מתודיזם | המתודיזם במדינות השונות
English: Methodism

המתודיזם במדינות השונות

מתודיזם בבריטניה

סמלה של הכנסייה המתודיסטית בבריטניה

במתודיזם הבריטי לא קיימים בישופים, אם כי העניין נשקל כיום מחדש. לצד זאת מאופיין המתודיזם הבריטי בארגון מרכזי חזק - הקונקשן (Connexion) המחולק למחוזות, שבראשם עומדים יושבי ראש (שיכולים להיות גבר או אישה). לעיתים קרובות תואמים מחוזות מתודיסטיים (מבחינה גאוגרפית) את מחוזות הבישוף ("בישופויות") של הכנסייה האנגליקנית. המחוזות מחולקים לנפות (מחוזות משנה), וכל נפה מנוהלת על ידי כינוס רבעוני, ומנהיגה הוא ה"הכומר המפקח הכללי". ברוב הנפות ישנם פחות כמרים מכנסיות, ומרבית הטקסים מבוצעים על ידי כמרים מקומיים, שאינם מוסמכים, או כמרים בדימוס. המפקח הכללי והכמרים נעזרים בניהול הנפה בכמרים לא מקצועיים, ויחדיו הם מרכיבים את הקבוצה המנהיגה את הנפה.

פילוגים בכנסייה המתודיסטית המקורית הובילו ליצירת מספר קהילות נפרדות, הטוענות כי הן מתודיסטיות. הגדולות שבהן הן כנסיית "המתודיסטים הפשוטים" ו"הנוצרים התנ"כיים". כדי להבדיל את עצמה החלה הכנסייה המתודיסטית המקורית לכנות את העצמה "הכנסייה המתודיסטית של וסלי". שלושת הזרמים העיקריים במתודיזם הבריטי התאחדו ב-1932 והקימו את הכנסייה המתודיסטית של בריטניה.

במהלך שנות השישים ביצעה הכנסייה המתודיסטית מספר מחוות כלפי הכנסייה האנגליקנית כדי להביא לאיחודן. באופן רשמי דחתה הכנסייה האנגליקנית את האיחוד ב-1972 אולם הדו-שיח לגבי שיתוף פעולה בין הכנסיות נמשך, והוביל לחתימת ברית בין שתי הכנסיות ב-2003. בשנות ה-70 החלה הכנסייה המתודיסטית במספר "פרויקטים כלל נוצריים", בשיתוף עם הכנסייה האנגליקנית והכנסייה הרפורמית המאוחדת. הפרויקט כולל חלוקת כנסיות, בתי ספר ולעיתים גם כמרים בין שלוש הכנסיות. המתודיזם, באופן מסורתי, פופולרי בוויילס ובקורנוול, אזורים הידועים בחוסר קונפורמיזם, וחוסר אמונם בכנסייה האנגליקנית. המועצה המתודיסטית מסייעת בניהולם של מספר בתי ספר בבריטניה, שבהם שמים דגש על השכלה כוללת, וערכים נוצריים.

מתודיזם בארצות הברית

סמלה של הכנסייה המתודיסטית המאוחדת בארצות הברית, הצלב מסמל את ישו, והלהבה מייצגת את רוח הקודש, מהשילוש הקדוש

ההתעוררות המתודיסטית הראשונה חלה בקרב המתיישבים באמריקה ב-1730 וב-1740. למטיף המתודיסט הבריטי ג'ורג' וייטפילד היה תפקיד ראשי בהפצת המתודיזם באמריקה. בנסיעותיו במושבות השונות הטיף וייטפילד בסגנון מרגש ונלהב, וקיבל כל אדם לקהלו.

הסגנון החדש של הדרשות והדרך החופשית יותר להתנהגות דתית הפיחו חיים חדשים בדת באמריקה. האמריקנים החלו להיות מעורבים בלהט וברגש בדתם, במקום לשבת באופן פסיבי ומרוחק ולהקשיב לדיונים אינטלקטואליים. אנשים החלו ללמוד את התנ"ך בביתם, וכך ביזרו את הדרכים בהן אנשים יכלו ללמוד על הנצרות, זאת בדומה לנטייה האינדיבידואליסטית באירופה בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית. עם הקמתה של הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית באמריקה בכינוס חג המולד בבולטימור (מרילנד) בשנת 1784 הסמיך קוק (שכבר הוסמך בכנסייה האנגליקנית) את אסבורי לכמורה לתפקיד של "זקן" (תואר דתי של מנהל כנסייה, מורה ומטיף מכובד) ולבישופות, במהלך שלושה ימים עוקבים.

"רוכבי נפות", רבים מהם כמרים לא מקצועיים, נסעו ברחבי אמריקה על גבי סוסים (ועל כן כינוים), הטיפו את התורה הנוצרית והקימו כנסיות, כך שכמעט בכל קהילה שחיה ליד צומת דרכים היו מוסדות מתודיסטיים. אחד מ"רוכבי הנפות" המפורסמים ביותר היה רוברט סטראוברידג' שחי בסמוך למחוז קרול במרילנד, לאחר הגיעו לאמריקה בסביבות 1760.

ההתעוררות המתודיסטית השנייה הייתה חלק מגל של התעוררות דתית באמריקה. בניו אינגלנד (אזור צפון מזרח ארצות הברית) עודד העניין המחודש בדת פעלתנות חברתית בקרב תושבי האזור; המתודיזם התפשט במהרה, והקים מספר קולג'ים, הבולט שבהם היה אוניברסיטת בוסטון. דרומה יותר הגדילה ההתעוררות השנייה את כמות המתודיסטים והבפטיסטים בקנטאקי ובטנסי.

המחלוקת לגבי סוגיית העבדות הציבה את הכנסייה המתודיסטית במצב קשה במחצית הראשונה של המאה ה-19. מנהיגי הכנסיות הנוצריות בצפון, שחששו מפילוג מהכנסיות בדרום, סירבו לנקוט עמדה בסוגיה. "המתודיסטים של וסלי" (שלאחר מכן הפכו ל"כנסייה של וסלי") ו"הכנסיות המתודיסטיות החופשיות" הוקמו על ידי תומכים נלהבים של ביטול העבדות. חברי "הכנסייה המתודיסטית החופשית" היו פעילים במיוחד ב" מחתרת השחרור" (שבה סייעו מתנגדי עבדות מהצפון לעבדים שחורים לברוח ממדינות הדרום, שהותירו את העבדות על כנה, למדינות הצפוניות, למקסיקו ולקנדה). בסופו של דבר פרשו המדינות הדרומיות מהכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית בפילוג גדול ב-1845 בלואיסוויל והקימו את "הכנסייה המתודיסטית האפיסקופלית, דרום". הענפים הצפוניים והדרומיים אוחדו ב-1939, כשהעבדות כבר בוטלה. באיחוד זה השתתפה גם הכנסייה הפרוטסטנטית המתודיסטית. מספר תושבי הדרום, שמרנים בתאולוגיה שלהם, ותומכי הפרדה גזעית, התנגדו לאיחוד והקימו את "הכנסייה המתודיסטית בדרום" ב-1940.

בהתעוררות המתודיסטית השלישית, בין 1858 ל-1908, חל גידול עצום בקהילה המתודיסטית, הודות להתרבותם המהירה של מוסדות מתודיסטים (כגון קולג'ים). ההתעוררות בערים רבות ב-1858 הציתה את המגמה, אך בצפון היא הופרעה על ידי מלחמת האזרחים. בדרום, לעומת זאת, עודדה המלחמה את ההתעוררות, בייחוד בצבא הקונפדרציה.

בין השנים 19141917 פרסמו כמרים מתודיסטיים רבים בקשות רבות לשלום עולמי. כדי לענות על דרישותיהם הבטיח הנשיא וודרו וילסון (פרוטסטנטי פרסביטריאני) "מלחמה כדי לסיים את כל המלחמות". בשנות ה-30 העדיפו מתודיסטים רבים מדיניות בדלנית. בשנת 1936, למשל, פרסם הבישוף המתודיסטי ג'יימס בייקר כי 56% מהכמרים המתודיסטים מתנגדים למלחמה. אולם, הפדרציה המתודיסטית קראה להטלת חרם על יפן בעקבות פלישתה לסין והפרעתה לפעילות מיסיונרית שם. בשיקגו הביעו 62 כנסיות מתודיסטיות אפיסקופליות את תמיכתן במדיניות ממשל רוזוולט, תוך הבעת התנגדות לכל תוכנית לשליחת חיילים אמריקאים להילחם באירופה. כשהחלה המלחמה ב-1941 תמכו בה מרבית המתודיסטים.

