לוגוס | בנצרות
English: Logos

בנצרות

בתקופה ההלניסטית זכה המושג לפרשנות תאולוגית, במיוחד על ידי הוגים נוצריים כמו קלמנס מאלכסנדריה, ויהודים כמו פילון האלכסנדרוני, אשר הציגו את הלוגוס במונחים מטאפיזיים, עד כדי זיהוי כמקור ומהות החיים הנפשיים והגופניים של כל היצורים החיים.

פילון האלכסנדרוני הבחין בפרשנותו לסיפור הבריאה בספר בראשית, בין שני סוגים של אדם. האחד הוא אדם שמיימי והשני הוא אדם ארצי. לפי השקפתו, שאומצה על ידי הוגי דעות נוצרים, האדם השמיימי הוא הייצוג האידיאלי, אלוהים ברא את תמצית המהות האנושית בצורת שכל טהור (שכל אלוהי - לוגוס).

מאוחר יותר זיהתה הנצרות את הלוגוס עם ישו ויש גם המזהים את הלוגוס עם השילוש הקדוש. מהות הלוגוס, המכונה גם בשם "הרוח האלוהית", היווה סלע מחלוקת בין תאולוגים נוצרים שונים, מחלוקות שהביאו לפילוגים בכנסייה.

בספר "הבשורה על-פי יוחנן", שהוא הספר הרביעי של הברית החדשה, מקבל הלוגוס משמעות של "המילה האלוהית", וכך נאמר בפרק הראשון: "בראשית הייתה המילה, והמילה הייתה עם אלוהים, והמילה הייתה אלוהים. על ידיו נעשו כל הדברים, ובלעדיו לא נעשה דבר מכל אשר נעשה. והמילה הפכה לבשר ודם השוכן בתוכנו, וראינו את תהילתו, תהילת בנו יחידו של האב המלאה חן וחסד ואמת."

משמעותם של דברים אלה היא ש"המילה" (הלוגוס) הפכה לאדם בדמותו של ישו הנוצרי שהוא בן אלוהים.