מחלה | סוגי מחלות אצל האדם
English: Disease

סוגי מחלות אצל האדם

מחלות פוגעות בגוף בצורות שונות. במקרים רבים פועלים כמה מנגנונים יחדיו לגרימת תסמיני המחלה. סוגים שונים של מחלות אף מטופלים באופנים שונים. נביא כמה דוגמאות:

מחלות תורשתיות

סיסטיק פיברוזיס ופנילקטונוריה הן מחלות תורשתיות; בכל תאי גופו של החולה קיים גן פגום בחומר התורשתי, הגורם לייצורו של חלבון פגום. החלבון גורם לפעולה משובשת של התאים, המביאה (בשתי מחלות אלו) להצטברות הרסנית של חומרים מזיקים בגוף וכתוצאה מכך להרס רקמות (בסיסטיק פיברוזיס - בעיקר בריאות, בפנילקטונוריה - במוח). כיום עומד מספר המחלות הגנטיות הידועות על כ-4,000; אולם סביר להניח שמחלות רבות שמקורן ואופן הופעתן טרם ידוע הן למעשה גנטיות.

טיפול: רוב המחלות הגנטיות הן חשוכות מרפא, כיוון שהפגם מצוי בכל תאי הגוף, דבר ההופך את תיקונו לכמעט בלתי-אפשרי. הקלה מסוימת ניתן להעניק באמצעות טיפול סימפטומלי (טיפול המתמקד בהקלת תסמיני המחלה, מבלי להילחם בגורם המחלה; חולי סיסטיק פיברוזיס, למשל, נוטלים תרופות הממיסות את הריר שהצטבר ומביאות להקלה בנשימה) או באמצעות הימנעות מגורמים מסוימים (מזונות, למשל) המחמירים את המחלה (חולי פנילקטונוריה, למשל, נמנעים ממאכל מזונות המכילים את חומצת האמינו פנילאלנין; זהו החומר שתאי הגוף אינם מסוגלים לפרק ואשר עקב כך מצטבר במוח). במחלות התורשתיות נכללות גם ההפרעות הגנטיות, מחלות הקשורות לגנים ולכרומוזומים, כגון ההפרעה סינדרום בארס, הקשורה לכרומוזום X.

סרטן

סרטן הוא למעשה שמן של כמה מחלות שונות; המשותף לכולן: חלוקה מהירה ובלתי-נשלטת של תאים בגוף. התרבות זאת נגרמת עקב שיבוש במנגנון הביוכימי המפקח על חלוקת התא. הגורמים לשיבוש זה מגוונים: לעיתים הוא נגרם על ידי מוטציות (ולפיכך מהווה הסרטן לעיתים מחלה תורשתית), לעיתים על ידי חומרים מזיקים החודרים לגוף (כגון אזבסט וניקוטין הקיים בסיגריות) ולעיתים על ידי טפילים, כגון נגיפים מסוימים.

טיפול: עדיין לא קיים טיפול הגורם לתאים סרטניים להפסיק להתחלק. הטיפולים הקיימים מתמקדים, אם כך, בהרס מוחלט של הרקמה הסרטנית (באמצעות קרינה או תרופות) או בהסרתה (באמצעות ניתוח).

מחלות זיהומיות

חיידקים גורמים לאלפי מחלות. בתמונה: חיידקי כולרה

דיזנטריה ושפעת נגרמות על ידי טפילים: חיידק או פרוטיסט (אמבה) בדיזנטריה ונגיף בשפעת. הטפילים מתרבים בגוף ותוך כדי כך מפרישים רעלנים אשר משבשים בדרכים שונות את פעילותם התקינה של תאים סמוכים. בדיזנטריה הטפילים מתרבים בעיקר במעי; הנזק לתאים מתבטא בשיבושים בעיכול, בהפרשה מוגברת של מים מהתאים (הגורמת לשלשול) ובכאב. בשפעת מתרבים הנגיפים בריאות; שם הם גורמים גם כן להפרשה מוגברת של מים מהתאים, דבר המתבטא בשיעול ובקשיי נשימה. לאחר שהגוף מזהה את הטפילים הזרים הוא מנסה להילחם בהם באמצעות מערכת החיסון. "לחימה" זו גורמת לעייפות ולעליית חום הגוף. מסלול מחלה זה (טפילים המפיצים רעלנים) הוא מהנפוצים ביותר. האופן בו הטפיל מזיק לגוף וגורם לתסמיני המחלה נקרא פתוגניות.

