סוציאליזם | ביקורת
English: Socialism

ביקורת

לסוציאליזם קמו מתנגדים רבים מעולם הכלכלה (כגון פרידריך האייק, מילטון פרידמן) והפילוסופיה (כגון איין ראנד, הנרי דייוויד תורו).

הביקורת ניתנת לחלוקה לשלשה אספקטים עיקריים: כלכלי, פוליטי, ומוסרי.

רובד פוליטי

ריכוז הסמכות והכסף בידי הממשלה יביא לשלילת החירות הפוליטית, כיון שהממשלה לא תרשה פעילות חתרנית תחתיה. לדוגמה, היא לא תאפשר שידור ברדיו (השייך לממשלה הסוציאליסטית) שתומך בקפיטליזם, לא תממן קמפיינים כאלה וכו'. לעומת זאת במדינה קפיטליסטית הרדיו נמצא בידיים פרטיות ויפרסם מה שירצה בהתאם לצורכי השוק[6].

רובד כלכלי

בבסיס הרעיון הסוציאליסטי אדם עובד עבור רווחת הכלל ולא רק עבור עצמו (עובד עבור הטבה לכלל והכלל דואג לו חזרה), אך לשיטת המתנגדים לרעיון הסוציאליסטי, האדם לא ישקיע מאמצים אם לא יתוגמל בהתאם לתרומתו בפועל. למרות זאת ברוב המדינות המנהלות כלכלה המבוססת על גרסת הסוציאל-דמוקרטיה, קיים מנגנון מוסכם מבחינה חברתית ופוליטית לחלוקה מסוימת של העושר בדמות מס הכנסה פרוגרסיבי.

התייחסה לכך איין ראנד בספרה "מרד הנפילים" כשכינתה ממשלות שהלאימו נכסים בשם "בוזזים". ספרה רואה את היצירתיות האישית של הפרט כעמוד תווך של החברה, וממחיש כיצד כוחה של החברה ושגשוגה נובעים בזכות פרטים בעלי יכולת וכוח יצירתי, וכי חברה שפרטים אלה ינטשו אותה – תיחלש, תשקע ואף תתמוטט לחלוטין.

רובד מוסרי

על פי הוגים של זרם הליברטריאניזם, אדם נולד עם זכויות טבעיות (חופש, שוויון בפני החוק, חופש עיסוק), שניתנות פחות למימוש במשטר סוציאליסטי. [דרוש מקור]

בנוסף, רבים רואים במאפיינים סוציאליסטים כגון הלאמה ולקיחת סמכויות בידי המדינה ככפיה וכעוול מוסרי - ושסוציאליזם פירושו לא עזרה לאחר, אלא כפיית ההתנהלות של הפרטים כפי שנראה לשלטון - זאת מתוך ההנחה (הלא מבוססת) שלשלטון יש את הסמכות המוסרית לקבוע בשביל הפרט במה יושקע כספו. במדינה קפיטליסטית אין כל איסור על מתן עזרה או שירותים ביוזמה פרטית ומרצון. בניגוד לכך - במדינה סוציאליסטית המימון לתחומים הרבים עליהם הממשלה אחראית הוא חובה. לפי הכלכלן וולטר וויליאמס, כפי שלקיחת כסף מאדם אחד במטרה לסייע לאחר זו עדיין תחשב גנבה (לא מוסרית), אם המדינה לוקחת כסף למטרות אלו זה נחשב עוול.[7]