נשיא בית המשפט העליון | תהליך המינוי

תהליך המינוי

לפי הוראות סעיף 4(א) לחוק יסוד: השפיטה, נשיא בית המשפט העליון ממונה על ידי נשיא המדינה, לפי בחירה של הוועדה לבחירת שופטים. נהוג שהבחירה נעשית בשיטת הסניוריטי, לפיה ממונה לנשיא השופט הוותיק ביותר המכהן בעת שהנשיא היוצא מסיים את תפקידו. לפיכך לשופט שמונה בגיל צעיר יש סיכוי רב יותר להתמנות בסופו של דבר לנשיא. שרי המשפטים חיים רמון,[1] דניאל פרידמן[2] ואיילת שקד[3] פעלו כדי לבטל את שיטת הסניוריטי, אך זו נשארה על כנה.

אורך כהונת השופטים בישראל מוגבל: סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי בישראל כהונת שופט מסתיימת בפרישה לגמלאות בהגיעו לגיל 70. בתיקון מס' 45 לחוק בתי המשפט,[4] שאושר בשנת 2007, נקבע כי תקופת כהונתו של נשיא בית המשפט העליון היא שבע שנים מיום המינוי, ולא ניתן לשוב ולמנותו לתקופת כהונה נוספת באותו תפקיד.

בתיקון לחוק בתי המשפט מחודש יולי 2007,[4] שעבר ביוזמת שר המשפטים דניאל פרידמן, נקבע שלא ימונה לנשיא בית המשפט העליון מי שנותרו לו פחות משלוש שנות כהונה. בינואר 2012 תיקנה הכנסת בשנית את החוק וביטלה מגבלה זאת, ביוזמת חבר הכנסת יעקב כץ.[5] ההחלטה זכתה לכינוי "חוק גרוניס", כיוון שאפשרה את מינויו של אשר גרוניס לנשיא בית המשפט העליון זמן קצר לאחר חקיקתה.