ויקיפדיה:תעתיק שמות זרים לעברית | א לציון a: מתי ומתי לא

א לציון a: מתי ומתי לא

בעבר נהגו להוסיף א' בכל מקום שבו יש תנועת a. כיום ממעיטים בכך.

[1]):

a אפשר לציינה באל"ף במקום שהיעדרה עלול לגרום שיבוש בקריאה, וראוי לכתבה בשמות קצרים בני שתיים-שלוש אותיות (בלי האל"ף). בשמות הקצרים היא נכתבת גם בכתיב מנוקד (...) שמות שכבר נשתרש בהם הכתיב בלי אל"ף ייכתבו בלי אל"ף, כגון יפן.

בלשנים אחדים לא הסכימו עם האקדמיה, והתעקשו להוסיף אל"פים. יצחק אבינרי בספרו "יד הלשון" (משנות השישים) אף מתפאר שהצליח לגרום לאנשים רבים לכתוב יאפאן במקום יפן. אבל יצחק אבינרי ותומכיו "הפסידו" והאקדמיה ניצחה, וכיום כותבים רוב האנשים גז ולא גאז, יפן ולא יאפאן (הכתיב יאפאן נפוץ באנציקלופדיה העברית). במילונים מודרניים של כתיב מלא, ובראשם "מילון ההווה" (שנכתב על ידי בעלי תפקידים באקדמיה) מופיעה המילה גז ללא אל"ף.

יש טיעון, שהועלה על נס על ידי יצחק אבינרי אך נדחה בדרך כלל על ידי האקדמיה, והוא שיש להוסיף אמות-קריאה להפחתת הדו-משמעות בקריאה. למילה "גז" יש כבר משמעות (תספורת של כבשים ודומיהם), ולכן למילה חדשה יש להוסיף אותיות ולכתוב "גאז". העיתונים כנראה נוקטים גישה זו גם הם, ומוסיפים אמות קריאה במקומות שונים ומשונים. אין הצדקה לגישה זו. בעברית יש דו-משמעות בקריאתן של מילים רבות, ומי מחליט איזו חשובה דייה כדי להוסיף אמות קריאה? האם נכתוב "מינהל" (ארגון שאחראי על משהו) כי קיים "מנהל" (איש שמנהל)' אבל "משפט" כי אין דבר כזה מְשַפֵּט? האם בכלל אפשר לזכור או להסכים על כללים כאלו? נראה שלא, וזה מה שגורם לחוסר העקביות בעיתונים - תקני ותיקני באותו עמוד (באותה משמעות של "סטנדרטי") וכדומה.

לדעת האקדמיה, דווקא יש מקרה אחד שבו כדאי לכתוב אל"ף, וזאת בתעתיק מילים ערביות שבהן מופיעה במקור האות הערבית אליף. לדוגמה, יש לכתוב "אסלאם" (לא איסלם, ולא אסלם - שמשמעותו: הפך אדם למוסלמי) ו"עיראק".

כאמור, האקדמיה ללשון העברית בדעה שאין להוסיף אל"פים כלל. אבל מילון רב-מילים, למשל, כן מוסיף אל"פים, וכדאי לנסות להבין למה ומתי. קל לראות שהוא אינו הולך לפי הכלל הפשטני, שצריך לכתוב אל"ף בכל מקום שבו יש a. קחו לדוגמה את המילה פרגמטי, pragmatic. זהו, ללא אל"ף, הכתיב התקני של האקדמיה. מילון רב-מילים (ובעקבותיו בודק האיות של תוכנת וורד, הגורר אחריו את רוב המשתמשים) מעדיף "פרגמאטי". אבל למה לא פראגמאטי, למשל - הרי זה מה שהיה קורה אילו היינו מכניסים אל"ף בכל מקום שבו הייתה a במילה המקורית? מילון רב-מילים מושפע כאן מאוד מהשפה הערבית, כנראה. בערבית, אליף מציינת לא סתם תנועת a אלא תנועת a ארוכה. המשמעות העיקרית של אורך התנועה היא קביעה האם המילה תהיה מלעילית או מלרעית. כך ב"פרגמאטי" יבוא הטעם על ההברה השנייה, ואילו היינו כותבים "פראגמטי" היה בא הטעם על ההברה הראשונה.

הבנה זו מראה גם מתי רב-מילים לא יוסיף אל"ף. לדוגמה, בשם העיר פריז אין להוסיף אל"ף, מכיוון שהכתיב "פריז" גורר הגייה מלרעית, ואילו "פאריז" גורר הגייה מלעילית, לא נכונה. לסיכום, גם אם מוסיפים אל"ף בניגוד לדעת האקדמיה, כדאי לעשות קצת "סדר בשיגעון", ולהסביר מתי ולמה מוסיפים אותה, ומתי ולמה לא מוסיפים אותה. הכלל הפשטני "בכל מקום שיש a" בוודאי אינו מתאים למציאות בוויקיפדיה.

דוגמה נוספת: המילה "פרדוקס". רב-מילים שכל-כך אוהב להוסיף אל"פים בניגוד לדעת האקדמיה לא מוסיף פה אף אלף - לא ב-a הראשון, ולא ב-a השני. גם הטענה שאלו הברות פתוחות לא עוזרת פה. ייתכן שהדבר נובע מכך שההגייה שמדגישה את ההברה עם אם הקריאה וי"ו (כלומר, קריאת "פרדוקס" במלרע) היא כבר נכונה, ואין צורך להוסיף אמות קריאה שאמורות (כמו בערבית) לשנות את ההטעמה. אבל במילה "פרדוקסלי" רב-מילים כן מוסיף אל"ף אחת: פרדוקסאלי. למה? כנראה כדי להבהיר שההטעמה עוברת קדימה אל הברה הנוספת למילה ולא נשארת במקומה המקורי במילה "פרדוקס". שיטה זו של רב-מילים, אף על פי שיש בה איזשהו היגיון פנימי, זרה למדי לדרכה של העברית, ומנוגדת להחלטות האקדמיה.

בפרסום האקדמיה "כללי התעתיק מלועזית לעברית" משנת 1977, האקדמיה דווקא תמכה בהוספת אל"פים בכל מקום בשמות (מדובר שם בשמות בלבד, לא במילים כמו "פרדוקס" וכדומה, שהוזכרו לעיל). ציטוט מפרסום זה: "א היא סימן לתנועת a בתחילת התיבה ובאמצעיתה. בסוף התיבה יהיה הסימן ל-a ה, כגון: אראגון, אנאטוליה, אלבאניה, גראנאדה". לא ברור איך זה מסתדר עם הכללים המודרניים - אולי יתבהרו הדברים כאשר תצא לאור גרסה עדכנית של פרסום זה.