מבקר המדינה | סמכויות

סמכויות

בישראל, מבקר המדינה מבקר את משק הכספים של מדינת ישראל, את חוקיות אופן השימוש במשק הכספים, ההכנסות וההוצאות ואופן החזקת הרכוש הציבורי. כמו כן, המבקר בוחן את מידת החיסכון והיעילות שבה נוהגת הרשות המבצעת ואת טוהר המידות של אנשיה, אם לא מעלו בתפקידם או נטלו לכיסם מן הרכוש הציבורי המופקד בידם, ניהולם התקין של גופים אלו וכל עניין אחר שהמבקר רואה לנכון לבדוק ולבחון – הרשות נתונה בידו. מתוקף תפקידו, החל מ-1971, משמש המבקר גם כאומבודסמןנציב תלונות הציבור.

יש הגורסים כי ראוי שמבקר המדינה יתמקד בביקורת מערכתית ואין זה ראוי שיעסוק במקרים ובאנשים פרטיים, אולם אין בחוק איסור על המבקר לערוך בדיקה פרטנית או לאזכר שמות של גורמים מעורבים ויש הגורסים שכך ראוי[1]. כמו כן, יש הטוענים כי מבקר המדינה המשמש גם כנציב תלונות הציבור, הוא הגוף המתאים לשמש נציב זכויות האדם של ישראל, וכי יש לו את הסמכויות הנדרשות לשם כך[2].

הגוף הנתון לפיקוחו של המבקר הוא הרשות המבצעת, הכוללת את משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וכל מפעל, מוסד, קרן ותאגיד המתוקצבים על ידי המדינה, או שהממשלה שותפה באופן כלשהו בניהולם, או תומכת בהם במישרין או בעקיפין. כמו כן, כל גוף, מוסד, קרן ותאגיד שהכנסת החליטה שהם נתונים לביקורת המדינה – המפלגות השונות, מגן דוד אדום וחברת החשמל.

עם זאת, מתוקף תפקידו הייחודי כמפקח על ביצוע חוק מימון מפלגות (מאסדר), הוא רשאי להמליץ ליושב ראש הכנסת על הטלת סנקציות כספיות על מפלגות שלא פעלו כשורה.

במסגרת משרד מבקר המדינה פועלת הוועדה למתן היתרים, שהוקמה בשנת 1980, ותפקידה לבחון בקשות של שרים וסגני שרים לחריגה מכללי האתיקה שנקבעו להם[3].

במאמר שפורסם בתחילת 2019 בכתב העת "השילוח" הובאו דברי אישים בכירים במשרד המבקר ומספר משפטנים בכירים, בראשם אהרן ברק ואחרים, מהם עולה כי בשנים האחרונות התעצמה מגמה לפיה תפקידו של מבקר המדינה אמור להיות גם "נציב זכויות האדם" של מדינת ישראל. עם זאת, נטען כי מהלך זה דומה בהיקפו למהפכה החוקתית, משולל זכות חוקית, יפר את האיזונים בין הרשויות ויפגע באמון הציבור ובתפקודו של מוסד מבקר המדינה[4].

ואכן, באפריל 2019 פורסם בעיתון מקור ראשון כי במדריך חדש ששמו "תחומי פעילות של מוסד ביקורת המדינה", המגבש באופן רשמי את סמכויות ונוהלי המבקר, כתבו אנשי המבקר כי "הדגשים והגישות של ביקורת המדינה השתנו לאורך השנים. בעבודת הביקורת מושם דגש על שמירת זכויות הפרט וערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל, תוך בחינת פעולות הרשות המבצעת על בסיס אמות המידה החוקתיות הבאות לידי ביטוי בחוקי היסוד בדבר זכויות האדם"[5].

במקביל פרסם מרכז מינרבה לזכויות האדם הפועל באוניברסיטה העברית, דו"ח העוסק בהקמת מוסד זכויות אדם מדינתי בישראל, ובו נבחן, בין השאר, משרד מבקר המדינה והתאמת פעילותו ל עקרונות פריז (אנ'). בשל היעדרו של מנדט מפורש, בלשון החוק, המטיל על מבקר המדינה את האחריות לשמירה על זכויות האדם, קוראים מחברי הדו"ח לשינויים שיעגנו את מעמדו של מבקר המדינה כנציב זכויות האדם בהתאם לעקרונות פריז: תיקון חוק יסוד: מבקר המדינה, קביעת הנחיות פנימיות במשרדו, מינוי מומחים לדיני זכויות אדם בינלאומיים במשרד, קיום קשרים עם מוסדות מדינתיים אחרים בנושא, ועוד[6].