"הכנסייה המתודיסטית המאוחדת" הוקמה ב-1968 כתוצאה ממיזוג בין "האחים האוונגליסטים המאוחדים" (איחוד בין מספר כנסיות בעלות מסורת גרמנית) לבין הכנסייה המתודיסטית, המיזוג נבע מאי רצונם של האוונגליסטים להמשיך ולהתפלל בגרמנית ולקיים מסורות דתיות גרמניות. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 מנתה הכנסייה המאוחדת כ-9 מיליון חברים. עם ירידת כמות החברים בכנסייה המאוחדת בארצות הברית חלה עלייה חדה במספר החברים בכנסייה במדינות מתפתחות.

מבנה הכנסיות המתודיסטיות בארצות הברית דומה (אך לא זהה) לזה שבבריטניה, על פי מבנה ה"קונקשן". הבישופים הם הממנים את הכמרים לכנסיותיהם (זאת בניגוד לשיטת הניהול הפרסביטריאנית). בקהילות מתודיסטיות ניתן בדרך כלל ייצוג לכמרים לא מקצועיים בכנסים המקומיים והכלל ארציים, שבהם מתקבלות ההחלטות הניהוליות של הכנסייה (בניגוד לשיטת הניהול האפיסקופלית).

מלבד ה"כנסייה המתודיסטית המאוחדת" ישנן יותר מ-40 קהילות הקשורות לתנועה המתודיסטית של ג'ון וסלי. חלקן, כמו "הכנסייה המתודיסטית האפרו-אמריקנית", "המתודיסטים החופשיים" ו"כנסיית וסלי", הן מתודיסטיות בבירור, אולם כנסיות אחרות אינן מגדירות עצמן כמתודיסטיות אך קשורות לתנועה בדרגות שונות. צבא הישע, למשל, הוקם על ידי מתודיסט לשעבר - ויליאם בות', וחלק מהתאולוגיה של הארגון שאובה מהתורה המתודיסטית.

מתחילת דרכה של התנועה בבריטניה הדגיש המתודיזם את חשיבות החינוך והשירות למען החברה. מוסדות רבים שהיו מתודיסטיים במקורם הוקמו בארצות הברית במחצית הראשונה של המאה ה-19, וכיום יותר מעשרים אוניברסיטאות וקולג'ים נקראים עדיין "מתודיסטיות" או "של וסלי".

"הכנסייה המתודיסטית המאוחדת" מאפשרת למגוון רחב של אנשים, בעלי אמונות תאולוגיות ופוליטיות שונות, להיות חבריה. כך, הנשיא לשעבר (הרפובליקני) ג'ורג' וו. בוש הוא חבר בה, וריצ'רד צ'ייני, שהיה סגנו, משתתף אף הוא בתפילות (אם כי אינו חבר). הפוליטיקאים האמריקאים הילרי קלינטון וג'ון אדוארדס חברים גם הם בכנסייה המאוחדת.

מדינות אחרות

כיום חברים בקהילה המתודיסטית כ-75 מיליון איש ברחבי העולם, אך מספר החברים יורד בקביעות, לאור נטייתם של אנשים רבים בצפון אמריקה לאמץ כנסיות שמרניות יותר מבחינה תאולוגית.

