הלוח העברי | גרסאות נוספות של הלוח העברי

גרסאות נוספות של הלוח העברי

בתקופת בית שני

בשלהי תקופת בית שני נהגו בקרב היהודים כמה לוחות שנה. היו הבדלים מסוימים בין לוח השנה של הצדוקים לבין לוח השנה של הפרושים, והיה לוח שנה נוסף ששימש את כת מדבר יהודה. הלוח האחרון היה מיוחד במינו, כיוון שתיאם בין מחזור השבוע למחזור השמש, והתעלם לחלוטין ממחזור הירח. בלוח זה, השנה החדשה החלה באחד בניסן, שחל תמיד בתחילת האביב, קרוב למועד שוויון היום והלילה, והיא כללה 364 ימים, מספר המתחלק ב-7. השנה החלה, לפיכך, תמיד ביום רביעי, ולכל החגים היה יום קבוע בשבוע. את הימים החסרים היו משלימים, כנראה, באמצעות הוספת שבוע נוסף לשנה, כשהצטברו שבעה ימים מלאים.

הצדוקים והביתוסיים כנראה אחזו בלוח שנה קבוע על פי השמש, ובו ארבעה ימים בשנה ללא תאריך, כולם ביום השלישי בשבוע[45]. ימים אלו נקראו "אותות" או "ימי פיגועים". ראשי החודשים החשובים ובהם ראש החודש הראשון היו בימי רביעי בשבוע, היום הפותח את שלשת הימים שלפני השבת, אחרי שלשת הימים שאחר השבת. הימים, כולל השבת, החלו עם בוקר והסתיימו עם ערב, והיממות נמשכו עד הבוקר הבא. חוקרים סבורים ששיטה זו אומצה למעשה בידי הנוצרים הקדומים, או נתקבלה על ידם עם הצטרפות לא יהודים לדת זו[45][46].

לוח השנה של "הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם" שנמצא במגילות מדבר יהודה, מנה 364 ימים, המחולקים לארבע תקופות חופפות, כל אחת בת 91 ימים, שכל אחת מהן מתחילה ביום רביעי: א' בניסן, א' בתמוז, א' בתשרי, א' בטבת. לוח זה נזכר במפורט במקורות אחדים:

  • בספר חנוך הראשון פרקים ע"ב-פ"ב;
  • בספר היובלים פרק ו';
  • בראש מגילת מקצת מעשי התורה;
  • ב שירות עולת השבת, בפתיחת כל אחת משלוש-עשרה השירות המושרות בשלוש עשרה השבתות בכל רבעון;
  • במגילת משמרות הכהונה אשר שירתו במקדש במשך שבוע שנקרא על שם המשמר, במחזור בן 24 שבועות, ברצף בן 13 מחזורים בין שמיטה לשמיטה, על פי תאריך קבוע ידוע מראש;
  • במגילת המקדש המפרטת את תאריכי שבעת מועדי ה' החלים בתאריך קבוע;
  • במגילת תהילים מקומראן, מהמערה האחת עשרה, המפרטת את מחזורי הקרבנות לפי הלוח השמשי;
  • בקטע מקומראן, הנקרא 4Q252, המתאר את סיפור המבול כסיפור חישוב לוח בן 364 ימים ותריסר חודשים בני 30 יום כל אחד.

ייחודו של לוח זה שהיה מבוסס על שנה שמשית בת 364 ימים, שהתחלקה לתריסר חודשים בני 30 יום כל אחד, אשר אליהם נוספו ארבעה ימים המפרידים בין העונות ה-31 בחודש השלישי, השישי, התשיעי והשנים עשר המכונים ימים 'פגועים', מלשון פגע=פגש, היה נעוץ בעובדה שלכל יום בשנה היה תאריך קבוע ולכל חג היה תאריך ידוע קבוע מראש. בספר חנוך נאמר "ושלמו את השנים בצדק נכון בשלוש מאות וששים וארבעה ימים" (חנוך עד, יב; שם, עה, ב; פב, ו, יא-כ). במגילת המקדש ובמגילת המשמרות מפורט מחזור החגים בין החודש הראשון, ניסן, לחודש השביעי, תשרי: פסח חל תמיד ביום ג' 14 בניסן, וחג המצות ביום רביעי 15 בניסן. הינף העומר המכונה קציר שעורים חל תמיד ביום ראשון, ממחרת השבת שאחרי תום חג הפסח ב-26 בניסן. חג השבועות חל תמיד ביום ראשון, ממחרת השבת, 15 בחודש השלישי, יום זיכרון תרועה חל תמיד בא' בתשרי ביום רביעי, יום הכיפורים חל תמיד ביום שישי, בעשור לחודש השביעי, והוא מכונה שבת שבתון, וחג הסוכות החל תמיד ביום רביעי 15 בחודש השביעי. לוח זה היה מבוסס על חישוב מתמטי קבוע המתייחס לשנה שמשית בת 364 ימים ו-52 שבתות, שבה השנה בת תריסר החודשים חולקה לארבע תקופות שהחלו תמיד ביום רביעי, על פי שני ימי השוויון, שחפפו לא' בניסן וא' בתשרי; ועל פי היום הארוך בשנה שהיה א' בתמוז והיום הקצר בשנה א' בטבת.

