הכנסת | היסטוריה
English: Knesset

היסטוריה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

פורטל - הממשל בישראל

שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל. מסורות הכנסת הושפעו מכנסת ישראל, מהקונגרס הציוני ומאספת הנבחרים, שהחזיקו בסמכויות דומות לסמכויותיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לקום המדינה. זרח ורהפטיג שהיה מיוזמי השם אמר:

אני מחפש בכל דרכינו ובכל חידוש חיינו המדיניים קשר עם המסורת שלנו, כי אנו מחדשים ומחיים מדינה עתיקת ימים. הפרלמנט הראשון אחרי שיבת ציון הראשונה היה הכנסת הגדולה, מספר חברי הכנסת הגדולה היה 120.

חוקה לישראל-דת ומדינה

בנוסף, הושפעו דרכי פעולתה מהפרלמנט הבריטי, לאור שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשלושים השנים שקדמו לעצמאות המדינה.

לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם, על פי מפתח מפלגתי שנקבע על סמך הרכב אספת הנבחרים שכיהנה באותה עת. במועצת העם כיהנו 37 חברים ומתוכם נבחרה מִנְהלת העם, שהיוותה רשות מבצעת עבור החלטות המועצה.

ב-14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהא הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד לקיום בחירות. האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר (ט"ו בשבט ה'תש"ט) בירושלים. שמה של האספה המכוננת נקבע במגילת העצמאות, בה הוגדר תפקידה של האספה בכינון חוקה לישראל:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו׳ אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מגילת העצמאות

האספה נתכנסה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט – 14 בפברואר 1949 (ומאז הכנסת חוגגת את יום ייסודה בט"ו בשבט), אך לא הספיקה לכונן חוקה, משום שבתוך יומיים מיום כינוסה הביאה סיעת מפא"י את חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת לכנסת הראשונה (למפא"י ולמפלגות הלוויין שלה היה רוב רחב בכנסת). מהלך זה שנוי במחלוקת עקב שאלת הלגיטימיות של אספה מכוננת לחוקק חוק ולהפוך לפרלמנט מבלי שהובהר על כך טרם הבחירות, שהרי הבחירות היו לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה ולאחר מכן להתפזר. כדי לפתור את בעיית החוקה, הוחלט בשנת 1950 לקבל את פשרתו של חבר הכנסת יזהר הררי, שקבעה כי הכנסת תחוקק חוקי יסוד, שבבוא היום יאוגדו לחוקה.

הכנסות מקום המדינה ועד היום


כנסת בחירות השבעה העילה החוקית להתפזרות יושב ראש
תאריך עברי תאריך לועזי תאריך עברי תאריך לועזי
הכנסת הראשונה הבחירות לאספה המכוננת ט"ו בשבט ה'תש"ט

14 בפברואר 1949

חקיקת חוק לפיזור הכנסת יוסף שפרינצק
כ"ד בטבת ה'תש"ט 25 בינואר 1949 ו' בניסן ה'תשי"א 12 באפריל 1951
הכנסת השנייה הבחירות לכנסת השנייה י"ח באב ה'תשי"א

20 באוגוסט 1951

הכנסת מילאה את ימיה
כ"ו בתמוז ה'תשי"א 30 ביולי 1951 ז' באב ה'תשט"ו 26 ביולי 1955
הכנסת השלישית הבחירות לכנסת השלישית כ"ז באב ה'תשט"ו

15 באוגוסט 1955

הכנסת מילאה את ימיה
ז' באב ה'תשט"ו 26 ביולי 1955 ב' בחשוון ה'תש"ך 3 בנובמבר 1959 נחום ניר
הכנסת הרביעית הבחירות לכנסת הרביעית כ"ט בחשון ה'תש"ך

30 בנובמבר 1959

חקיקת חוק לפיזור הכנסת קדיש לוז
ב' בחשוון ה'תש"ך 3 בנובמבר 1959 י"א בניסן ה'תשכ"א 28 במרץ 1961
הכנסת החמישית הבחירות לכנסת החמישית כ"ג באלול ה'תשכ"א

