היסטוריה של מדינת ישראל | שנות ה-90 של המאה ה-20

שנות ה-90 של המאה ה-20

העלייה מחבר העמים ומלחמת המפרץ

במהלך שנות ה-90 עלו לישראל כמיליון מיהודי ברית המועצות בעקבות התפרקות ברית המועצות.

במלחמת המפרץ (ינואר-פברואר 1991) הותקפה ישראל בטילי סקאד עיראקיים במהלך שנועד לגרור אותה למלחמה ולערער בכך את הקואליציה בין ארצות הברית ובעלות בריתה הערביות נגד עיראק. ארצות הברית הפעילה לחץ כבד על ממשלת ישראל כדי שלא תגיב להתקפות העיראקיות. בהתקפות הטילים נהרגו 2 אזרחים ישראלים. ממשלת ישראל, בראשות ראש הממשלה יצחק שמיר, נמנעה מלהגיב. ארצות הברית שיגרה לישראל סוללות של טילים נגד טילים פטריוט, אך הסתבר שנזקם היה רב על תועלתם.

בשלהי ימיה של הכנסת השתים עשרה חוקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. חוקי יסוד אלו חוללו שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל, והיו הבסיס למהפכה החוקתית שהוביל אהרן ברק. בית המשפט העליון התייחס אל חוקי יסוד אלה כאל בעלי מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה אליהם.

ממשלת רבין השנייה והסכמי אוסלו

בשנת 1992 התקיימו הבחירות לכנסת השלוש עשרה בהן ניצחה מפלגת העבודה בראשותו של יצחק רבין. הממשלה בראשותו של רבין הורתה באותה שנה על גירוש פעילי החמאס ללבנון. הממשלה הובילה מספר מהלכים לשלום עם שכנותיה, שהיו שנוים במחלוקת עם מפלגות הימין וגרמו למתח רב בציבור. במסגרת מאמצים אלו נחתמו הסכמי אוסלו בשנת 1993 והסכם השלום עם ירדן בשנת 1994, והתקיימו מגעים מתקדמים לשלום עם סוריה תמורת רמת הגולן. בעקבות קבלת הערבויות האמריקניות, הוזרם כסף רב לשיפור התשתיות של המדינה, לדוגמה, הקמת מחלפים רבים בכבישים המהירים.

ב-4 בנובמבר 1995 נרצח ראש הממשלה יצחק רבין על ידי יגאל עמיר, מתנקש יהודי שהתנגד למהלכים הפוליטיים אותם הוביל רבין. מאז נעשו מספר ניסיונות להמשיך את השיחות עם הפלסטינים אך טרם הושג הסכם קבע. לאחר רצח רבין היה שמעון פרס לראש הממשלה בפועל, וב-22 בנובמבר הציג את ממשלתו, בה היה גם שר הביטחון.

בתחילת אפריל 1996 ירה חזבאללה מטחי קטיושות לעבר יישובי גבול הצפון של ישראל. כאשר מטחים אלה התגברו, החליט פרס שלישראל אין בררה אלא להגיב, והורה על פתיחת מבצע ענבי זעם ב-11 באפריל. באותה שנה ביצע החמאס גל פיגועי התאבדות.

ממשלת נתניהו הראשונה וממשלת ברק

מבט לתוך מוצב שרייפה ברצועת הביטחון בדרום לבנון.
יציאתם לתקשורת של אהוד ברק ויאסר ערפאת, מלווים בנשיא ארצות הברית ביל קלינטון, במהלך דיוני ועידת קמפ דייוויד ביולי 2000

