות על השימוש בחלק מהרשתות חברתיות כמו פייסבוק, טוויטר, יוטיוב וGoogle[21][23].
  • קוריאה הצפוניתקוריאה הצפונית  קוריאה הצפונית – גישה לאינטרנט זמינה בקוריאה הצפונית, אך מותרת רק באישור מיוחד ומשמשת בעיקר למטרות ממשלתיות ולזרים. למדינה יש תשתית פס רחב, כולל סיבים אופטיים בין המוסדות העיקריים[24]. המדינה אינה מקושרת לאינטרנט, והרשויות שומרות על רוב האוכלוסייה המבודדת משאר העולם ואפילו מהאינטרא-נט הלאומי אינו פתוח לאזרחים[25]. רק למיעוט קטן של מספר אלפי אזרחים [דרוש מקור] יש גישה לתוכן ברשת האינטרנט בקוריאה הצפונית.
  • ערב הסעודיתערב הסעודית  ערב הסעודית – כל הפעילות באינטרנט של ערב הסעודית עוברת דרך חוות פרוקסי בריאד, שם עובר התוכן סינון אוטומטי. בנוסף, חוסמת הממשלה אתרים מסוימים בהתאם לשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי היחידה של שירותי האינטרנט: האחת מכילה אתרים "בלתי-מוסריים" (בעיקר פורנוגרפיים) והשנייה מבוססת על מסקנותיה של ועדה מטעם משרד הפנים הסעודי (הרשימה כוללת אתרים אשר מבקרים את הממשלה הסעודית)[26]. הממשלה הסעודית מאפשרת לאזרחי המדינה לדווח, באמצעות מילוי טופס אלקטרוני, על אתרים "בלתי-מוסריים" אשר הממשלה צריכה לחסום[27]. השלטונות מעידים בגלוי על פעולות הצנזורה שלהם, וטוענים כי חסמו כ -400,000 אתרים, נכון ל-2014. לפרקים נחסמים הרשתות החברתיות כמו יוטיוב ו- Viber[27]. בתי המשפט בסעודיה גזרו תקופות מאסר ארוכות ביותר (10–15 שנה) על פעילי זכויות האדם בגין פעילותם המקוונת[28].
  • סוריהסוריה  סוריה – חדירת האינטרנט לסוריה עד מלחמת האזרחים הייתה איטית אך גדלה בהתמדה. ב-2011, פחות מ-20% מהאזרחים היו מחוברים לאינטרנט[29]. תשתית התקשורת הסורית היא אחת מהפחות מפותחות במזרח התיכון ועל כן העלות החיבור היא גבוהה יחסית להכנסה הממוצעת במדינה[30]. לפני מלחמת האזרחים הממשל הסורי חסם גישה לאתרי אינטרנט ורשתות חברתיות. אולם החסימה לא הייתה מלאה ואנשים רבים הצליחו לעקוף אותה בעזרת טכנולוגיות מעקף ו- open proxies[31]. החל מתחילת 2011, החיבור לאינטרנט אינו קבוע ובאזורים בהם שולט השלטון הסורי, יש תקופות בהם האינטרנט מנותק. באזורים בהם שולטת המדינה האיסלאמית, נדרשים עסקים לקבל אישור לחיבור לאינטרנט. פעילי רשת, עיתונאים ובלוגרים נעצרו וחלקם נרצחו על ידי השלטונות הסורים או אנשי המדינה האיסלאמית[30].
הצבא האלקטרוני הסורי הוא קבוצה של האקרים התומכים בנשיא סוריה בשאר אל אסד, שהחלה לפעול ברשת ב-2011. אמצעות דואר זבל, מחיקת אתרים, תוכנות זדוניות, וניתוק החיבור מהרשת לכל מי שמוגדר כמתנגדי המשטר שכוללים ארגוני אופוזיציה פוליטיים, ארגוני חדשות מערביים, ארגוני זכויות אדם ואתרים נייטרליים לכאורה לסכסוך הסורי. פעילי הצבא האלקטרוני הסורי גם פעילים ברשתות החברתיות ומביעים תמיכה בבשאר אל אסד ועוקבים אחרי פעילות מתנגדי המשטר[29].
