חוק יסוד: נשיא המדינה | תהליך בחירתו ותקופת כהונתו של נשיא המדינה

תהליך בחירתו ותקופת כהונתו של נשיא המדינה

תקופת הכהונה

סעיף 3. לחוק היסוד קובע כי תקופת כהונתו של נשיא המדינה היא 7 שנים, וכי אינו יכול לכהן יותר מתקופה אחת. בעבר, תקופת הכהונה עמדה על 5 שנים, וניתן היה להיבחר ליותר מכהונה אחת, כפי שהיה לגבי הנשיאים יצחק בן-צבי, זלמן שזר, חיים הרצוג ועזר ויצמן. ברוב המקרים, אם התמודד הנשיא על כהונה נוספת, לא הוצב מולו אף מועמד. בשנת 1998 השתנו הדברים. חבר הכנסת שאול עמור התמודד על התפקיד מול הנשיא המכהן עזר ויצמן. חברי כנסת רבים סברו כי אין זה מכבודו של הנשיא לנהל קמפיין פוליטי למען בחירתו, ועל כן, עוד באותה שנה תוקן החוק. הנשיא משה קצב הוא הראשון שנבחר לתקופת כהונה אחת בת 7 שנים, בהתאם לתיקון זה. בחוק יסוד: מבקר המדינה יש הוראה דומה.

כשירות

סעיף 4 לחוק היסוד קובע שני תנאים לכשירותו של נשיא המדינה: די בכך שהוא אזרח ותושב מדינת ישראל. כשדוד בן-גוריון הציע לאלברט איינשטיין לקבל על עצמו את התפקיד בשנת 1952, חוק היסוד עוד לא היה בתוקף, ולכן לא היה עליו לעמוד בתנאים אלה.

תנאי הכשירות הקבועים בחוק מינימליים ביותר, בהשוואה לבעלי תפקידים אחרים. חוק יסוד: הכנסת, למשל, קובע תנאים נוספים לגבי חברי כנסת: גיל (21), היעדרה של הרשעה בעבירה שיש עמה קלון, וכן בעלי תפקידים שונים החייבים בתקופת צינון. כאשר הונחה הצעת חוק היסוד, הוצע בה כי לתפקיד יוכל להיבחר רק מי שמלאו לו 40 שנים, ואולם בעת הדיונים בכנסת הוחלט לוותר על דרישה זו.

הליך הבחירה

יצחק בן צבי סוקר משמר כבוד לאחר השבעתו לנשיא המדינה

כל עשרה חברי כנסת רשאים להציע מועמד לתפקיד נשיא המדינה, וכל חבר כנסת רשאי להציע מועמד אחד בלבד.

הכנסת היא שבוחרת את נשיא המדינה, בהצבעה חשאית. זאת על מנת להבטיח כי חברי הכנסת יצביעו לפי שיקול דעתם האישי, ולא לפי שיקולים מפלגתיים ולחצים קואליציוניים. ההצבעה החשאית גרמה למספר הפתעות בעבר. בשנת 1983 גבר חיים הרצוג על מועמד הקואליציה השופט פרופ' מנחם אלון, ובשנת 2000 ניצח משה קצב את שמעון פרס.

סעיף 8 לחוק היסוד קובע כי על הנשיא להיבחר ברוב של 61 חברי כנסת, בין אם הוא מועמד יחיד, ובין אם מתמודדים מולו מועמדים נוספים. בעבר הייתה נהוגה שיטה לפיה אם איש מהמועמדים לא השיג את הרוב הדרוש בסיבוב הראשון, מתקיים סיבוב שני. אם גם בסיבוב השני איש מהמועמדים לא השיג את הרוב הדרוש, והיו יותר משני מועמדים, ממשיכים לסיבוב הצבעה נוסף ללא המועמד שקיבל את מספר הקולות הנמוך ביותר, וכך הלאה, עד שנותרים שני מועמדים. בשנת 2013 תוקן החוק, ונקבע בו כי אם בסיבוב הבחירות הראשון לא השיג איש מועמדים את הרוב הדרוש, יתקיים סיבוב נוסף שבו יתמודדו שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר, ואם היו שני מועמדים - יתמודדו שניהם פעם נוספת. בסיבוב השני המועמד שקיבל את מירב הקולות, אף אם מספרם נמוך מ-61 קולות, הוא המנצח. אם קיבלו שני המועמדים מספר שווה של קולות, חוזרים על ההצבעה. הפעם הראשונה בה נערכו בחירות בשיטה זו היו הבחירות שנערכו בשנת 2014.

ב-2003 נוספה בסעיף 8 הוראה המתייחסת לבחירות בהן מתמודד מועמד יחיד. במקרה כזה ההצבעה היא בעדו או נגדו, ודי ברוב רגיל כדי לבחור בו. אם המועמד אינו מצליח להשיג רוב, נערכות בחירות חוזרות בתוך 30 ימים.