חג המולד | תאריך החג
English: Christmas

תאריך החג

נוצרים רבים מתאספים בכנסיות בערב חג המולד וחוגגים את לידת ישו בטקס מיסה בחצות הליל

החג נחוג ב-25 בדצמבר ברוב העדות הנוצריות, אולם חלק מהכנסיות המזרחיות מציינות את התאריך לפי הלוח היוליאני, כך שלמעשה, הן חוגגות את החג באמצע ינואר. בנצרות של ימינו מקובל לראות בתאריך זה את יום לידתו של ישו, אם כי אין לכך ביסוס היסטורי.

מקור בלוח הנוצרי

ההיסטוריונים אינם בטוחים מתי החלו הנוצרים לציין את לידת ישו. מלומדים אחדים מייחסים את ציון החג ב-25 בדצמבר למאה הרביעית לספירה ולרצונו של הקיסר קונסטנטינוס אשר הוטבל לנצרות על ערש דווי ליצור חג שיאחד מסורות נוצריות ופגאניות. מקורות רומאים מדברים על ציון החג בשנת 350, ומקור מקונסטנטינופול משנת 379 מספר כי גרגוריוס מנזיאנזוס, בישוף קונסטנטינופול, ציין את החג בשנה זו.

נראה כי בתקופה קדומה יותר המועד העיקרי בלוח הנוצרי היה "חג ההתגלות" בו ציינו הנוצרים את המועד בו התגלה ישו התינוק לחכמי הקדם. בכנסייה הקתולית "חג ההתגלות" עדיין מצוין כמועד חשוב, אך משני לחג המולד עצמו.

חג ההתגלות שנחגג בתחילת ינואר, מחליף את חג המולד בחלק מהכנסיות

הרומאים הקדמונים ציינו את חג ה"סטורנליה" לכבודו של האל סטורן אל החקלאות בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-17 בדצמבר. ההילולה הסתיימה במועד ההיפוך החורפי היא הנקודה במסלול כדור הארץ שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. על פי הלוח היוליאני המקורי (לפני שהצטברו בו שיבושים) חל המועד ב-25 בדצמבר, בעוד שעל פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, חל המועד ב-21 בדצמבר. בחג הסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד העבדים ישמש כ"אדון הבית" בעוד שה"אדונים" נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצוין על ידי הרומאים הקדמונים היה חג ה"קלנדס" שצוין ב-1 בינואר.

במאה הרביעית לספירה פעל גורם נוסף. בתקופת הקיסר אורליאנוס, בשנת 270 לספירה הפכה דת ה"סול אינוויקטוס", הערצת אל השמש כאל הראשי, לדתה הרשמית של האימפריה. מקורה של הדת בהערצת אל השמש הפרסי מיתרה. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-25 בדצמבר בטקסים השאובים מן הדת המיתראיסטית. בדת זו החזיק קונסטנטינוס בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו דיוקלטיאנוס, אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מעבודת האלילים לנצרות, ויצירת הכנסייה הקתולית הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגים שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה. בנוסף למיתרה עוד כמה אלים פגניים נולדו ב-25 בדצמבר כמו הורוס אל השמש המצרי, דיוניסוס היווני ואפילו קרישנה ההודי. אימוץ תאריך זה על ידי הנצרות הקל את קבלת הדת החדשה בקרב הפגאנים.

התאריך בכנסיות השונות

חג המולד נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

לעומת זאת, בכנסייה הקופטית, וברוב העדות האורתודוקסיות (למעט היוונית) ( הכנסייה האורתודוקסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוקסית המקדונית, והכנסייה האורתודוקסית הגאורגית) מציינים את החג ב-7 בינואר.

שוני זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את חג המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת את חג המולד ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני.

בכנסייה הארמנית חוגגים את חג המולד ב-6 בינואר[1] על פי הלוח היוליאני העתיק, כך שיוצא שבפועל, המועד הוא 19 בינואר.[2] ה-6 בינואר היה מועדו של החג בכל הכנסיות לפני המאה ה-4 לספירה, והוא מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות".