היסטוריה של מדינת ישראל | הקמת המדינה ומלחמת העצמאות

הקמת המדינה ומלחמת העצמאות

דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת העצמאות

בעקבות החלטת האו"ם בדבר חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - יהודית וערבית - פרצו מהומות בכל הארץ, שהפכו במהרה למלחמת העצמאות. ב-14 במאי 1948 (ה' באייר התש"ח) (יום לפני סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל) קרא דוד בן-גוריון בטקס הכרזת העצמאות את מגילת העצמאות והכריז על הקמתה של מדינת ישראל. אז החל החלק השני של מלחמת העצמאות: צבאות מצרים, סוריה, ירדן ועיראק הצטרפו ללחימה. הסורים, הלבנונים והעיראקים פלשו מצפון, הסורים נבלמו בדגניה, העיראקים לא הצליחו במאמציהם לחצות את נהר הירדן ונבלמו על הגבול, הלבנונים נבלמו גם הם על הגבול. ממזרח פלש הלגיון הירדני, הוא כבש את ירושלים המזרחית וניתק את העיר המערבית - ירושלים הייתה נצורה. יחידות ההגנה הצליחו לבלום את המצרים באזור איסדוד ויחידות האצ"ל בלמו את המצרים באזור רמת רחל. בתחילת יוני הכריז האו"ם על הפסקת אש למשך חודש ימים, בזמן הפסקת האש הקימה המדינה את צבא הגנה לישראל. לאחר הפסקת האש הייתה ידו של צה"ל על העליונה והוא לקח יוזמה התקפית ולאחר חודשים ארוכים של לחימה הוכרזה ב-1949 הפסקת האש. במסגרת הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות נקבעו קווי שביתת נשק, הקו הירוק, שלמעשה הפכו לגבולות זמניים של המדינה.

במערכה על עצמאות ישראל, מיום החלטת עצרת האו"ם ועד לכריתת הסכמי שביתת הנשק, נפלו כ-6,000 איש ואשה, מתוכם כ-2,400 אזרחים, מתוך אוכלוסייה יהודית שמנתה בעת הכרזת המדינה כ-650,000 איש.