לטינית | הגיית השפה וכתיבתה
English: Latin

הגיית השפה וכתיבתה

הלטינית החלה להיכתב באלפבית הלטיני שנשאל מהשפה ה אטרוסקית. האטרוסקים קיבלו את האלפבית, ככל הנראה, מדוברי יוונית שישבו באיטליה. הגרסה הלטינית לאלפבית שונה במקצת מן היוונית, והיא הגרסה המשמשת היום לכתיבת רוב שפות העולם (שינויים קלים הוכנסו במהלך ימי הבינים).

מערכת ההגייה להלן היא שחזור צורת הגיית הלטינית הקלאסית:

עיצורים

פונמות בלטינית
סדקי וילוני חכי שִנִּי שפתי
שִנִּי)
אפי n m
סותם ɡ kʷ d t b p
חוכך h z s f
מקורב
(צדי)
w j
l
רוטט r
* תוספת פונמה בהתאמה
כתובת בלטינית, הקולוסאום, רומא
  • B - נהגה כהגיית בי"ת
  • C - נהגה כהגיית כ"ף (מתועתק מלטינית קלאסית תמיד כ-"ק"; מלטינית מאוחרת כ"צ'" לפני E, I או Y)
  • CH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. נהגה בלטינית קלאסית ככ"ף מנושפת (בדומה לכ"ף רפה בעברית). מקביל לאות היוונית Χ ("כי")
  • D - נהגה כהגיית דל"ת
  • F - נהגה כהגיית פ"א רפה
  • H - נהגה כהגיית ה"א
  • G - נהגה כהגיית גימ"ל
  • I - נהגה כהגיית יו"ד עיצורית לפני תנועה אחרת
  • K - נהגה כהגיית כ"ף (מופיע במילים ספורות בלבד, בעיקר ממקור אטרוסקי או פניקי)
  • L - נהגה כהגיית למ"ד
  • M - נהגה כהגיית מ"ם
  • N - נהגה כהגיית נו"ן
  • P - נהגה כהגיית פ"א
  • PH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. מקביל לאות Φ ("פי") היוונית, בדומה לפ"ה רפה בעברית
  • QU - נהגה כהגיית KW
  • R - נהגה כהגיית רי"ש (ככל הנראה, רי"ש "מתגלגלת", כמו בספרדית או באיטלקית)
  • S - נהגה כהגיית סמ"ך
  • T - נהגה כהגיית ת"ו
  • TH - צירוף המופיע במילים ממקור יווני. מקביל לאות Θ ("תטא") ביוונית.
  • V - נהגה כהגיית ו"ו עיצורית (כמו W באנגלית)
  • X - נהגה קְס או גְז.
  • Z - נהגה כ-ז או כ-דְז (מופיע בעיקר במילים ממקור יווני)

תנועות

בלטינית קלאסית (שדוברה על ידי מלומדים) משוחזרות חמש תנועות בסיסיות: a e i u o. כיון ש משך ההגייה הוא פונמי בלטינית, כל אחת מהן יכולה להיות קצרה או ארוכה, וכפי שקורה בשפות רבות, התנועות הקצרות נוטות להתמרכז (לֵיהגוֹת במרכז חלל הפה). על כן למעשה יש עשר תנועות:

  • A - נהגית כהגיית פתח.
  • A - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית פתח ארוכה.
  • E - נהגית כהגיית צירה פתוח (בין פתח לצירי).
  • E - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית צירה מוארך.
  • I - נהגית כהגיית חיריק פתוחה (בין חיריק לצירי).
  • I - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית חיריק ארוכה.
  • U - נהגית כהגיית קובוץ פתוח (בין חולם לקובוץ).
  • U - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית קובוץ מוארך.
  • O - נהגית כהגיית חולם פתוח (בין חולם לפתח).
  • O - בגרסה הארוכה נהגית כהגיית חולם ארוכה.
  • Y - נהגית כהגיית Ü בגרמנית או U בצרפתית (שימשה לרישום מילים שאולות ממקור יווני).

דיפתונגים

  • AE או Æ - נהגה כהגיית אַי.
  • OE או Œ - נהגה כהגיית אוֹי.
  • AV - נהגה כהגיית אַוּ.
  • EI - נהגה כהגיית אֶי.
  • EV - נהגה כהגיית אֶוּ.

ניואנסים בהגיית הלטינית

הלטינית איננה שפה מדוברת, ואין כללים מחייבים לגבי אופן הגייתה, אך יש מספר מסורות הגייה. האפיפיור לשעבר בנדיקטוס השישה עשר, למשל, שהוא ממוצא גרמני, קורא את התפילות הלטיניות על-פי המסורת הגרמנית, כלומר, הוא יהגה ecce כ"אקְצה", בשעה שחבריו החשמנים ממוצא איטלקי יהגו "אצּ'ה/אטּשׁה" (ettše).

בישראל הייתה מקובלת בחוגים הקלאסיים הגייה שמקורה בגרמניה, זאת משום שהמורים היו, ברובם, יוצאי גרמניה. מאז חל מהפך, וכיום יש נטייה לדבוק בהגייה הלטינית ההיסטורית. זאת ההגייה המשוחזרת לפי מחקרים בלשניים, המתבססים על תעתיקים עתיקים מהלטינית המדוברת לעברית. לפי מחקרים אלה, אין ספק שהמילה כ-ecce נהגתה, לפני 2,500 שנה, "אקּה". ואכן, בחוגים הקלאסיים בארץ כיום כך נהוג לבטא את המילה. לפיכך נהוג לומר "קיקרו" ולא "ציצרו", כפי שנהגו המורים ממוצא גרמני בעבר, או צ'יצ'רו, כפי שנוהגים האיטלקים כיום.