בבחירות שנערכו על רקע גל הטרור הפלסטיני הפסיד שמעון פרס לבנימין נתניהו, שהפך לראש הממשלה הראשון של ישראל שנבחר בבחירה ישירה. בבחירות אלה התחזקה בנוסף גם מפלגת ש"ס שנשאה את הקיפוח המזרחי על דגלה. נתניהו עלה על רקע הבטחותיו לקו נוקשה יותר במשא ומתן עם הרשות הפלסטינית, והתניית כל התקדמות בפעולות כנגד הטרור. למרות הסיסמה שטבע "יתנו - יקבלו, לא יתנו - לא יקבלו", הסכים נתניהו ללחוץ יד עם יאסר ערפאת ואף חתם על הסכם ואי והסכם חברון שבהם נמסרה העיר לשליטת הפלסטינים. בעקבות מהלכים אלה, וטענות רבות בנוגע להתנהלותו האישית, נפלה ממשלתו וב-1999 נערכו בחירות נוספות, בהן זכה אהוד ברק.

בחלקו השני של העשור התגבר הלחץ לפינוי רצועת הביטחון בדרום לבנון, בין היתר כתוצאה משני אירועים מרובי נפגעים לצה"ל ב-1997: אסון המסוקים ואסון השייטת.

לפני היבחרו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל הבטיח שתוך שנה יוציא את כוחות צה"ל מלבנון בהסכם וזכה לכך לתמיכה מרוב האוכלוסייה בישראל, כאשר שיאה הייתה סמוך לנסיגה עצמה. ברק פעל באופן נמרץ כדי להשיג הסכם שלום עם סוריה וכתוצאה מכך הזניח את הערוץ הפלסטיני, אולם כאשר נכשל המשא ומתן עם הסורים בועידת שפרדסטאון, שאם היה מצליח היה אמור להביא להסדר גם בין ישראל ללבנון, הוביל ברק מהלך של נסיגה חד-צדדית אל הגבול. מכיוון שממשלת לבנון סירבה לדון בקביעת הגבול, תואם המהלך עם האו"ם בראשות שליחו לאזור טריה לארסן. עם התקרבות הנסיגה הצפויה החל תהליך התפוררות של צד"ל שהואץ על ידי תהלוכות של אזרחים, שארגן החזבאללה, שעלו על מוצבי צד"ל. באמצע מאי נפלו כך עוד ועוד מוצבים של צד"ל, והוחלט על זירוז הנסיגה. ב-24 במאי 2000, כ-18 שנה לאחר כיבוש השטח במלחמת לבנון ומאות הרוגים בצד הישראלי והלבנוני, יצא אחרון חיילי צה"ל מרצועת הביטחון. רבים מחיילי צבא דרום לבנון (צד"ל) נמלטו בבהילות לישראל בהשאירם מאחוריהם את רכושם, ולעיתים את משפחותיהם והחלו תהליך קליטה בישראל. לעומתם חזרו רבבות תושבים שנמלטו מהאזור צפונה בתקופת קיום הרצועה. האו"ם הכיר בכך שישראל נסוגה לחלוטין בלבנון, דבר שגרם בהמשך (2005) ללחץ בינלאומי כבד על סוריה לסגת מלבנון ולפרק את ארגון חזבאללה מנשקו. בניגוד לתקוות ודרישות ישראל צבא לבנון לא התפרס באזור, וכוחות החזבאללה שלטו בו. ב-7 באוקטובר 2000 חטף חזבאללה 3 חיילים בהר דב ומאוחר יותר גם את אלחנן טננבאום. טננבאום וגופות 3 החיילים הוחזרו ב-2004 תמורת שחרור מאות אסירים ערביים.

ברק, שניסה לכפר על הקיפאון במשא ומתן עם הפלסטינים, דחף לפסגה בתיווך נשיא ארצות הברית דאז ביל קלינטון, שבה יושג הסדר קבע והסכסוך ייחתם אחת ולתמיד. בעקבות מהלך זה, התפרקה רוב ממשלתו של ברק והוא נסע לועידת קמפ דייוויד (2000) ללא קואליציה. בקמפ דייוויד עצמו, המשא ומתן התפוצץ, וברק הטיל את האשמה על יאסר ערפאת - טענה שזכתה לגיבויו של נשיא ארצות הברית קלינטון.