נשיא מדינת ישראל | סמכויות הנשיא

סמכויות הנשיא

לנשיא סמכויות אחדות בתחום הטקסי, כגון חתימה על חוקים, הסמכת שגרירים של ישראל, קבלת כתבי האמנה של שגרירים זרים וחתימה על אמנות בין ישראל למדינות אחרות. הנשיא משתתף בטקסים רשמיים של המדינה ומייצג אותה כלפי חוץ.

עם זאת, לנשיא מספר סמכויות מעשיות, שהבולטת בהן היא הסמכות לחון אסירים ולקצוב את עונשם של אסירי עולם. בדרך כלל זהו הליך מנהלי שגרתי, אך לעיתים הנשיא בוחר אחרת, לרוב מפני שנקלע ללחצים פוליטיים עזים לשחרורם של אסירים מסוימים, כגון יהודים שהורשעו בטרור ומחבלים פלסטינים במסגרת עסקות חילופי שבויים.

סמכות נוספת בידי נשיא המדינה המעוגנת בחוק יסוד: הממשלה היא להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת (בדרך כלל ראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת) כשנדרשת הקמת ממשלה חדשה: לאחר בחירות, לאחר הבעת אי אמון בממשלה ולאחר התפטרות הממשלה או ראש הממשלה. סמכות זו, המוכרת ברוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות, יש בה שיקול דעת והיא נעשית לאחר התייעצות עם סיעות הכנסת ולפי הערכה אישית של הנשיא מיהו בעל הסיכויים הטובים ביותר להקמת ממשלה.

נשיא המדינה גם ממנה את נגיד בנק ישראל בהמלצת ממשלת ישראל לתקופה של חמש שנים על פי חוק בנק ישראל. מינוי הנגיד על ידי הנשיא ולא על ידי הממשלה ישירות נועד לאותת על עצמאות הבנק מהממשלה.

מעבר לסמכויות הניתנות לנשיא בחוק, מעמדם של הנשיאים מאפשר להם ליזום מיזמים שונים ולגייס להם כספי תרומות. כמקובל בעולם, גם הנשיאים הישראליים הקימו קרנות מלגות, לתמיכה במיזמים ציבוריים (כמו סיוע לנכים ולמדענים) שהנשיא המכהן הופקד על ניהולן. בשנת 2011 קבע מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, שהנשיא משה קצב חרג מהניהול התקין של כספי בית הנשיא והנהיג הפקרות תקציבית, בזבז את ההון של קרנות אלה והביא לסגירתן[1].