הסכם הסגרה | הסכמי הסגרה בישראל
English: Extradition

הסכמי הסגרה בישראל

המסגרת החוקית להסגרת אדם הנמצא בגבולות מדינת ישראל אל מדינה זרה הותווה ב חוק ההסגרה, תשי"ד-1954[4] והתקנות שהותקנו מכוחו. החוק בישראל קובע את התנאים הבאים להסגרת אדם הנמצא בישראל, למדינה זרה:

  • קיים הסכם הסגרה בין המדינה המבקשת לבין מדינת ישראל.
  • העבירה בעבורה מבוקשת הסגרתו דינה מאסר שנה או יותר, אילו נעברה בישראל.
  • במידה ומדובר באזרח ישראל:
    • בקשת ההסגרה באה לשם העמדתו לדין במדינה הזרה
    • המדינה המבקשת התחייבה כי תחזירו לישראל לשם נשיאת עונשו, אם יוטל עליו עונש מאסר. (זוהי זכות שהמוסגר יכול לוותר עליה)

החוק קובע כי בנסיבות אלה לא יוסגר אדם ממדינת ישראל למדינה זרה:

  • המדינה הזרה מבקשת להעמידו לדין, או להענישו, על פשע פוליטי.
  • קיים חשד כי הבקשה מבוססת על שיקולים מפלים (על רקע דת, גזע, וכדומה)
  • העבירה בגינה מתבקשת ההסגרה בוצעה בתוקף תפקידו של האדם כחייל, או כאיש מערכת הביטחון.
  • האדם הועמד כבר לדין במדינת ישראל, על אותה עבירה, ונפסק דינו.
  • האדם הורשע במדינה אחרת על אותה עבירה ונשא את עונשו (חלקו או כולו) בישראל.
  • על פי חוקי מדינת ישראל, חלה התיישנות על העבירה בגינה מבוקשת ההסגרה.
  • הענות לבקשת ההסגרה עלולה לגרום לפגיעה באינטרס חיוני של מדינת ישראל.

החוק בישראל אף קובע הסדרים לדיון בבקשות הסגרה ובערעור האדם שהסגרתו מתבקשת, על החלטת שר המשפטים.[5]

הליכי ההסגרה בישראל הם ארוכים יחסית ולא נדיר שהמועמד להסגרה יחכה מעל שנה מבקשת ההסגרה עד ההסגרה בפועל. למרות זאת, במקרים רבים המועמדים להסגרה מוחזקים במעצר עד ההסגרה בגלל החשש מהמלטות "הטבוע בהליכי הסגרה" כדברי השופטת דורית ביניש.[6]