  • באוסטרליה - הכנסייה המתודיסטית התאחדה עם "הכנסייה הפרסביטריאנית של אוסטרליה" ו"איחוד הקהילות של אוסטרליה" ב-1977, וכך הפכו כולן ל"הכנסייה המאחדת". "הכנסייה המתודיסטית של וסלי באוסטרליה", ממשיכה לתפקד באופן עצמאי, וכך גם מספר קהילות מתודיסטיות נוספות. חלק מקהילות אלו הוקמו או הושפעו ממהגרים מטונגה.
  • בקנדה החלו מספר "רוכבי הנפות" מתודיסטים אפיסקופליים ממדינת ניו יורק להגיע לאזור קינגסטון, המצוי על החוף הצפוני-מזרחי של הנהר אונטריו בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-18. הקהילות בצפונה ובדרומה של קנדה היו שייכות לוועדה המתודיסטית-אפיסקופלית של ניו יורק עד 1810, שבה הן הקימו ועדה משלהן. התפשטות המתודיזם בקנדה הופרעה מאוד במלחמת 1812 (בין ארצות הברית לבריטניה, שנערכה בחלקה בשטחה העתידי של קנדה), אך עם סיום המלחמה חזרו הקהילות המתודיסטיות לגדול. בשנת 1817 הגיעו לקנדה בריטים שהאמינו בתורתו של וסלי, אך ב-1820 הוסכם עם המתודיסטים האפיסקופלים כי הבריטים ימקדו את פעילותם באזור הצפוני של קנדה (כיום אזור קוויבק), בעוד שהאמריקנים יגבילו עצמם לאזור הדרומי יותר (כיום אזור אונטריו). ב-1828 אפשרה הוועידה הכללית של המתודיסטים בארצות הברית למתודיסטים מהאזור הדרומי (קנדה התחתונה) להקים ועדה נפרדת משלהם. ב-1833 התאחדה הוועידה הקנדית עם הבריטים של וסלי, וכך הוקמה "הכנסייה המתודיסטית של וסלי בקנדה". "הכנסייה המתודיסטית של קנדה", שהוקמה ב-1884, בידי מספר קהילות מתודיסטיות ראשונות בקנדה, התאחדה ב-1925 עם הכנסייה הפרסבטריאנית (שהיוותה עד אז את הקהילה הפרוטסטנטית הגדולה ביותר בקנדה), עם "איחוד הכנסיות" ממערב קנדה, ועם "הכנסייה האמריקאית הפרסביטריאנית" ממונטריאול, והקימו את "הכנסייה המאוחדת של קנדה". ב-1986 הצטרפו גם "האחים האוונגליסטים המאוחדים" הקנדיים לכנסייה המאוחדת, לאור כניסתם של "האחים האוונגליסטים המאוחדים" בארצות הברית לאיחוד המתודיסטי האמריקאי.
  • ישנן מספר קהילות מתודיסטיות קטנות במספר רב של מדינות באירופה. הגדולה שבהן היא זו שבגרמניה. מרביתן קשורות לקהילות בארצות הברית ולא לאלו מבריטניה.
  • הכנסייה המתודיסטית בדרום-קוריאה גדולה מאוד. ישנן כנסיות קוריאניות רבות בצפון אמריקה (אשר לא כולן נקראות מתודיסטיות, חלקן עם מסורת וסליאנית / מתודיסטית), לשירותם של המהגרים הקוריאנים ליבשת.
  • חלק גדול מהאוכלוסייה הפולינזית בפיג'י הם מתודיסטים. בפיג'י ישנו האחוז הגבוה ביותר של מתודיסטים בעולם (36.2%).
  • מיסיונרים מבריטניה, מצפון אמריקה ומאוסטרליה הקימו כנסיות מתודיסטיות במדינות שהיו בעבר באימפריה הבריטית (כגון ניגריה, דרום אפריקה ומוזמביק). הכנסיות במדינות אלו הן עצמאיות כיום, ולעיתים אף גדולות וחזקות יותר מכנסיות האם שסייעו בהקמתן. מלבד כנסיות הקימו המיסיונרים לעיתים קרובות בתי ספר לשירות האוכלוסייה המקומית. דוגמאות לכך: בית הספר המתודיסטי לבנים בקואלה לומפור, מלזיה, רשת בתי הספר הסינו-אנגליים ובתי ספר מתודיסטיים לבנות בסינגפור.
  • כמעט כל הכנסיות המתודיסטיות חברות בגוף המייעץ "הוועדה המתודיסטית העולמית". מטה הארגון מצוי בצפון קרוליינה שבארצות הברית.