זכויות להט"ב באירופה | ציוני דרך היסטוריים

ציוני דרך היסטוריים

על-אף שיחסים חד-מיניים היו נפוצים ביוון העתיקה, ברומא ובחברות הקלטים הפגנים, לאחר שהנצרות הפכה לדת הרשמית של האימפריה הרומית נחקקו חוקים נוקשים נגד הומוסקסואליות. צו שהוציא קיסר רומא תאודוסיוס הראשון בשנת 390 קבע כי על כל ההומוסקסואלים ה"פסיביים" חל עונש מוות של שריפה בפרהסיה. בשנת 529 נעשתה "הרפורמה בקוד החוקים הביזנטי" (Corpus Juris Civilis) על ידי יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית, שקבעה עונשי מוות ועונשי סירוס לכל מי שעסק ביחסים חד-מיניים, ללא הבחנה כלשהי. חוקיו של יוסטיניאנוס הראשון שימשו הבסיס לכל החקיקה בנושא באירופה במשך 1,400 השנים שלאחר מכן. הומוסקסואליות, שכונתה "מעשה סדום", היוותה עילה לעונש מוות במשך מאות רבות, וההערכה היא כי אלפים רבים של הומוסקסואלים הוצאו להורג במהלך גלים של רדיפות במשך אותן שנים באירופה.[דרוש מקור] לסביות סבלו פחות מהענשה, אך גם הן היו קורבנות לרדיפות והוצאות להורג מעת לעת.

בימי הביניים היו הומוסקסואלים נתונים לרדיפות ואף היו עלולים להישרף על המוקד בעוון קיום פעילות הומוסקסואלית. בעת החדשה כבר לא שרפו הומוסקסואלים על המוקד, אך היחס אליהם היה קשה, והם נכלאו לעיתים קרובות. יחסי מין הומוסקסואליים הוצאו מחוץ לחוק בחלק ניכר ממדינות אירופה. ככל הנראה, פולין היא המדינה היחידה באירופה שבה הומוסקסואליות מעולם לא נחשבה לעבירה על החוק. 40 שנה לאחר שאיבדה את עצמאותה בשנת 1795, חוקי מעשה הסדום של רוסיה, פרוסיה ואוסטריה נכנסו לתוקף גם בשטחי המדינה הכבושה. החוקים בוטלו באופן רשמי בשנת 1932, אף על פי שהם לא נאכפו בפועל מאז קיבלה פולין את עצמאותה בשנת 1918.[2][3][4]

האספה הלאומית בעת המהפכה הצרפתית שִכתבה בשנת 1791 את החוק הפלילי והשמיטה ממנו כל אזכור להומוסקסואליות. במהלך תקופת המלחמות הנפוליאוניות בוטל האיסור על הומוסקסואליות בשטחים שהיו תחת שליטת צרפת, כגון הולנד והמדינות שהתאחדו בהמשך לכדי גרמניה. עם זאת, ב-6 באוגוסט 1942 הוציאה צרפת של וישי מחוץ לחוק קיום יחסים חד-מיניים עם בני 21 ומטה. מרבית חוקי וישי בוטלו אחרי שחרור צרפת, אבל החקיקה האנטי-הומוסקסואלית נותרה בספר החוקים למשך ארבעה עשורים נוספים, ובוטלה באוגוסט 1982 כאשר גיל ההסכמה ליחסים חד-מיניים הושווה לזה של הטרוסקסואלים ונקבע על 15 שנים.

עקב הקשיים בכינון יחסים חד-מיניים פתוחים, להט"בים רבים החליטו שלא לגלות בפומבי את נטייתם המינית. יחס החברה ההטרוסקסואלית אליהם המשיך להיות עוין למשך שתי מאות נוספות. עם התפתחות ענפי הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 התפתחה גישה חדשה להומוסקסואליות. במקום לראות בהומוסקסואלים פושעים, החלו לראות בהם לוקים במחלת נפש ונעשו ניסיונות לפתח טיפולים כדי לרפאם. שתי הגישות, זו הרואה בהומוסקסואליות פשע וזו הרואה בהומוסקסואליות מחלה, התקיימו זו בצד זו עד שנות ה-70 של המאה ה-20, ובשנת 1969 החלה פעילותן של תנועות חברתיות הפועלות למען שוויון זכויות להומואים ולסביות.[5]

מדינות שהיו תחת שלטון דיקטטורי במהלך המאה ה-20 הובילו קו עוין ואלים במיוחד נגד אוכלוסיית הלהט"ב. בולטות במיוחד היו גרמניה הנאצית, וספרד תחת שלטונו של פרנסיסקו פרנקו. רדיפת הומוסקסואלים הגיעה לשיא בגרמניה הנאצית, שבה, בהתאם לסעיף 175 לחוק העונשין הגרמני, נשלחו גברים הומוסקסואלים למחנות ריכוז, וזכו ליחס בלתי-אנושי. בחלק ממחנות הריכוז סומנו הומוסקסואלים באמצעות טלאי ורוד בצורת משולש הפוך שנתפר על בגדיהם. הנשים הלסביות בגרמניה הנאצית סבלו אף הן התנכלויות, אך לא נרדפו באופן שיטתי כגברים. אנדרטה באמסטרדם, הנקראת "הומומונומנט", מציינת את זכרם של כל ההומוסקסואלים שנרדפו לאורך הדורות בשל נטייתם. כאשר קיבלה פולין את עצמאותה לאחר מלחמת העולם הראשונה, היא הפכה בשנת 1932 למדינה הראשונה באירופה שביטלה כליל את האיסור על פעילות הומוסקסואלית. אחריה עשו זאת דנמרק בשנת 1933, איסלנד בשנת 1940, שווייץ בשנת 1942 ושוודיה בשנת 1944.

בשנת 1979 התעוררו בשוודיה מחאות סביב הסיווג של הומוסקסואליות כמחלת נפש, כאשר אקטיביסטים צבאו על המשרדים הראשיים של הוועד המנהל הלאומי לבריאות ורווחה במדינה ודרשו להסיר את הסיווג. כמה חודשים מאוחר יותר הפכה שוודיה למדינה הראשונה בעולם שהסירה את ההומוסקסואליות מרשימת מחלות הנפש.[6] בשנת 1989 הייתה דנמרק למדינה הראשונה באירופה (ובעולם) שאפשרה אופציית זוגיות רשומה לזוגות חד-מיניים, ובכך השוותה את זכויותיהם האזרחיות לאלה של זוגות נשואים. בשנת 2001 הייתה הולנד למדינה הראשונה שאפשרה נישואים חד מיניים אזרחיים באופן חוקי מלא. מאז התירו זאת ארבע מדינות אירופיות נוספות (בלגיה ב-2003, ספרד ב-2005, נורווגיה ושוודיה ב-2009).

ב-22 באוקטובר 2009 הוחלט בהצבעה בבית המחוקקים של הכנסייה השוודית להעניק את ברכת הכנסייה גם לזוגות חד מיניים, וכן השימוש במושג "ברית נישואים";[7] החוק הקובע זאת הוא הראשון מסוגו בעולם. ב-15 בפברואר 2010 הודיעה שרת הבריאות של צרפת כי המדינה תסיר את הטרנסג'נדריות מרשימת הפרעות הנפש, ובכך תהיה המדינה הראשונה בעולם שתעשה כן.[8]