הלכת בן עמי | המקרה

המקרה

בשנת 2003 דנה שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יהודית שטופמן בערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה (בר"ע 001895/02). המערער, אב לקטין, ביקש להקטין את סכום המזונות עבור בנו הקטין שבית המשפט לענייני משפחה של מחוז תל אביב קבע שעליו לשלם. הוא טען שכושר ההשתכרות שלו נמוך ואילו לאימו של הקטין יש מקורות הכנסה משלה. המשיבה, אימו של הקטין שיוצגה על ידי עורך דין יעקב בלס, טענה שעל פי דין על האב לספק את צרכיו הבסיסיים של הילד שכן זו חובתו כאב לפי הדין העברי. כמו כן היא טענה שכושר ההשתכרות שלו מאפשר לו לעמוד בתשלום המזונות. כבוד השופטת שטופמן דחתה את הערעור וקבעה שעל האב לשלם מזונות עבור ילדו.

לגבי הסכום כתבה השופטת בפסק הדין ש"צרכיו ההכרחיים של קטין שאינם דורשים ראיות מפורטות ושהם בידיעה הכללית השיפוטית, עומדים על סך של 1,150 ₪, ללא הוצאות מדור וללא הוצאות גן".[1]

הקידומת אשר הוסיפה שטופמן לקביעתה, "הלכה פסוקה היא שצרכיו ההכרחיים של קטין", מעידה שלא הייתה בכוונתו של בית המשפט ליצור תקדים, כי אם לתעד הלכות קודמות. אולם, פסק הדין אינו מפנה להלכות כאלו.