  • תוניסיהתוניסיה  תוניסיה – תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט (בעלי תוכן פורנוגרפי, אתרי דואר אלקטרוני, אתרים המציעים שירותי תרגום מכונה מקוונים או שירותי תרגום), וכמו כן חוסמת גם רשתות עמית לעמית ושרתי FTP.
  • טורקמניסטןטורקמניסטן  טורקמניסטן – בדומה לקוריאה הצפונית, האינטרנט זמין רק בפני מיעוט קטן מכלל האוכלוסייה והתוכן אשר זמין לאוכלוסייה מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
  • אוזבקיסטןאוזבקיסטן  אוזבקיסטן – אוזבקיסטן חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט של תנועות איסלמיות לא-חוקיות, בלוגים, ארגונים שאינם ממשלתיים, אתרים אשר מבקרים את הממשלה הנוכחית ואתרים אשר מתייחסים לזכויות האדם. בחלק מחדרי האינטרנט-קפה בבירה קיים שילוט אשר מזהיר את הגולשים כי אסור להיכנס לאתרים פורנוגרפיים או אתרים המכילים תוכן פוליטי לא-חוקי וכי העובר על החוק צפוי להיקנס.
  • וייטנאםוייטנאם  וייטנאם – ספקי האינטרנט העיקריים בווייטנאם חוסמים בעיקר גישה לאתרים אשר מבקרים את פעילות הממשלה הוייטנאמית, אתרי מפלגות פוליטיות אשר נמצאים מחוץ לתחומי המדינה ואתרי ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. אגף של המשטרה עוקב ברציפות אחר הפעילות של הגולשים באינטרנט-קפה ועוצר גולשים אשר נכנסים לאתרים לא-חוקיים.
  • בחרייןבחריין  בחריין: האינטרנט משמש כפלטפורמה העיקרית של מתנגדי המשטר המונרכי במדינה. השלטונות מנסים כל העת לשפר את יכולת המעקב שלהם באינטרנט ולהגביר את הצנזורה על מנת למנוע ביקורת פומבית ולהגן על הדימוי הבינלאומי של בחריין[32]. אפליקציית טלגרם נחסמה בפברואר 2016 בעקבות שימוש בה לציון חמש שנים ליום הזעם בבחריין ובאותה שנה חמישה אזרחים נשפטו לשנה עד חמש שנות מאסר בעקבות ציוצים ביקורתיים על סעודיה בטוויטר[33].
  • ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית: בעקבות הדלפת המסמכים המסווגים של סוכנות לביטחון לאומי על ידי אדוארד סנודן ב- 2013 הגבירו NSA וגופים אחרים את המעקב שלהם אחרי פעילים ברשת[34][35]. ארצות הברית נכנסה לרשימה בפעם הראשונה בשנה 2014. אולם, נכון ל-2014 ההתייחסות היא רק למעקב לחשודים בפעילות טרור ופלילית.
  • הודוהודו  הודו: הודו מפעילה מערכת ניתור מרכזית המאפשרת לממשלה גישה ישירה, בלתי מוגבלת, בזמן אמת, למגוון רחב של תקשורת אלקטרונית ללא הסתמכות על ספקי אינטרנט[36]. רשתות מקומיות נסגרות בהוראת השלטון המקומי ובית המשפט העליון אישרר חוקים המאפשרים ענישה להכפשה ברשת ומחוצה לה[37].
  • רוסיהרוסיה  רוסיה: מאז שנת 2000 ניצלו השלטונות את "סוגיית הביטחון" להגברת הצנזורה והמעקב באינטרנט, שנותר אחת הפלטפורמות העיקריות עבור מידע עצמאי. המעקב נעשה באמצעות מערכת SROM[38].

חברות מסחריות