חיפה | אתגרים למאה ה-21
English: Haifa

אתגרים למאה ה-21

בין האתגרים העיקריים שבפניהם עומדת העיר בראשית המילניום השלישי ניתן לציין את:

אובדן המרכזיות

במהלך השנים חיפה איבדה את מרכזיותה במארג הלאומי. הנמל שלה ירד מגדולתו ומבלעדיותו, וכך גם בתי הזיקוק, וחיפה נותרה כעיר תעשייתית הנלחמת על מקומה מול הנמלים והמפעלים הסמוכים יותר אל מוקדי הכוח הכלכלי של מרכז הארץ. מפעלים עתירי עבודה כדוגמת נשר נסגרו או צימצמו את פעילותם באופן ניכר ומפעלים אחרים כמו פניציה ווולקן עברו למקומות אחרים. חברות כמו סולל בונה העתיקו את משרדיהן הראשיים מחיפה.

כתוצאה מתהליכים כלכליים אלה הפכה חיפה לפריפריה, בעיני תושביה ובעיקר בעיני מוסדות המדינה, ומכאן האפליה (או תחושת האפליה) בחלוקת תקציבים ותקנים. בין הביטויים לכך - מיעוט ביקורים של ראשי המדינה, הקטנת מספר התחלות הבנייה הציבוריות והימנעות מטיפול בבעיות שבמקום מרכזי יותר היו נחשבות כבעיות לאומיות (כגון מְכָל האמוניה).

בעיות אקולוגיות

מתקן חברת בז"ן במפרץ חיפה

חיפה המודרנית נוסדה על ידי הבריטים[דרוש מקור] כעיר תעשייתית, כלומר מקום בו מתגוררים תושבים לצד מפעלי תעשייה, כולל תמיכה תחבורתית (נמל, מסילת רכבת, כבישים, שדה תעופה) ותמיכת אנרגיה (תחנת כוח, בתי זיקוק). בתקופה בה נחפר הנמל והוקמו המפעלים, היה השטח המיושב של חיפה קטן ומרוחק מאזורי התעשייה. עם הצלחת העיר והתפתחותה, הוקמו שכונות חדשות בעיר וסביב לה, שבתיהן סמוכים יותר למפעלים, ומנגד הורחבו המפעלים הקיימים, והוקמו חדשים.

כיום, כתוצאה מפעילות המפעלים, שמהווים עוגני תעסוקה ופרנסה, סובלת חיפה מבעיות זיהום אוויר, מים (מי שתייה[דרוש מקור] ונחל קישון) וקרקע - הן יבשתית והן מתחת פני הים (בוצה), וכן מההשלכות של עומסי תחבורה, בדומה לכרכים אחרים. אל אלה מתווספת הסכנה המוחשית שגלומה בריכוז צפוף של מתקנים פטרוכימיים בשטח חשוף, בקרבת שכונות אזרחיות, כשליקויי בטיחות הם דבר שבשגרה[דרוש מקור] כמו גם איומי טילים מארצות שכנות. כל הגורמים הנ"ל מאיימים על בריאות הציבור, ונעשו מחקרים רבים בתחום, המעידים על הקשר בין התעשייה המזהמת ותחלואת האוכלוסייה.

קרבתה של העיר לרכס הכרמל המיוער הופכת אותה לפגיעה לשריפות. בעת השריפה בכרמל בדצמבר 2010 פונתה לזמן קצר שכונת דניה, הקרובה ביותר אל האזור המיוער.

כמו כן, מומחים חוזים מזה זמן התרחשותה של רעידת אדמה בחיפה[55].

המאבק הסביבתי

במחקרה של פרופ' תמר פרץ[56], נמצא כי חיפה סובלת מתחלואה גדולה יותר בכ־16 אחוזים מאשר כל עיר אחרת בישראל. על סמך מחקר זה משרד הבריאות הוציא לאור את נתוני התחלואה במפרץ אשר אימתו את טענת המחקר. על פי נתוני המשרד לאיכות הסביבה לשנת 2014, בתי הזיקוק בחיפה (בזן) הנמצא בשטח המוניציפלי של עיריית חיפה, הוא המפעל המזהם ביותר בישראל[57], אך בשטח המוניציפלי של העיר חיפה נמצאים מפעלים מזהמים נוספים כמו תרו, תחנת הכוח של חברת החשמל בחוף שמן ומפעלים נוספים.

המאבק למען אוויר נקי החל כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20[58]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקמה רשימת "הירוקים של חיפה" ומאז היא מכהנת במועצת העיר ואף בתקופות מסוימות כהנה בתפקידים שונים בקואליציה העירונית ובמנהל ההנדסה העירוני, על אף שפעילותם כמעט ולא הניבה תוצאות בפועל.

