מדינות ארצות הברית | היסטוריה
English: U.S. state

היסטוריה

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – זכויות המדינות בארצות הברית
סמל ארצות הברית
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ארצות הברית
יחסי החוץ

בעת הכרזת העצמאות של ארצות הברית בשנת 1776, היו באיחוד שהשתחרר משלטונה של בריטניה 13 מדינות. בתחילה היו לאיחוד מעט מאוד סמכויות, כפי שאלה נקבעו בתקנון הקונפדרציה. מאחר שאיחוד זה לא הצליח לקיים שלטון מרכזי מספק, הסכימו המדינות להגדיל את סמכויות השלטון המרכזי, ועשו זאת באמצעות ביטול תקנון הקונפדרציה והחלפתו בחוקת ארצות הברית שנכנסה לתוקף בשנת 1789. על פי החוקה, לקונגרס של ארצות הברית סמכויות לצרף לאיחוד מדינות נוספות.

עם זאת, כאמור, נושא חלוקת הריבוניות בין המדינות לממשל הפדרלי הוא דינאמי ונתון לשינוי במשך השנים, ולעיתים אף מעורר מחלוקות עד ימינו. חוקת ארצות הברית היא קשה יחסית לשינוי, ועם התגברות כוחו של בית המשפט העליון של ארצות הברית לספק פירושים לחוקה (התמציתית למדי ולעיתים היא לא ברורה מספיק בהקשר ליחס שבין המדינות לאיחוד), יחד עם יכולתו הגוברת של הממשל הפדרלי להטיל מס ישיר, התעצם כוחו של הממשל הפדרלי לעומת כוחן של המדינות במשך השנים.

נושא הריבוניות וחלוקת הסמכויות בין המדינות לבין הממשל המרכזי עמד תכופות במרכז העיסוק הפוליטי במאה השנים הראשונות לקיום המדינה. מצד אחד עמדו אישים כגון ג'פרסון ומדיסון אשר דגלו בגישה של "זכויות המדינות" (states' rights) וראו במדינות השונות כארצות רבוניות כמעט כשמעמדו של הממשל הפדרלי מוגבל בעיקרו אך ורק ליישוב סכסוכים בין המדינות שבפדרציה, לפיתוח מדיניות בינלאומית ולפירוש מילולי ומצומצם מאוד של החוקה. כנגדם עמדו אישים כגון המילטון ומרשל אשר דגלו בממשל מרכזי חזק בהן המדינות אינן אלא מחוזות אדמיניסטרטיביים הכפופים לשלטון פדרלי בעל סמכויות נרחבות תוך כדי שהם נסמכים על פירוש נרחב לעקרונות החוקה כדי לספק בסיס חוקי להרחבת סמכויות הממשל הפדרלי. התוצאה היא מעין פשרה בין הגישות, אולם עם השנים יש מגמה ברורה של נטילת יותר ויותר סמכויות לממשל הפדרלי תוך כדי הצורך להתמודד עם בעיות כלל ארציות סבוכות כגון מלחמות בינלאומיות, הגירה, שפל כלכלי, והמשבר העמוק ביותר שפקד את ארצות הברית אי פעם – שאלת העבדות ומלחמת האזרחים, בה טענו מדינות הדרום שזכותן לפרוש מהאיחוד בעוד שהחוקה, בתמציתיות שלה, אינה מתייחסת לפרישה של מדינה מהאיחוד (למרות שתקנון הקונפדרציה שקדם לה קבע שהאיחוד הוא נצחי). בית המשפט העליון של ארצות הברית ב פסק הדין – טקסס נגד וייט קבע כי אין למדינה זכות לפרוש מהאיחוד.

בשנת 1973 הועלתה הצעה לחשב מחדש את החלוקה המנהלית של מדינות ארצות הברית, לרבות שינוי הגבולות שלהן ואף צמצום מספרן הכולל ל-38 מדינות. ההצעה הועלתה על ידי ג'ורג' עצל פירסי, פרופסור לגאוגרפיה ב אוניברסיטת המדינה של קליפורניה (אנ'). הוא סבר שהגבולות מיושנים מדי, מבוססים על ההתרחבות למערב ארצות הברית מהמאה ה-19, ולא מתחשבים בפריסת האוכלוסייה ולכן צריך להזיז את הגבולות כך שריכוז האוכלוסיות יהיו במרכזי המדינות החדשות (שהוא גם הציע להן שמות חדשים). התוכנית שלו קנתה תומכים רבים, מכלכלנים, גאוגרפים, ועד לפוליטיקאים. אבל תוכניתו לא התקבלה לבסוף בידי הממשל הפדרלי בוושינגטון כנראה מפני העלויות הגבוהות של סידור מחדש כל תחומי הפנים שזה ישפיע עליהם, כגון: מחוזות בחירה, מיסוי, מיפוי ועוד.[2]