ליברליזם | אידאולוגיה
English: Liberalism

אידאולוגיה

עקרון היסוד העומד בבסיסו של הליברליזם הוא ריבונותו של הפרט על גופו וחייו, וזכותו לפעול כרצונו ללא כפייה. מתוך כך נגזרת התנגדות לאלימות כלפי גופו או רכושו של אדם אשר לא יזם אלימות כלפי גופו או רכושו של אחר. בשל כך ליברליזם מבקש לצמצם את התערבות מוסדות המדינה בחיי האזרח בכלל תחומי החיים, ומעדיף התאגדות חופשית ומסחר חופשי. יש הרואים באמרת הכנף "חיה ותן לחיות"[59] כתמצית הגישה. בספרות האקדמית גישה זו כונתה גם חירות שלילית על ידי ישעיה ברלין, עקרון ההיזק (Harm principle) על ידי ג'ון סטיוארט מיל ולעיתים היא מכונה עקרון האי-תוקפנות. בחלוקה הפוליטית המקובלת לשמאל וימין הליברליזם אינו משתייך במובהק למחנה השמאל או למחנה הימין, שכן הליברליזם האזרחי משויך על פי רוב לשמאל ואילו הליברליזם הכלכלי לימין.[60] נימוקים בזכות הליברליזם קודמו על בסיס תועלתני, דאונטולוגי ותאולוגי.

שיטת הממשל

ההגות הליברלית עוסקת באריכות בשאלה כיצד ניתן לבנות ממשלה כך שתפעל באופן ליברלי ולא תהפוך לעריצה, כלומר, לא תחרוג מסמכויותיה. לאור זאת פותחו כמה עקרונות:

  1. ממשל חוקתי: חוקה הנאכפת על ידי זרוע שיפוטית עצמאית היא המרכיב החשוב ביותר בשיטת ממשל על פי הליברליזם (ואף קודמת בחשיבותה לדמוקרטיה). חוקה היא אוסף של עקרונות-על המגדירים את היקף סמכויות הממשלה ואת ההליכים על פיהם עליה לפעול. על המחוקק לפעול אך ורק במסגרת החוקה. הליברליזם רואה בריכוז הכוח בידי המִמשל את הסיכון הראשון במעלה לחירות האדם, ולפיכך נדרשת חוקה שתגדיר מראש תחומים שהם מחוץ לידו של המחוקק, ובכך תמנע מהמִמשל לפגוע בזכויות האדם. את החוקה אוכף בית משפט לענייני חוקה או בית המשפט העליון על פי דיני המשפט החוקתי.
  2. הפרדת רשויות: אחד מהאמצעים החשובים בהגבלת כוחה של הממשלה הוא להבנותה באופן "מסורבל" כך שלא יתאפשר ניצול פשוט של שררת השלטון בידי גורם בודד. לכן, ליברלים תמכו בהפרדתן ועצמאותן של זרועות השלטון השונות (הזרוע המבצעת, המחוקקת והשופטת). כך למשל הזרוע המבצעת לא מעורבת בהגדרת ותקצוב המדיניות שבאחריותה להוציא לפועל (שהרי תבקש להרחיב את היקפה ולתקצבה בנדיבות). בנוגע להפרדת רשויות הממשל אמר הפילוסוף הצרפתי מונטסקייה כך: "ניסיון חוזר ונשנה לימדנו כי כל אדם שהושם בידו כוח נכון לנצלו... הכרחי מטבע הדברים שכוח תמיד יהיה בקרה לכוח."
  3. פדרליזם: הוגים ליברלים רבים סבורים כי במסגרת השלטון המקומי נמצאת בידי האזרחים מידת הבקרה הטובה ביותר על כוחה של הממשלה. לפיכך העדיפו שיטת ממשל פדרלית וקראו להאצלת כמה שיותר סמכויות לשלטון המקומי, כך שיוכל לפעול באופן עצמאי.[61]
  4. דמוקרטיה: הוגים ליברלים ראו בבחירות דמוקרטיות כאמצעי בקרה נוסף בידי האזרחים על הממשלה. קציבת כהונת המחוקקים וקיום בחירות דמוקרטיות תקופתיות לתפקידי השלטון הבכירים מאפשרות, על פי ההגות הליברלית, בקרה ציבורית מסוימת על המועמד, וכך מפחיתות את הסיכוי להתפתחות שכרון כוח אצל המחזיקים בשלטון.

חירויות אזרחיות (ליברליזם אזרחי)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליברטריאניזם אזרחי
  1. בספרו "על החירות" התווה ההוגה הליברלי בן המאה ה-19 ג'ון סטיוארט מיל את מאפייניו וגבולותיו של הכוח הממשלתי המוצדק לתפיסתו
    חופש הביטוי, העיתונות והלשון: הליברליזם תומך בחירותו של כל אדם להתבטא כרצונו בכל שפה בה יבחר מבלי שיהיה נתון לצנזורה או לפגיעה אחרת בחופש המידע – כולל הזכות לבטא אמירות גזעניות, להכחיש שואה, למתוח ביקורת פוליטית וכיוצא בזה. תומאס ג'פרסון אמר כך: "חירותנו תלויה בחירות העיתונות, וחירות זו לא יכולה להיות מוגבלת מבלי שתאבד".
  2. חופש הדת והמצפון: הליברליזם תומך בחירותו של אדם להחזיק בכל אמונה שהיא, ובחירותו הדתית לקיים פולחן של הדת בה הוא מחזיק וגם לפעול להפצתה – כמו גם להיות חופשי מדת בה אינו מחזיק. בהתאם, הליברליזם תומך בהפרדת דת ומדינה.[62]
  3. חופש ההתאגדות וההתכנסות: הליברליזם תומך בחירות של אדם להתאגד ולהתקשר עם אחרים כפי שבחר ולכל צורך. התיקון הראשון לחוקת ארצות הברית מבטיח חירות זו בזו הלשון: "לא יחוקק הקונגרס כל חוק הפולש לזכותם של האנשים להתכנס באופן שאינו אלים".[63]
  4. זכות האדם על גופו וחופש התנועה: על פי הליברליזם זוהי זכותו של האדם להשתמש בגופו כרצונו בכל אופן שאינו אלים, ולנוע לאן שיחפוץ. מכך נובעת התנגדות הליברליזם למוסד העבדות, והתמיכה בחירותו של האדם ליטול סיכונים כרצונו, למשל על ידי צריכת סמים או מזון מהיר, ובחירותו לקיים יחסי מין בהסכמה עם מי שבחר, ובכלל זאת להציע שירותי זנות, וכיוצא באלו.
  5. זכויות פוליטיות: הליברליזם תומך בזכות הצבעה אוניברסלית לכל אדם הכפוף לחוקי המשטר במסגרת בחירות הוגנות וחופשיות. כמו כן זכאי כל אדם להליך משפטי הוגן, מהיר ושקוף.