עמותות וארגונים שיצאו כנגד זיהום האוויר הכבד שנגרם מבתי הזיקוק, הם ארגון אנז"א שפעל בשנות השמונים, "הקואליציה לבריאות הציבור",שנוסדה על ידי ד"ר ג'ימי קריקון, מגמה ירוקה, אדם טבע ודין ועמותות וארגונים נוספים, כמו כן בחיפה פעילים ארגונים נוספים המנהלים מאבק על החופים והנחלים כמו ארגון צלול אשר היה הגורם האזרחי אשר הוביל את המאבק לסגירת מכל האמוניה ב מסוף הכימיקלים במפרץ חיפה ואף היה משיב בהליכים המשפטיים אשר ניהלה עיריית חיפה כנגד חיפה כימיקלים בנושא זה.

החברה להגנת הטבע פועלת להקמת פארק מטרופוליני לרווחת תושבי חיפה בפארק הקישון, כאשר על שטח זה מבקשת חברת נמלי ישראל להקים מסוף מכולות ואזור תפעולי לנמל המפרץ אשר נבנה בימים אלו במפרץ חיפה. בנוסף מנהלת החברה בשיתוף ארגונים נוספים מאבק לשמירת הוואדיות בתחומי העיר.

בשנת 2015 הוגשה בשם תושבי חיפה והקריות תובענה ייצוגית בסך 14 מיליארד שקל כנגד 11 מפעלים במפרץ חיפה ובהם בתי זיקוק, חיפה כימיקלים, סונול ישראל ומפעל נשר מפעלי בטון. בתביעה נדרש פיצוי כספי לכל אחד מתושבי המפרץ שנחשף לזיהום וכן הקמת קרן בהיקף מיליארד שקל לפיקוח והשגחה על המפעלים[59]. אף על פי כן, בשכונות המגורים של חיפה מצב הזיהום זהה למקומות אחרים בישראל[60] אך בעשור השני של המאה ה-21 עלו טענות רבות מצד ארגוני הסביבה במפרץ כי קיימת הטיה של תחנות הניטור אשר מפחיתה את תוצאות מערך ניטור האוויר[61][62].

התנוונות מרכזים עירוניים

מרכז העיר במבט מהכרמל

ככל שעלה מספר המכוניות בשימוש פרטי, גדל הביקוש למקומות חניה ליד החנויות. מרכז העסקים הראשי, אשר באופן מסורתי שכן בעיר התחתונה ובהדר, לא הצליח לספק מקומות חניה ולכן נפתחו מרכזי קניות מחוצה לו: הן מרכזים שכונתיים (מרכז פנורמה, "כיכר האודיטוריום", מרכז חורב וה"גרנד קניון"), והן מרכזים מחוץ לעיר: במזרח ובצפון ה"סינמול", חוצות המפרץ והמתחמים "פאואר סנטר" ו"ביג", ובדרום – קניון חיפה ומרכז קסטרא הצמודים ומתחם ה"קוסמוס".

אל הקניונים נדדו בתי הקולנוע וכך נסגרו בזה אחר זה כמעט כל בתי הקולנוע שהציגו ברחבי העיר. בעיר חיפה על שכונותיה נותרו אז, מלבד הסינמטק, רק שני בתי קולנוע שאינם בתוך קניונים, והדבר השפיע על יתר העסקים הקמעונאיים שפעלו בקרבת אלה שנסגרו. בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, עם פתיחתם של מרכזי הקולנוע מרובי אולמות ההקרנה, נסגרו אף בתי הקולנוע שפעלו בקניונים שבעיר.

משרדי ממשלה ששכנו בהדר נדדו לקריית הממשלה בעיר התחתית ובעקבותיהם גם משרדיהם של נותני שירותים רלוונטיים, ובראשם עורכי הדין. שינויי תחבורה תרמו גם הם להפחתה במספר הקונים בהדר.

כתוצאה מכך התנוון רחוב הקניות הראשי לשעבר, רחוב הרצל, תוך שחנויות יוקרה בו הופכות לחנויות "הכל בדולר", זאת בשעה שגם רחוב העצמאות לא התרומם חרף עבודות התשתית היקרות שנעשו בו. תוצאת משנה לכך היא סגירה מוקדמת של חנויות במרכז העיר ובהדר, ותחושת עזובה ברחובות אחרי השעה 18:30. במחצית השנייה של העשור הראשון למאה, שופצו הרחובות מסדה והרצל, נערכים בהם ירידים, והעירייה מנסה להחזירם לימי תפארתם, תהליך שהחל גם ברחובות העצמאות והנמל.

האטה בתיירות

התיירות לחיפה התבססה במשך שנותיה במידה רבה על תיירות בהאית. במהפכה האיסלאמית באיראן ב-1979 הודח השאה מהשלטון, הוקמה הרפובליקה האיסלאמית של איראן ונאסר על אזרחים איראניים לבקר בישראל. התמעטות התיירות והירידה בהיקף מספר העולים ששוכנו זמנית בבתי מלון גרמו לסגירתם של בתי המלון "ציון" ו"כרמליה" שבהדר ומספר בתי הארחה שהציעו לינה זולה.

חלק מספינות הטיולים שהיו פוקדות את נמל חיפה העבירו את תחנת עגינתן בישראל אל נמל אשדוד ואף ספינות הצי השישי האמריקני, שבאופן מסורתי פקדו את חופי חיפה מדי חודש יולי, המעיטו בביקוריהן משנה לשנה.

גם תיירות הפנים לא שגשגה בחיפה, בין היתר בשל מחסור ב"צימרים" ועקב העובדה שבמהלך השנים בוטלו פסטיבלים שמשכו קהל רב, כמו תערוכת הפרח (שחודשה ב-2012), מצעד המחולות ו"הארכיפרחיטורה". מצד שני, פסטיבלים חיפניים כגון פסטיבל הסרטים הבינלאומי ופסטיבל חיפה הבינלאומי להצגות ילדים, מוסיפים למשוך תיירות ישראלית לחיפה מדי שנה.

נתון נוסף שפגע בפוטנציאל התיירות הבינלאומית לעיר היה אי-התאמתו של שדה התעופה לטיסות ארוכות-טווח, זאת לאחר שאף אחת מהתוכניות להארכת מסלולו לא קודמה.

בריחת אוכלוסייה

בחיפה קיים ניגוד-לכאורה בין היותה עיר אוניברסיטאית, בה קיימים שמונה מוסדות השכלה גבוהה, ובין העובדה שבפועל מספר רב של צעירים עוזב אותה מדי שנה בשנה. צעירים רבים מקרב דור-ההמשך מעדיפים, הן בשל שיקולי יוקר-מחייה והן של נוחות ופרנסה, להתבסס בפרוורים או לעבור אל "המרכז". על כך מצביע בין היתר מחקר שערך פרופ' ברוך קיפניס מאוניברסיטת חיפה, שהראה כי בין השנים 2001–2008 חל פיחות בכל קבוצות הגיל הצעירות בחיפה לעומת גידול בקבוצת הגיל של בני 65 ויותר, בשעה שבתל אביב נמצא גידול משמעותי בקבוצות הגיל הצעירות. העיר חיפה אינה מצליחה לגרום לצעירים המתגוררים בה בתקופת לימודיהם להישאר בה לאחריהם. סיבות עיקריות הן:

