יחסי החוץ של ישראל | האו"ם וגופים בינלאומיים

האו"ם וגופים בינלאומיים

תוכנית החלוקה
דגל ישראל שהונף באו"ם ב-1949 בהצטרפות ישראל לאו"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יחסי ישראל-האו"ם

מאז הקמת המדינה ב-14 במאי 1948, לישראל ולאומות המאוחדות יש יחסים מעורבים. רוב המחלוקות נוגעות בסכסוך הערבי-ישראלי (לרבות הסכסוך הישראלי-פלסטיני). סוגיות אחרות צצות מדי פעם.

המנדט לפלשתינה (ארץ ישראל) ב-1922 ותוכנית החלוקה של האו"ם תמכו במטרת הציונות: להקים בית מולדת לעם היהודי. צעד מכריע להקמתה של מדינת ישראל הוא ההחלטה שהתקבלה על ידי העצרת הכללית של האו"ם ב-29 בנובמבר 1947, ובה אושרה תוכנית החלוקה - סיום המנדט הבריטי וחלוקתה של ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות: יהודית וערבית.

החלטה 181 של עצרת האו"ם שהיוותה את היסוד להכרזת העצמאות של מדינת ישראל ואת הפיכתה של ירושלים לעיר בינלאומית, התקבלה עם 33 קולות תומכים, 13 מתנגדים ו-10 נמנעים. זו הייתה הפעם הראשונה שהאו"ם החליט על הקמת שתי מדינות על ידי הצבעה.

במהלך מלחמת העצמאות פעלו בישראל שני מתווכים מטעם האו"ם, שניסו להשיג הפסקת אש בין ישראל לשכנותיה: פולקה ברנדוט, שנרצח בירושלים, וראלף באנץ', שנתמנה במקומו והביא לבסוף לחתימת הסכמי שביתת הנשק.

ישראל התקבלה לאו"ם כחברה ה-59 בהחלטה 273 ב-11 במאי 1949, ולמחרת הניפו שר החוץ משה שרת והשגריר הראשון באו"ם אבא אבן את דגל ישראל בפתח הבניין.

לאחר מלחמת העצמאות העניקו ארגוני הסעד של האו"ם סיוע מסוים לפליטים הפלסטינים.

על אף שישראל חבה את קיומה להחלטת האו"ם, אין היא נהנית בו מתמיכה, ובה בעת קיימת בישראל חשדנות קשה כנגד האו"ם, שהתבטאה באמרתו של דוד בן-גוריון, "או"ם שמום". באופן מסורתי, האו"ם תמך בישראל כשהחליטה לוותר על שטחים, אך ביקר אותה בגין פעולות צבאיות. לשפל חסר תקדים הגיעו יחסי ישראל והאו"ם בהחלטתה של העצרת הכללית, שהתקבלה בנובמבר 1975, בתמיכת המדינות הקומוניסטיות ומדינות ערב, לפיה הציונות היא סוג של גזענות (החלטה 3379). בדצמבר 1991 חזרה בה עצרת האו"ם מהחלטה זו. גם החלטות רבות של מועצת הביטחון של האו"ם עוסקות בישראל ובשכנותיה (החלטה 181, החלטה 242, החלטה 338 ועוד רבות אחרות).

בניסיון לחצוץ בין ישראל לשכנותיה, על מנת למנוע מעשי איבה ביניהן, פעלו ופועלים כוחות או"ם אחדים במדינות הסמוכות לישראל. בעקבות מלחמת סיני הוצב בצד המצרי של הגבול עם ישראל, וכן בשארם א-שייח, כוח חירום בינלאומי של האו"ם. ב-17 במאי 1967 דרש נשיא מצרים, גמאל עבד אל נאצר, ממפקד כוח החירום של האו"ם בסיני וברצועת עזה שכוחותיו יעזבו את קווי הגבול ויתרכזו במחנותיהם. דרישתו נענתה בחיוב. בעקבות צעדים אלה ואחרים פרצה מלחמת ששת הימים. חוסר שיתוף הפעולה של האו"ם בנושא חטיפת החיילים מהר דוב בשנת 2000 מהווה עד היום את אחד הנושאים הפתוחים בין ישראל והאו"ם.

שיפור קל במצב היחסים נרשם ב-2005 בעקבות עצרת למאבק באנטישמיות שערך האו"ם ומינויו של דני גילרמן, שגריר ישראל באו"ם, לתפקיד סגן מזכ"ל האו"ם[16].

במהלך מלחמת לבנון השנייה נהרגו בשגגה חמישה משקיפי יוניפי"ל מטיל תועה של צה"ל. התקרית גררה ביקורת רבה מכיוון האו"ם והתקררות נוספת ביחסים.

מצבה של ישראל באו"ם רחוק מלהיות נוח. בעצרת האו"ם חברות 60 מדינות מוסלמיות, מהן 24 מדינות ערביות. מדינות אלה מתייצבות לעיתים קרובות נגד עמדות ישראל. פעמים רבות מדינות העולם השלישי מתנגדות גם הן לעמדה הישראלית, הנתפשת קשורה לארצות הברית. בנסיבות אלה התקבלו במוסדות האו"ם החלטות רבות שנוגדות את עמדת ממשלת ישראל. ישראל נהנית מתמיכה עקבית בהצבעות באו"ם של ארצות הברית, המטילה לעיתים קרובות וטו במועצת הביטחון על החלטות שאינן אוהדות לישראל. מדינות אירופה מצביעות בנושאים שונים של הסכסוך הישראלי-ערבי על פי העניין העומד לדיון. לעיתים, הן תומכות בצד הישראלי, לעיתים נמנעות ולעיתים מצביעות נגד.

גופים בינלאומיים וארגונים לא ממשלתיים רבים, ובראשם ארגון "אמנסטי" (וכן אונר"א והצלב האדום), מבקרים את ישראל על הפרת זכויות אדם בשטחים. בישראל קיימת ביקורת על גופים אלה.