חוק ההסדרים | תוכני חוק ההסדרים

תוכני חוק ההסדרים

מטרת החוק מוצגת בסעיף הראשון שלו, שנוסחו השבלוני מודגם בחוק לשנת 2006: "חוק זה בא לתקן חוקים שונים, לדחות את תחילתם של חוקים, לבטל חוקים וכן לקבוע הוראות נוספות במטרה להשיג את יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2006".

חוק ההסדרים מכיל בראש ובראשונה סעיפים הבאים להקטין את ההוצאה התקציבית לשנה אליה הוא מתייחס. בחוק ההסדרים לשנת 2008, למשל, הוראה הקובעת כי תקציב הקרן לקליטת חיילים משוחררים יוגדל ב-50 מיליון ש"ח, ולא ב-80 מיליון ש"ח, כפי שקובע חוק קליטת חיילים משוחררים. בחוק ההסדרים לשנת 2006 נקבעו הוראות לעניין גובה הארנונה בשנה זו.

סעיפים אחרים בחוק ההסדרים עניינם קיצוץ בתקציב הנוגעים למספר שנים, ולא רק לשנה אליה הוא מתייחס. למשל, הצעת חוק ההסדרים לשנת 2006 כוללת הוראה לשינוי עדכון קצבאות הילדים עד שנת 2009.

חוק ההסדרים שימש גם כלי מרכזי לדחייה או לביטול של חוקים בעלי השלכה תקציבית ניכרת. כך, למשל, בהצעת חוק ההסדרים של שנת 2008, הוצע לבטל את החוק שאושר ביולי 2007, ושקבע כי חוק לימוד חובה יוחל עד כיתה י"ב. לעיתים, כפשרה, נקבע כי חוק כזה לא יבוטל, אלא שמועד תחילתו יידחה. תחילתם של כמה מחוקים אלה נדחית כמעט בכל חוק הסדרים למשך שנים רבות. דוגמה מובהקת לכך היא החוק להקמת בית חולים באשדוד. חוקים נוספים שתחילתם נדחתה פעם אחר פעם במסגרת חוק ההסדרים כוללים את חוק יום חינוך ארוך וחוק השאלת ספרי לימוד. השימוש בחוק ההסדרים ככלי לביטול ודחיית תחולת חוקים הצטמצם מאז שהוסף התיקון לחוק יסוד: משק המדינה, הקובע כי לחקיקה תקציבית (היינו: חקיקה שעלותה למעלה מ־5 מיליון ש"ח) דרוש רוב של 50 חברי כנסת.

לצד הסעיפים בחוק ההסדרים שבאים לתקן הוראות חוק הנוגעות להוצאה תקציבית, משמש חוק ההסדרים גם לשינויים מבניים ורפורמות משקיות שאינם קשורים בהכרח להוצאה תקציבית באופן ישיר. בחוק ההסדרים של 2006, למשל, נערכה רפורמה במשק המים, שבמסגרתה הפכה נציבות המים לרשות הממשלתית למים ולביוב, ותפקידיה, סמכויותיה והמבנה שלה שונו. בחוק ההסדרים של 2005 בוצעה רפורמה במערך רישיונות הרדיו האזורי. על חשיבותו של חוק ההסדרים למשרד האוצר, ככלי ליישום רפורמות במשק, ניתן ללמוד מדברים שאמר בכיר באוצר על מדיניות משרדו, ולפיהם, "מה שחשוב באמת זה חוק ההסדרים. שם מעבירים את כל הרפורמות שהאוצר רוצה ומכניסים את כל התיקונים"[9].

לעיתים, חוקי ההסדרים מכילים סעיפים שהקשר בינם לבין התקציב הוא אפסי. כך, למשל, כלל חוק ההסדרים של 2007 סעיף העוסק בסמכותו של שר השיכון להרחיב מתחמים של פינוי-בינוי, ואילו בהצעת החוק של 2008 נכללו סעיפים שנועדו להסדיר טכנית את ההחלטה לבטל את משרד הדתות, שהתקבלה ויושמה ארבע שנים קודם לכן.

הסדרים מסוימים מובאים אך ורק בהצעות חוק ההסדרים למיניהן, והממשלה כלל לא מנסה ליזום אותם בהליך של חקיקה רגילה. דוגמאות לכך ניתן למצוא ברפורמות שונות שהממשלה מנסה ליזום במועצות הדתיות, או בצמצום סמכויותיה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים, מהלך שהממשלה ניסתה לקדם בכמה חוקי הסדרים, והוא צלח בסופו של דבר בחוק ההסדרים של 2006.

בניגוד לרושם המתקבל מהפרסומים בתקשורת הישראלית[10], לא כל הוראות חוק ההסדרים הן בגדר "גזירות", וחלקן כוללות גם הטבות לציבור. דוגמה לכך היא ההצעה לאפשר גם לעולים שאינם זכאי חוק השבות, הכוונה היא לקהילת בני הפלאשמורה, ליהנות מזכויות עולים אחרים, כמופיע בהצעה לשנת 2006. בחוק ההסדרים של שנת 2008 בוטל מס המעסיקים.