  • תעסוקה - לא קיים היצע מספק של משרות עבור בוגרי שלל המוסדות להשכלה גבוהה שפועלים בעיר; הן בוגרים מקרב תושבי-העיר, והן סטודנטים שבאים מרחוק והיו מוכנים תאורטית להשתקע בה אחרי סיום לימודיהם, נאלצים לחפש לעצמם עבודה במקצועותיהם בערים אחרות. המענה שנותן מת"ם למהנדסים ולמהנדסות הצעירים, מוגבל - עקב הפרץ בתעשיית ההיי-טק המצמיח עוד ועוד אנשי מקצוע צעירים ששואפים לשכר גבוה, שאותו מציעים להם שלל פארקי-תעשייה בשרון. יוצא מכך בין היתר, שהצעירים שכן נותרים בחיפה ומקימים בה משפחות הם בנים ובנות לאוכלוסיות מסורתיות (עולים, ערבים) שגדלו בעיר ובשונה מהאוכלוסייה המערבית אינם צופים הצלחה חברתית ותעסוקתית בגוש דן.
  • מגורים - ברבעים הנחשבים כאיכותיים ישנו מחסור בדירות המתאימות לדרישותיהם של זוגות צעירים. חרף העובדה כי בחלקים אחרים של העיר עומדות קרוב ל-20% מהדירות ריקות[63], הרי שדירות אלו אינן עונות לביקוש בקרב אוכלוסיית-היעד העירונית העיקרית בשל היותן ברובן מיושנות וקטנות, מצויות במבנים שבחלקם נגישות גרועה (מדרגות רבות, היעדר מעלית, טופוגרפיה קשה) ואינן מתאימות לסטנדרט הבנייה העכשווי שאותו מחפשים זוגות צעירים[64]. - ולעומת זאת, ביישובי הלוויין של חיפה נבנים פרויקטים של דיור המתאימים יותר לצעירים, ומחירי הדירות בהם נמוכים בהשוואה לאלו שבעיר, דבר שמהווה תמריץ נוסף לצעירים לעזוב את העיר.
  • תחבורה - מיום שחלק ניכר מאוכלוסיית חיפה עבר אל שכונות הרכס, טרם התגבש בעיר פתרון סביר של תחבורה ציבורית לאלו שגרים באזורי הביקוש ועובדים בפאתי העיר. במקביל, מוקדי תעסוקה רבים עקרו מלב העיר וחל ביזור חריף של שימושי-קרקע בין האזורים המעמיד בסימן שאלה את יכולת המענה של המערך התחבורתי המטרופוליטני בכללותו. תוואי הכרמלית הפך לבלתי-רלוונטי לצורכי אותה אוכלוסייה ואינו פותר בעיות נגישות מעבר לשש תחנותיו. המטרונית נוסעת בתוואי כמעט מקביל אל הרכבת שנוסעת בין מערב העיר ומזרחה, ובכך לא נותנת גם היא מענה לצורך זה. מנהרות הכרמל תוכננו כך שיוכלו לסייע בעיקר לבאים מדרום לעיר ומצפון לה לחצות אותה, אולם אותו חלק מתושבי העיר שיוכל לכאורה להגיע באמצעותן מהר יותר מהבית אל מקום העבודה, יצטרך להיות מושתת על רכב פרטי, מה שלטענת הגופים המתנגדים לפרויקט ישים לאל כל ניסיון לחשיבה על פתרונות תחבורתיים אינטגרליים[65][66], ולא יעודד את חיזוק מרכז העיר[67]; לאור כל אלה נותר בעינו הצורך של משפחות צעירות להחזיק מכונית פרטית ולהשתמש בה ליוממות חרף העובדה שלעיתים מפריד קו אווירי של שני קילומטרים בלבד בינן לבין מקום עבודתן. ריבוי המכוניות אחראי לפקקי תנועה בדרכים שמובילות מרכס הכרמל אל מקומות-התעסוקה במת"ם ובמפרץ חיפה, ולכך שנסיעה מהפרוורים אל מרכזי התעסוקה קצרה יותר מהנסיעה משכונות העיר אליהם - מצב זה, יחד עם העובדה שמחירי הדיור והארנונה מחוץ לחיפה נמוכים יותר, תורם למגמת העזיבה של העיר ולהמשך הפרבור.

בעיות תעסוקה

על שגשוגה של חיפה מאיימת זה שנים היעלמות של מקורות תעסוקה ומנגד, ירידה ברמת ההכנסה ביחס לערים גדולות אחרות.

על פי מחקרו של פרופסור קיפניס, נכון למחצית העשור הראשון של המאה ה-21, בחיפה חל פיחות במספר משלחי יד ניהוליים והגידול באחוז העובדים העוסקים במקצועות אקדמיים קטן יחסית לתל אביב ולאזור המרכז. על פי המחקר, בחיפה נותרו רק 3.5% ממפעלי ההיי-טק הישראליים (לעומת 16% בתל אביב); במחוז חיפה הכולל גם את חדרה מועסקים רק 7.5% ממועסקי חברות ההזנק (סטארט-אפ) ורק 11% ממועסקי חברות העילית (היי-טק).

על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[68], הכנסתו הממוצעת של שכיר חיפני הייתה במאה ה-20 גבוהה מההכנסה הממוצעת של שכיר בתל אביב.

בשנת 2003, לעומת זאת, הרוויח השכיר החיפני הממוצע, לפי הלמ"ס, 6,739 שקל לחודש, ואילו עמיתו התל אביבי הרוויח 7,634 שקל (88.28%).

ב-2005 היה הפער כ-16.08% .

ב-2007 השתכר החיפני 7,654 שקל לחודש - פחות מעמיתו בתל אביב שהשתכר 9,208 שקל בחודש בממוצע, פער של 16.88%.