4 בספטמבר 1961

הכנסת מילאה את ימיה
ג' באלול ה'תשכ"א 15 באוגוסט 1961 ז' בחשוון ה'תשכ"ו 2 בנובמבר 1965
הכנסת השישית הבחירות לכנסת השישית 22 בנובמבר 1965

כ"ז בחשוון ה'תשכ"ו

הכנסת מילאה את ימיה
ז' בחשוון ה'תשכ"ו 2 בנובמבר 1965 ט"ז בחשוון ה'תש"ל 2 בנובמבר 1969
הכנסת השביעית הבחירות לכנסת השביעית 17 בנובמבר 1969

ז' בכסלו ה'תש"ל

הכנסת מילאה את ימיה ראובן ברקת
ט"ז בחשוון ה'תש"ל 28 באוקטובר 1969 ד' בחשוון ה'תשל"ד 30 באוקטובר 1973 ישראל ישעיהו
הכנסת השמינית הבחירות לכנסת השמינית 21 בינואר 1974

כ"ז בטבת ה'תשל"ד

חקיקת חוק לפיזור הכנסת
ו' בטבת ה'תשל"ד 31 בדצמבר 1973 ט"ו בטבת ה'תשל"ז 5 בינואר 1977
הכנסת התשיעית הבחירות לכנסת התשיעית 13 ביוני 1977

כ"ז בסיון ה'תשל"ז

חקיקת חוק לפיזור הכנסת יצחק שמיר
כ"ט באייר ה'תשל"ז 17 במאי 1977 ו' באדר א' ה'תשמ"א 10 בפברואר 1981 יצחק ברמן
הכנסת העשירית הבחירות לכנסת העשירית 20 ביולי 1981

י"ח בתמוז ה'תשמ"א

חקיקת חוק לפיזור הכנסת מנחם סבידור
כ"ח בסיוון ה'תשמ"א 30 ביוני 1981 ב' בניסן ה'תשמ"ד 4 באפריל 1984
הכנסת האחת עשרה הבחירות לכנסת האחת עשרה 13 באוגוסט 1984

ט"ו באב ה'תשמ"ד

הכנסת מילאה את ימיה שלמה הלל
כ"ג בתמוז ה'תשמ"ד 23 ביולי 1984 כ"א בחשוון ה'תשמ"ט 1 בנובמבר 1988
הכנסת השתים עשרה הבחירות לכנסת השתים עשרה 21 בנובמבר 1988

י"ב בכסלו ה'תשמ"ט

חקיקת חוק לפיזור הכנסת דב שילנסקי
כ"א בחשוון ה'תשמ"ט 1 בנובמבר 1988 ל' בשבט ה'תשנ"ב 4 בפברואר 1992
הכנסת השלוש עשרה הבחירות לכנסת השלוש עשרה 13 ביולי 1992

י"ב בתמוז ה'תשנ"ב

חקיקת חוק לפיזור הכנסת שבח וייס
כ"ב בסיוון ה'תשנ"ב 23 ביוני 1992 ו' באדר ה'תשנ"ו 26 בפברואר 1996
הכנסת הארבע עשרה הבחירות לכנסת הארבע עשרה 17 ביוני 1996

ל' בסיוון ה'תשנ"ו

חקיקת חוק לפיזור הכנסת דן תיכון
י"א בסיוון ה'תשנ"ו 29 במאי 1996 ט"ז בטבת ה'תשנ"ט 4 בינואר 1999
הכנסת החמש עשרה הבחירות לכנסת החמש עשרה 7 ביוני 1999

כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט

צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת אברהם בורג
ב' בסיוון ה'תשנ"ט 17 במאי 1999 ל' בחשוון ה'תשס"ג 5 בנובמבר 2002
הכנסת השש עשרה הבחירות לכנסת השש עשרה 17 בפברואר 2003