טיפול: רובן המוחלט של התרופות הקיימות כיום מיועדות ללחימה בטפילים. כמה מהתרופות החשובות ביותר ללחימה בחיידקים מיוצרות באופן טבעי על ידי מיקרואורגניזמים מסוימים; תרופות אלו קרויות אנטיביוטיקה. הלחימה בנגיפים קשה יותר, כיוון שהם נוהגים לפלוש אל תאי הגוף ולגדול בתוכם; קשה, לפיכך, לגרום לפגיעה בנגיף תוך הימנעות מפגיעה בתא המאחסן אותו. למרות זאת, קיימות תרופות אנטי-נגיפיות (אנטי-ויראליות) רבות, המתמקדות ברובן בפגיעה ביכולת הנגיף לפלוש אל התא או להתרבות. חיידקים ונגיפים רבים פיתחו במשך השנים עמידות בפני תרופות, דבר המצריך הרכבה תמידית של תרופות חדשות.

מחלות מטבוליות

מחלות אלו מתחלקות לשני סוגים: מחלות בהן קיים מחסור בחומרים מסוימים, ומחלות בהן הגוף אינו מסוגל לפרק חומרים מסוימים.

רככת, אנמיה וצפדינה נגרמות מחוסר בחומרים מסוימים בגוף. ברככת מדובר בוויטמין D, אשר תורם לספיגת סידן בעצמות; בהיעדרו מתרככות העצמות ומתעקמות תחת משקל הגוף. בסוגים מסוימים של אנמיה החומר החסר הוא ברזל, המהווה מרכיב עיקרי בהמוגלובין, אשר נמצא בכדוריות הדם האדומות ונושא את החמצן בדם; בהיעדר ברזל לא מיוצר מספיק המוגלובין, ולפיכך - כדוריות אדומות; תאי הגוף לא מקבלים מספיק חמצן והחולה חש חולשה כללית. בצפדינה החומר החסר הוא ויטמין C, התורם לבניית החלבון המבני קולגן; חלבון זה מצוי ברוב רקמות החיבור בגוף: כלי דם, שרירים, שיניים, עצמות ועור; בהיעדרו נהרסות רקמות אלו ומתחילות לדמם ולהתנוון.

טיפול: מחלות מטבוליות של חסר בחומרים בגוף ניתן לרפא בדרך-כלל באופן מהיר על ידי צריכה מוגברת של החומר החסר.

סוכרת ופנילקטונוריה נגרמות עקב הצטברות של תרכובות במקומות שונים בגוף ולעיתים אף בכולו. מחלות אלו נגרמות כתוצאה ממחסור באנזים או הורמון, ורובן תורשתיות. בפנילקטונוריה מדובר על חומצת האמינו פנילאלנין. חומצה זו מצטברת במקומות שונים בגוף ובעיקר במוח, עקב העדר האנזים פנילאלנין הידרוקסילאז. בסוכרת מדובר על חד-הסוכר גלוקוז. במחלה זו מדובר על הורמון האינסולין, אם כי ברוב המקרים הוא נמצא בגוף של חולי סוכרת.

טיפול: מחלות מטבוליות של חסר באנזימים או הורמונים לא ניתן לרפא, מפני שכמעט לא ידועה כיום על דרך לגרום לגוף לייצר אנזימים או הורמונים. הטיפול מבוסס לרוב על ידי הימנעות מהחומרים אותם הגוף אינו מפרק, או על ידי החדרת האנזים או ההורמון אל הגוף בדרך מלאכותית.

מחלות אוטואימוניות

כרסת וטרשת נפוצה הן מחלות חיסון עצמי. במחלות אלו מזהה בטעות מערכת החיסון של הגוף תאים מסוימים בגוף עצמו כגורמים זרים, בהם יש להילחם. בכרסת מדובר בתאי המעי; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לבעיות חמורות בעיכול ולכאבי בטן. בטרשת נפוצה מדובר בתאי העצב - הנוירונים; מערכת החיסון תוקפת אותם וגורמת לשיבוש במערכת העצבים, וכתוצאה מכך לקשיים מוטוריים (תנועתיים) ולנכות.

טיפול: מחלות אוטואימוניות הן לרוב חשוכות מרפא, וגם הגורמים להן ברובם אינם ידועים. אסטרטגיית הטיפול דומה לזו שבמחלות הגנטיות. חולי טרשת נפוצה, למשל, עוברים טיפולים תרופתיים בעיקר על ידי אינטרפרון, אימונו-מודולטורים (לעיתים במצבים חריפים גם קורטיקוסטרואידים) העשויים להאט את התקדמות המחלה ולהפחית את תדירות ההתלקחויות (ההחמרות) כמו כן טיפולים פיזיותרפיים, המאטים את התנוונות השרירים ומשפרים את היכולת המוטורית.

מחלות פנימיות (של איבר)

המחלה הפנימית מטופלת במחלקה הפנימית בבית החולים. ההפניה אליה נעשית בתהליך המכונה "טריאז'", כלומר מיון על ידי אדם בעל תפקיד ממיין המכוון את המטופל למחלקה המתאימה.