פיתוח מעורר מחלוקת

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המרינה בבת גלים, מנהרות הכרמל

בחיפה, שנודעת כעיר בעלת ערכי סביבה מפותחים, מתקיים מתח מתמיד בין שאיפות גופי נדל"ן ותחבורה להביא לפיתוח ובינוי של אזורי הטבע העירוני - רבות בתמיכת העירייה, ובין אלו מקרב התושבים והאזרחים המבקשים לשמור על מבנה התנהלות עירונית שמכבדת את הנוף והמקומות הציבוריים, ההיסטוריים והירוקים. "מגדלי חוף הכרמל" שקמו בשנות ה-90 על החוף מול נוה דוד, סימנו בבנייתם את אוזלת-היד המסוימת של גופי התושבים במאבקם נגד מיזמים שנחשבים כנוגדים עקרונות של פיתוח בר-קיימא, עקרונות שבראשם כבוד לערכי-נוף ולמרקמים אורבניים ותיקים. באותה עת ומעט לאחר מכן קידמה העירייה את תוכנית הקמת המרינה בשכונת בת גלים, שאיימה הן על אזור ראש הכרמל והן על תמהיל הפעילות העירונית הייחודי לשכונה. במקרה זה מאבק-הנגד כבר היה מוצלח יותר, עם זאת התוכנית עדיין לא נגנזה סופית.

פרויקטים אחרים שנמצאים במחלוקות עקרוניות כוללים את מנהרות הכרמל וה"גרנד קניון", את הרחבת הנמל, ומספר תוכניות לכבישי גישה חדשים ולשכונות שיוקמו לכאורה על חשבון מקומות ירוקים. במסגרת פרויקט מנהרת הכרמל נסלל כביש מהיר מפתח המנהרה המרכזי שבנווה שאנן צפונה אל מרכז העיר בערוץ נחל הגיבורים (ואדי רושמיה), וכן יציאות שונות שמסתעפות מהמנהרה לנווה שאנן ולאחוזה, כל אלה משולבים במחלף שהוא מהגדולים בארץ. על-פי התכנון, אמנם, אמור הוואדי לעבור שיקום נופי לאחר תום עבודות הסלילה, אולם לא ברור כמה שטח ירוק יישאר ומה תהיה ערכיותו כאשר תעבור במקום מערכת הכבישים הענפה המתוכננת. כל זאת על רקע הדיון בעצם הלגיטימיות של פרויקט-ענק שמיועד לשמש תחבורה פרטית בתוואי שלא ישרת את מרכז העיר והתחדשותו[69], בשעה שבמקומות אחרים נעשה מעבר לחשיבה על פתרונות תחבורתיים בני-קיימא.

סמוך לתום העשור הראשון של המאה ה-21 התגלה כי חיל הים מתכנן את הרחבת שטחו הבנוי של בסיסו בבת גלים אל תוך הים. החלק העיקרי בתוכנית הוא מבנה " הפולינום", המיועד לתחזוקת כלי שיט ובהם צוללות. הוא מיועד להיבנות על שובר הגלים שמול המושבה הגרמנית וצפוי להיות ברוחב של 150 מטר וגובה של 21 מטר. באופן זה, הקמתו צפויה לחסום את הנוף מאזור המושבה הגרמנית ומהכרמל לעבר הים[70].

פרויקטים אחרים שסביבם התעורר פולמוס:

  • על המדרונות המערביים של אחוזה, באזור לינקולן-תל אהרון, מתוכננת בנייה של שכונה חדשה.
  • תוכנית להרחבת שכונת כבאביר וסלילת כביש גישה נוסף אליה מאיימת על אזור נחל שיח. נחל זה הוא האתר היחיד בישראל בו גדל חלבלוב השיח, והאתרים הקרובים ביותר שלו נמצאים במרחק מאות קילומטרים.
  • תוכנית להקמת כביש גישה נוסף ממבואות העיר הדרומיים אל אזור אחוזה, מאיימת על נחל עובדיה ונחל נדר.
  • באזור מנזר סטלה מאריס קיימת ריאה ירוקה, ששטחה עתיד להצטמצם עקב הקמת שכונה חדשה ובתי מלון במקום.
  • בגבול פארק הכרמל מתוכננת הקמת בית מלון ושכונה חדשה בשטחו של נחל נדר. אזור זה מהווה חלק מרצף השטחים הירוקים של הפארק.
  • שפך הקישון - אזור בו נשמרו ערכי טבע ייחודיים (לדוגמה תלתן צר-עלים - האתר היחיד בארץ) למרות הזיהום הרב בנחל. כיום מתוכננת באזור הרחבת נמל חיפה.
  • כביש המחבר בין רמת בגין לכביש פרויד - מעורר התנגדויות בקרב תושבי רמת בגין בכך שהתשתיות בשכונה אינן מתאימות לעומסי תנועה[71]
  • רמת גוראל - שכונה חדשה המתוכננת מתחת לשכונת רמת בגין - קיימות התנגדויות רבות על הפגיעה בנוף ובשטחים הירוקים[72]