חלוקות הלוח לימים, 364, שבתות, 52, חודשים, 12, וארבעת הימים המפרידים בין העונות הנקראים פגועים, מתוארת במזמור החותם את מגילת תהילים ממגילות מדבר יהודה:

ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש
וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים
ויתן לו ה' רוח נבונה ואורה ויכתוב תהלים שלושת אלפים ושש מאות
ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה
ארבעה וששים ושלוש מאות
ולקרבן השבתות שנים וחמישים שיר
ולקרבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכיפורים שלושים שיר
ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות
ושיר לנגן על הפגועים ארבעה
ויהי הכול ארבעת אלפים וחמשים
כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון.

מגילת המזמורים ממדבר יהודה,The Psalms Scroll of Qumran Cave 11, Discoveries in the Judaean Desert IV, ed. J. A. Sanders, Oxford 1965, P. 48

לדברי הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם, מחברי מגילות מדבר יהודה, לוח שמשי קבוע זה הובא משמים בידי חנוך בן ירד, שלמד אותו מן המלאכים כמפורט בספר חנוך פרקים ע"ב-פ"ב ובספר היובלים פרק ד'. הלוח תואר במפורט בסיפור המבול בספר היובלים, שהוא סיפור חישוב לוח כמפורט שם בפרק ו; לוח השבתות בן 364 הימים נשמר בידי הכוהנים והלוויים במחזורי עולת התמיד, עולת השבת, עולת המוספים ושירי תהילים על פי שירי דוד המתוארים לעיל, והיה הבסיס לעבודת משמרות הכהונה במקדש, כמפורט במגילות המשמרות. הפרושים, שעלו להנהגה אחרי הכוהנים, אחרי חורבן המקדש, העדיפו לוח המבוסס על תצפית אנושית משתנה במולד הירח, המסורה לריבונות אנושית ולא לוח קבוע המיוסד על דברי מלאכים ונשמר בידי כוהנים ולויים על פי מחזורי שיר שחפפו למחזורי קרבנות במקדש, המיוסדים על סמכות אלוהית. המחלוקת על הלוח, שמשי או ירחי, קבוע או משתנה, אשר חישובו מסור לכוהנים או לחכמים, הייתה ביסוד המחלוקת בין הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם שכונו בלשון חז"ל צדוקים, לבין הפרושים המפרשים על פי ריבונות אנושית[47].

הלוח הקראי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלוח הקראי

קראים, המכירים רק בתורה שבכתב כמקור המחייב, לא קיבלו את כללי לוח השנה שקבע הלל נשיאה והמשיכו לקדש ראשי חודשים לפי ראיית הירח בפועל. בהדרגה, בזמן הגלות, עם התפתחות המדע, נוספו קריטריונים של "אפשרות ראיית הירח" שמסייעים לקבוע מתי תיתכן ראייה של הירח. במדינת ישראל מוכן הלוח העברי הקראי בידי בית הדין של הקראים בישראל בסיוע אנשי מדע.

ביתא ישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חגים ומועדים בקהילות ביתא ישראל

לוח ביתא ישראל הוא לוח ירחי בן 12 חודשים שכל אחד מהם מונה 29 או 30 יום לסירוגין, כל ארבע שנים חלה שנה מעוברת בה מוספים חודש מלא. הלוח מבוסס על מחזור של שמונה שנים המובא בספר חנוך[48]. ספירת השנים בלוח היא מניין קשוטא "1571 לישוע הנוצרי, 7071 לגפטים ו-6642 לעברים"[49], כך ששנת ה'תשע"א היא שנת 7082. החל משנות ה-50 של המאה ה-20 ביתא ישראל החלו לזנוח בהדרגה את הלוח המיוחד להם ועברו להשתמש בלוח העברי. בישראל הלוח אינו בשימוש.