הקרב על הכעבה | השלכות

השלכות

אף שההתקוממות בכעבה הובלה על ידי האח'ואן שדגלו בקיצוניות דתית, בניגוד למצופה, ח'אלד מלך סעודיה לא הגיב לכך במודרניזציה של המדינה, אלא דווקא על ידי מתן כוח רב יותר לעולמא ולשמרנים הדתיים בעשור הקרוב, שכן לדעתו הפתרון להקצנה הדתית צריך להיות בחיזוק מעמד הדת. בהתאם לכך, נאסרו פרסומים של תמונות נשים בעיתונים ובטלוויזיה, בתי קולנוע וחנויות מוזיקה נסגרו, תוכנית הלימודים שונתה כך שתכלול יותר לימודי דת תוך כדי ביטול שיעורים בנושאים כמו היסטוריה לא-מוסלמית, ההפרדה הנוקשה בין המינים הורחבה, והמשטרה הדתית נעשתה תקיפה יותר.[3]

ממשלת סעודיה ניסתה למחוק את הקרב מהזיכרון הציבורי, ולתעל את האנרגיות של הקנאים הווהאבים העוינים למשברים ברחבי העולם האיסלאמי הרחק מגבולות סעודיה - כדוגמת הפלישה הסובייטית לאפגניסטן שהתרחשה זמן קצר לאחר מכן וגרמה לקיצוניים רבים ללכת ולהילחם בקומוניסטים. במקביל, בית סעוד השקיע מיליוני דולרים בשדרוג הביטחון של מסגד אל-חראם ובחיזוק התמיכה בו בקרב אנשי הדת הווהאבים.[2]

הקרב על הכעבה נחשב לציון דרך של התנועה הג'יהאדיסטית שצמחה בעשרות השנים הבאות, שכן בו נוצר לראשונה הקשר בין הקנאים הווהאבים מסעודיה לבין הקיצונים המצרים מתנועת האחים המוסלמים - שתי הקבוצות שהרכיבו מאוחר יותר את אל-קאעידה וארגוני טרור אחרים ברחבי המזרח התיכון. חלק מהמורדים שהצליחו לשרוד את הקרב ולהימלט היו מהראשונים שהצטרפו לאל-קאעידה באפגניסטן.[1] הטרוריסט הסעודי אוסמה בן לאדן שהיה באותו זמן בן 22, הושפע רבות מהקרב על הכעבה, וציין שנים רבות לאחר מכן שהוא נדהם לראות את הטנקים הסעודים דוהרים בתוך המקומות המקודשים ביותר לאסלאם, כמו גם את הברוטאליות של הממשלה כנגד המורדים.[1] אחיו של אוסמה - מארוס בן לאדן, הצטרף למורדים כבר בשנות השישים ולפני המרד סייע להם להבריח כמויות תחמושת במשאיות החברה של אביו אשר עסקה בשיפוץ המסגד. הוא נתפס בתום הקרב אך שוחרר עקב הקשרים הטובים של אביו עם בית המלוכה.[4]