הפלישה הבריטית | הפלישה הראשונה

הפלישה הראשונה

תחילתה הדרמטית של הפלישה הבריטית הייתה בביקור המתוקשר הראשון של הביטלס בארצות הברית בפברואר 1964. הביטלס הגיעו זמן קצר לאחר רצח הנשיא קנדי, כשארצות הברית התאוששה מההלם. היסטוריונים מוזיקליים טוענים שזו הייתה שיאה של תקופת קיפאון במוזיקה האמריקאית מאז הפסיק אלביס פרסלי להקליט בעקבות גיוסו לצבא ב־1958.

הביטלס נחתו בניו יורק ב־7 בפברואר 1964, שלושה שבועות לאחר שיצא אלבומם הראשון בארצות הברית ולאחר שכבר הופיעו בהצלחה בבריטניה (ובקצת פחות הצלחה בצרפת). ההערצה ההמונית החלה כמעט מיידית. ב־9 בפברואר הם הופיעו בתוכניתו של אד סאליבן, המופע של אד סאליבן. זו הייתה תוכנית הטלוויזיה הניצפית ביותר בארצות הברית עד אותה תקופה, 73 מיליון צופים. שיא זה נשבר רק פעמים ספורות מאז. באותו סיור, שארך עשרה ימים, הם הופיעו חמש פעמים. חודשיים אחר כך, ב־4 באפריל, כל השירים בכל שלושת המקומות הראשונים של מצעד הבילבורד האמריקאי, היו של הביטלס, הישג ששוחזר מאז רק על ידי אריאנה גרנדה ב-20 בפברואר 2019[1].

הצלחתם של הביטלס פתחה דלתות לאמנים בריטים רבים. בין הבולטים ביניהם היו הבי ג'יז, פינק פלויד, הרולינג סטונז, לד זפלין, המי, הזומביז, ציפורי החצר, קצפת, הקינקס והחיות (The Animals).

הפלישה הבריטית לא הייתה חד-כיוונית. רוב המוזיקאים הבריטים שהגיעו כדי לכבוש את אמריקה היו נתונים תחת השפעה כבדה של מוזיקה אמריקנית, ובמיוחד סגנונות מוזיקליים כמו רוקנרול ובלוז. האנימלס לדוגמה, הפכו את השיר העממי האמריקאי "בית השמש העולה" (The House of the Rising Sun) ללהיט פולק רוק גדול. גם הביטלס הושפעו רבות מהרוק'נ'רול האמריקאי. בתחילה מהרוקנרול המוקדם של יוצרים כמו צ'אק ברי, באדי הולי ולהקות הבנות של מוטאון ומאוחר יותר מבוב דילן. המושפע הראשי מדילן, ג'ון לנון, עבר בשנות השבעים להתגורר בניו יורק, שם נרצח ב-8 בדצמבר 1980 מול בניין "דקוטה" שבו התגורר.

ההשפעה של הפלישה הבריטית על המוזיקה האמריקאית הייתה עצומה. סגנונות חדשים כמו פולק רוק היו תוצר כמעט ישיר שלה, וסוגה שלמה של להקות ניסתה לפצח את סוד ההצלחה הביטלסי. הקופים למשל הוקמו בתור המקבילה האמריקאית לביטלס בתור תוכנית טלוויזיה. לעומת זאת היו סגנונות מקומיים ומקוריים שניסו להתחרות בפלישה -- גראג' רוק ו רוק גולשים ממנו יצאה המתחרה האמנותית והמסחרית הגדולה לביטלס - The Beach Boys.