ט"ו באדר א' ה'תשס"ג

צו ראש הממשלה לפיזור הכנסת ראובן ריבלין
כ"ה בשבט ה'תשס"ג 28 בינואר 2003 כ"ח בכסלו ה'תשס"ו 29 בדצמבר 2005
הכנסת השבע עשרה הבחירות לכנסת השבע עשרה 17 באפריל 2006

י"ט בניסן ה'תשס"ו

היעדר רוב בכנסת להקמת ממשלה דליה איציק
כ"ח באדר ה'תשס"ו 28 במרץ 2006 כ' בחשוון ה'תשס"ט 18 בנובמבר 2008
הכנסת השמונה עשרה הבחירות לכנסת השמונה עשרה 24 בפברואר 2009

ל' בשבט ה'תשס"ט

חקיקת חוק לפיזור הכנסת ראובן ריבלין
ט"ז בשבט ה'תשס"ט 10 בפברואר 2009 ל' בתשרי ה'תשע"ג 16 באוקטובר 2012
הכנסת התשע עשרה הבחירות לכנסת התשע עשרה 5 בפברואר 2013

כ"ה בשבט ה'תשע"ג

חקיקת חוק לפיזור הכנסת יולי אדלשטיין
י"א בשבט ה'תשע"ג 22 בינואר 2013 ט"ז בכסלו ה'תשע"ה 8 בדצמבר 2014
הכנסת העשרים הבחירות לכנסת העשרים 31 במרץ 2015

י"א בניסן ה'תשע"ה

חקיקת חוק לפיזור הכנסת
כ"ו באדר ה'תשע"ה 17 במרץ 2015 י"ח בטבת ה'תשע"ט 26 בדצמבר 2018
הכנסת העשרים ואחת הבחירות לכנסת העשרים ואחת 30 באפריל 2019

כ"ה בניסן ה'תשע"ט

חקיקת חוק לפיזור הכנסת
ד' בניסן ה'תשע"ט 9 באפריל 2019 כ"ה באייר ה'תשע"ט 30 במאי 2019
הכנסת העשרים ושתיים הבחירות לכנסת העשרים ושתיים 3 באוקטובר 2019

ד' בתשרי ה'תש"ף

י"ז באלול ה'תשע"ט 17 בספטמבר 2019

משכן הכנסת

משכן הכנסת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משכן הכנסת

כינוס המושב הראשון של הכנסת התקיים בירושלים בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949).[4] לאחר מכן, עקב היעדר תנאים מתאימים בירושלים, כינסה הכנסת זמנית את ישיבותיה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב (כאשר זה היה ממוקם בבית דיזנגוף), בניין קולנוע "קסם" ומלון "סן-רמו". ב-26 בדצמבר 1949 שבה הכנסת לירושלים.[5] תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.

כבר בשנת 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. מיקומו בתוך המתחם השתנה בתוכניות השונות, ולבסוף הוחלט ב־1955 שמן הראוי שהוא יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה. בתחרות לתכנון המשכן זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. הבנייה מומנה מסכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש הברון ג'יימס דה רוטשילד, ובתהליך התכנון הארוך שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד.

אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן-צבי, ואלמנת התורם, הברונית רוטשילד. הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966.

במהלך השנים התרחבו מחלקות הכנסת השונות ונוספו מחלקות חדשות, מה שגרם לצפיפות במשכן. בשנות ה-90 אף הוצבו בו קרוואנים על מנת לספק מקומות נוספים. בראשית המאה ה-21 הוחל בבנייתם של אגפים חדשים, שנחנכו בהדרגה, עד 2007. השטח הבנוי במשכן כיום גדול פי שלושה משהיה ב־1966.

בפתח המשכן נמצאים רחבת הטקסים ומנורת הכנסת. במשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום. שערי פלומבו, שהיו בשימוש עד 2007, הוסטו ממקומם.

לפי חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, נהנה שטחו של משכן הכנסת מחסינות, על מנת למנוע מעורבות ממשלתית בו ולהבטיח הפרדת רשויות.