הכנסת | היסטוריה
English: Knesset

היסטוריה

כנסות וממשלות ישראל
מועצת המדינה הזמנית
הממשלה הזמנית

הכנסת הראשונה

הממשלה הראשונה
הממשלה השנייה

הכנסת השנייה

הממשלה השלישית
הממשלה הרביעית
הממשלה החמישית
הממשלה השישית

הכנסת השלישית

הממשלה השביעית
הממשלה השמינית

הכנסת הרביעית

הממשלה התשיעית

הכנסת החמישית

הממשלה העשירית
הממשלה האחת עשרה
הממשלה השתים עשרה

הכנסת השישית

הממשלה השלוש עשרה
הממשלה הארבע עשרה

הכנסת השביעית

הממשלה החמש עשרה

הכנסת השמינית

הממשלה השש עשרה
הממשלה השבע עשרה

הכנסת התשיעית

הממשלה השמונה עשרה

הכנסת העשירית

הממשלה התשע עשרה
הממשלה העשרים

הכנסת האחת עשרה

הממשלה העשרים ואחת
הממשלה העשרים ושתיים

הכנסת השתים עשרה

הממשלה העשרים ושלוש
הממשלה העשרים וארבע

הכנסת השלוש עשרה

הממשלה העשרים וחמש
הממשלה העשרים ושש

הכנסת הארבע עשרה

הממשלה העשרים ושבע

הכנסת החמש עשרה

הממשלה העשרים ושמונה
הממשלה העשרים ותשע

הכנסת השש עשרה

הממשלה השלושים

הכנסת השבע עשרה

הממשלה השלושים ואחת

הכנסת השמונה עשרה

הממשלה השלושים ושתיים

הכנסת התשע עשרה

הממשלה השלושים ושלוש

הכנסת העשרים

הממשלה השלושים וארבע

הכנסת העשרים ואחת

הכנסת העשרים ושתיים

הממשלה השלושים וחמש
פורטל - הממשל בישראל

שמה של הכנסת ומספר חבריה (120) מקורם בכנסת הגדולה – אספת זקני העם בתקופה הפרסית בארץ ישראל. מסורות הכנסת הושפעו מכנסת ישראל, מהקונגרס הציוני ומאספת הנבחרים, שהחזיקו בסמכויות דומות לסמכויותיה החל מסוף המאה ה-19 ועד לקום המדינה. זרח ורהפטיג שהיה מיוזמי השם אמר:

אני מחפש בכל דרכינו ובכל חידוש חיינו המדיניים קשר עם המסורת שלנו, כי אנו מחדשים ומחיים מדינה עתיקת ימים. הפרלמנט הראשון אחרי שיבת ציון הראשונה היה הכנסת הגדולה, מספר חברי הכנסת הגדולה היה 120.

חוקה לישראל-דת ומדינה

בנוסף, הושפעו דרכי פעולתה מהפרלמנט הבריטי, לאור שלטון המנדט הבריטי על ארץ ישראל בשלושים השנים שקדמו לעצמאות המדינה.

לקראת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל הקימה ההנהלה הציונית את מועצת העם, על פי מפתח מפלגתי שנקבע על סמך הרכב אספת הנבחרים שכיהנה באותה עת. במועצת העם כיהנו 37 חברים ומתוכם נבחרה מִנְהלת העם, שהיוותה רשות מבצעת עבור החלטות המועצה.

ב-14 במאי 1948, במעמד הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, נקבע כי מועצת העם תשנה את שמה למועצת המדינה הזמנית והיא תהא הסמכות המחוקקת מאותו יום ועד לקיום בחירות. האספה המכוננת נבחרה ב-25 בינואר 1949 והתכנסה לראשונה ב-14 בפברואר (ט"ו בשבט ה'תש"ט) בירושלים. שמה של האספה המכוננת נקבע במגילת העצמאות, בה הוגדר תפקידה של האספה בכינון חוקה לישראל:

אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט, הלילה, אור ליום שבת ו׳ אייר תש״ח, 15 במאי 1948, ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתיקבע על־ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מ־1 באוקטובר 1948 – תפעל מועצת העם כמועצת מדינה זמנית, ומוסד הביצוע שלה, מנהלת־העם, יהווה את הממשלה הזמנית של המדינה היהודית, אשר תיקרא בשם ישראל.

מגילת העצמאות

האספה נתכנסה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט – 14 בפברואר 1949 (ומאז הכנסת חוגגת את יום ייסודה בט"ו בשבט), אך לא הספיקה לכונן חוקה, משום שבתוך יומיים מיום כינוסה הביאה סיעת מפא"י את חוק המעבר, שהפך את האספה המכוננת לכנסת הראשונה (למפא"י ולמפלגות הלוויין שלה היה רוב רחב בכנסת). מהלך זה שנוי במחלוקת עקב שאלת הלגיטימיות של אספה מכוננת לחוקק חוק ולהפוך לפרלמנט מבלי שהובהר על כך טרם הבחירות, שהרי הבחירות היו לאספה מכוננת שתפקידה לכונן חוקה ולאחר מכן להתפזר. כדי לפתור את בעיית החוקה, הוחלט בשנת 1950 לקבל את פשרתו של חבר הכנסת יזהר הררי, שקבעה כי הכנסת תחוקק חוקי יסוד, שבבוא היום יאוגדו לחוקה.

הכנסות מקום המדינה ועד היום

כנסת בחירות השבעה יושב ראש
תאריך עברי תאריך לועזי
האספה המכוננת הבחירות לאספה המכוננת ט"ו בשבט ה'תש"ט

14 בפברואר 1949

יוסף שפרינצק
כ"ד בטבת ה'תש"ט 25 בינואר 1949
הכנסת השנייה הבחירות לכנסת השנייה י"ח באב ה'תשי"א

20 באוגוסט 1951

כ"ו בתמוז ה'תשי"א 30 ביולי 1951
הכנסת השלישית הבחירות לכנסת השלישית כ"ז באב ה'תשט"ו

15 באוגוסט 1955

ז' באב ה'תשט"ו 26 ביולי 1955 נחום ניר
הכנסת הרביעית הבחירות לכנסת הרביעית כ"ט בחשון ה'תש"ך

30 בנובמבר 1959

קדיש לוז
ב' בחשוון ה'תש"ך 3 בנובמבר 1959
הכנסת החמישית הבחירות לכנסת החמישית כ"ג באלול ה'תשכ"א

4 בספטמבר 1961

ג' באלול ה'תשכ"א 15 באוגוסט 1961
הכנסת השישית הבחירות לכנסת השישית 22 בנובמבר 1965

כ"ז בחשוון ה'תשכ"ו

ז' בחשוון ה'תשכ"ו 2 בנובמבר 1965
הכנסת השביעית הבחירות לכנסת השביעית 17 בנובמבר 1969

ז' בכסלו ה'תש"ל

ראובן ברקת
ט"ז בחשוון ה'תש"ל 28 באוקטובר 1969 ישראל ישעיהו
הכנסת השמינית הבחירות לכנסת השמינית 21 בינואר 1974

כ"ז בטבת ה'תשל"ד

ו' בטבת ה'תשל"ד 31 בדצמבר 1973
הכנסת התשיעית הבחירות לכנסת התשיעית 13 ביוני 1977

כ"ז בסיון ה'תשל"ז

יצחק שמיר
כ"ט באייר ה'תשל"ז 17 במאי 1977 יצחק ברמן
הכנסת העשירית הבחירות לכנסת העשירית 20 ביולי 1981

י"ח בתמוז ה'תשמ"א

מנחם סבידור
כ"ח בסיוון ה'תשמ"א 30 ביוני 1981
הכנסת האחת עשרה הבחירות לכנסת האחת עשרה 13 באוגוסט 1984

ט"ו באב ה'תשמ"ד

שלמה הלל
כ"ג בתמוז ה'תשמ"ד 23 ביולי 1984
הכנסת השתים עשרה הבחירות לכנסת השתים עשרה 21 בנובמבר 1988

י"ב בכסלו ה'תשמ"ט

דב שילנסקי
כ"א בחשוון ה'תשמ"ט 1 בנובמבר 1988
הכנסת השלוש עשרה הבחירות לכנסת השלוש עשרה 13 ביולי 1992

י"ב בתמוז ה'תשנ"ב

שבח וייס
כ"ב בסיוון ה'תשנ"ב 23 ביוני 1992
הכנסת הארבע עשרה הבחירות לכנסת הארבע עשרה 17 ביוני 1996

ל' בסיוון ה'תשנ"ו

דן תיכון
י"א בסיוון ה'תשנ"ו 29 במאי 1996
הכנסת החמש עשרה הבחירות לכנסת החמש עשרה 7 ביוני 1999

כ"ג בסיוון ה'תשנ"ט

אברהם בורג
ב' בסיוון ה'תשנ"ט 17 במאי 1999
הכנסת השש עשרה הבחירות לכנסת השש עשרה 17 בפברואר 2003

ט"ו באדר א' ה'תשס"ג

ראובן ריבלין
כ"ה בשבט ה'תשס"ג 28 בינואר 2003
הכנסת השבע עשרה הבחירות לכנסת השבע עשרה 17 באפריל 2006

י"ט בניסן ה'תשס"ו

דליה איציק
כ"ח באדר ה'תשס"ו 28 במרץ 2006
הכנסת השמונה עשרה הבחירות לכנסת השמונה עשרה 24 בפברואר 2009

ל' בשבט ה'תשס"ט

ראובן ריבלין
ט"ז בשבט ה'תשס"ט 10 בפברואר 2009
הכנסת התשע עשרה הבחירות לכנסת התשע עשרה 5 בפברואר 2013

כ"ה בשבט ה'תשע"ג

יולי אדלשטיין
י"א בשבט ה'תשע"ג 22 בינואר 2013
הכנסת העשרים הבחירות לכנסת העשרים 31 במרץ 2015

י"א בניסן ה'תשע"ה

כ"ו באדר ה'תשע"ה 17 במרץ 2015
הכנסת העשרים ואחת הבחירות לכנסת העשרים ואחת 30 באפריל 2019

כ"ה בניסן ה'תשע"ט

ד' בניסן ה'תשע"ט 9 באפריל 2019
הכנסת העשרים ושתיים הבחירות לכנסת העשרים ושתיים
י"ז באלול ה'תשע"ט 17 בספטמבר 2019

משכן הכנסת

משכן הכנסת
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – משכן הכנסת

כינוס המושב הראשון של הכנסת התקיים בירושלים בט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949).[4] לאחר מכן, עקב היעדר תנאים מתאימים בירושלים, כינסה הכנסת זמנית את ישיבותיה במספר מקומות בתל אביב: מוזיאון תל אביב (כאשר זה היה ממוקם בבית דיזנגוף), בניין קולנוע "קסם" ומלון "סן-רמו". ב-26 בדצמבר 1949 שבה הכנסת לירושלים.[5] תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר.

כבר בשנת 1949 דובר על הקמת משכן הכנסת כחלק מקריית הממשלה בגבעת רם. מיקומו בתוך המתחם השתנה בתוכניות השונות, ולבסוף הוחלט ב־1955 שמן הראוי שהוא יהיה לצד קריית הממשלה, במקומו הנוכחי, ולא בתוכה. בתחרות לתכנון המשכן זכתה תוכניתו של האדריכל יוסף קלארווין. הבנייה מומנה מסכום של 1.25 מיליון לירות שטרלינג שהוריש הברון ג'יימס דה רוטשילד, ובתהליך התכנון הארוך שותפו אדריכלים נוספים, בהם דב כרמי ובנו רם. עיצוב פנים הבניין הופקד בין השאר בידי דורה גד.

אבן הפינה הונחה ב־14 באוקטובר 1958 במעמד נשיא המדינה יצחק בן צבי, ואלמנת התורם, הברונית רוטשילד. הבניין נחנך ב־30 באוגוסט 1966.

במהלך השנים התרחבו מחלקות הכנסת השונות ונוספו מחלקות חדשות, מה שגרם לצפיפות במשכן. בשנות ה-90 אף הוצבו בו קרוואנים על מנת לספק מקומות נוספים. בראשית המאה ה-21 הוחל בבנייתם של אגפים חדשים, שנחנכו בהדרגה, עד 2007. השטח הבנוי במשכן כיום גדול פי שלושה משהיה ב־1966.

בפתח המשכן נמצאים רחבת הטקסים ומנורת הכנסת. במשכן נמצאים אולם המליאה, חדרי הישיבות, טרקלין שאגאל לקבלות פנים, ספרייה, ארכיון, משרדים ואודיטוריום. שערי פלומבו, שהיו בשימוש עד 2007, הוסטו ממקומם.

לפי חוק משכן הכנסת, רחבתו ומשמר הכנסת, נהנה שטחו של משכן הכנסת מחסינות, על מנת למנוע מעורבות ממשלתית בו ולהבטיח הפרדת רשויות.