חירויות כלכליות (ליברליזם כלכלי)

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ליברליזם כלכלי
רבים רואים באדם סמית', הפילוסוף והכלכלן בן המאה ה-17, כאבי הכלכלה המודרנית
  1. רכוש פרטי: הליברליזם תומך בזכותו של אדם לבעלות פרטית על פירות עמלו, ועל כל רכוש אחר שהגיע לחזקתו בצדק. כלומר, לאדם יש זכות לשלוט בְמשאבים שהוא היה הראשון שהפיק אותם מהטבע, ובמשאבים שקיבל מבעלים קודם. בשל כך הליברליזם רואה במיסוי כ"רע הכרחי", שכן הוא כרוך בהפקעת רכוש פרטי מידי בעליו החוקיים.
  2. סחר חופשי: הליברליזם תומך בחירותו של אדם לסחור ברכושו כרצונו, בגבולות המדינה ומחוצה לה. על כן הליברליזם מתנגד למכסי מגן והגבלות סחר אחרות. טיעון אחר בעניין זה מבוטא באמרתו הידועה של פרדריק בסטייה: "במקום בו סחורות לא חוצות את הגבול – צבאות יחצו."[64]
  3. לסה פר וחופש החוזים: הליברליזם מתנגד למעורבות ממשלתית הפוגעת בחופש החוזים ובחופש העיסוק. לכן הליברליזם מתנגד למונופולים מסחריים הניתנים על פי חוק, פיקוח מחירים ממשלתי, חובת רישוי מצד הממשלה (למשל בעבור הזכות לעסוק במקצוע כלשהו) וכיוצא בזה. תפקיד הממשלה לאכוף חוזים שנחתמו כדין בין הצדדים.
  4. מטבע יציב: הגישה הליברלית חשדנית כלפי הבנק המרכזי ונרתעת מיצירת אינפלציה, שכן שני אלה מאפשרים לממשלה להגדיל את הוצאותיה בהסתר מעין הציבור. לכן, ליברלים רבים תומכים בהגבלת הבנק המרכזי או ביטולו, בתקן הזהב או בהיעדר הילך חוקי, כמו גם במדיניות מוניטרית מאופקת. תומאס ג'פרסון אמר כך: "הבנק המרכזי טומן בחובו את העוינות הקטלנית ביותר לעקרונות שמרכיבים את חוקתנו. אני אויבו של כל בנק המספסר בשטר עבור כל דבר שאינו מטבע [מתכת יקרה]".[65]

מדיניות חוץ

  1. אי-התערבות: ספקנות כלפי התועלת במלחמות, במעורבות בסכסוכים זרים ובבריתות הגנה. תחת זאת נטייה להעדיף מדיניות יונית ונייטרלית.
  2. מדיניות הגירה מתירנית: תמיכה בתנועה חופשית של בני אדם ממדינה למדינה.

ערכים והנחות מוצא

בעוד עקרונות הליברליזם תואמים כל דרך חיים שאינה אלימה, הוגים ליברלים נטו להדגיש ערכים מסוימים בכתביהם:

  1. עזרה הדדית: במקום תשלומי העברה הנגבים בכפייה כאמצעי לעזור לעניים, העדפה להסתמך על מנגנוני עזרה הדדית וולונטרים כגון צדקה וגמ"חים.[66]
  2. אחריות אישית: היות שהחופש לפעול מוליד את האפשרות לבצע טעויות, הוגים ליברלים טוענים כי יש לאפשר לאנשים את החופש לפעול בניגוד להיגיון המקובל, ולשאת בהשלכות של מעשיהם.
  3. חשדנות כלפי הממשלה: הוגים ליברלים מביעים חוסר אמון ביכולת הממשלה להגשים מטרות חברתיות, כמו גם בטוהר כוונותיה.
  4. סובלנות: הוגים ליברלים הדגישו את חשיבותה של הסובלנות לקיומן של אמונות ודרכי חיים שונות.[67]
  5. מניע אישי: על פי רוב ההגות הליברלית מניחה כי בעוד אנשים ככלל מסבירי פנים ונוטים חסד, הרי שמניעם העיקרי הוא קידום ענייניהם. אדם סמית' בספרו "עושר האומות" כותב כך: "אין זה מטוב ליבו של הקצב, מבשל הבירה או האופה, שאנו מצפים לקבל את ארוחת הערב, אלא מעניינם בטובתם שלהם. אנו נפנה לא לאנושיותם אלא לאהבתם את עצמם, ולא נדבר איתם על צרכינו שלנו אלא על רווחיהם שלהם."[68]