היסטוריה של איחוד האמירויות הערביות | איחוד האמירויות הערביות כמדינה עצמאית

איחוד האמירויות הערביות כמדינה עצמאית

היציבות השברירית בפדרציה שבה והתערערה בעקבות המהפכה האסלאמית באיראן (1979), מלחמת איראן–עיראק (1980-1988) ופלישת עיראק לכווית (1990). האמירויות שרדו את הזעזועים הללו במידה רבה הודות לנשיא שייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, שהשכיל לנצל את עושר הנפט של אבו דאבי לפיתוח שאר האמירויות, ולגייס תמיכה בינלאומית למען ביטחון הפדרציה.

ב-1990 האשימה עיראק את איחוד האמירויות הערביות ואת כווית בהפקה מוגברת של נפט, מעבר למכסות שקבע אופ"ק, והציגה להן דרישות כספיות מופלגות. עיראק פלשה לכווית, והאמירויות הצטרפו לקואליציה הבינלאומית בראשות ארצות הברית, אשר לחמה בעיראק והביאה לשחרורה של כווית (1991). בעקבות המלחמה הרחיבו האמירויות את מעגל קשרי החוץ שלהן, אם כי לא לעבר איראן, שהן ממשיכות לראות בה אויבת, בדומה לעמדת ערב הסעודית הנוכחית, בניגוד לעמדת ערב הסעודית בעבר, שהייתה מגששת בכיוון של שיפור והידוק היחסים עם איראן.

בשנת 1994 חתמו איחוד האמירויות הערביות הסכם הגנה צבאי עם ארצות הברית, וב-1995 חתמו על הסכם שכזה עם צרפת.

לאחר פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית, זוהתה איחוד האמירויות הערביות כמרכז פיננסי מרכזי המשמש את אל-קאעידה בהעברת כספים לחוטפים. האומה שיתפה פעולה מיידית עם ארצות הברית, הקפיאה חשבונות שקשורים לחשודים בטרור והידקה את מאבקה בהלבנת הכספים.

איחוד האמירויות הערביות תמכה בפעולות צבאיות של ארצות הברית ושל מדינות קואליציה אחרות אשר פעלו בפלישה לאפגניסטן (2001) ולעיראק (2003) וכן במערכות של המלחמה העולמית בטרור עבור קרן אפריקה בעזרת בסיס חיל האוויר מחוץ לאבו דאבי. הבסיס האווירי גם תמך בפעולות בעלות הברית במהלך מלחמת המפרץ ב-1991 ובמבצעים נוספים.

בנובמבר 2004 הלך לעולמו נשיא האמירויות השייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן (בגיל 86), אשר הנהיג את המדינה למן ראשית עצמאותה (1971). זמן קצר לאחר מותו בחרו נציגי שבע האמירויות את בנו השייח' ח'ליפה בן זאיד אאל נהיאן כיורשו בתפקיד.

את תפקיד יורש העצר במקומו של ח'ליפה, תפס מוחמד בן ראשד אאל מכתום. בשנת 2006 נפטר מכתום בן ראשד אאל מכתום ראש הממשלה של איחוד האמירויות, ומוחמד בן ראשד אאל מכתום מכהן מאז בשני התפקידים.

במרץ 2006, ארצות הברית כפתה על חברת הנמלים העולמית של דובאי הנמצאת בבעלות המדינה לוותר על השליטה במסופים בשישה נמלים אמריקאיים מרכזיים. המהלך נבע מחשש לעלייה בסיכון לפיגועים, ואמרו כי איחוד האמירויות היה ביתם של שניים מחוטפי ה-11 בספטמבר.

בדצמבר 2006 התכוננה איחוד האמירויות הערביות לקראת הפעם הראשונה בה יתקיימו בחירות לקביעת זהותם של מחצית מחברי המועצה הלאומית הפדרלית של איחוד האמירויות הערביות מבין 450 מועמדים. עם זאת, רק 7000 אזרחים אמירים, פחות מ 1% של האוכלוסייה האמירית, קיבלו את הזכות להצביע בבחירות. תהליך הבחירות התנהל בחוסר שקיפות. גם נשים נכללו בין המועמדים.

בשנת 2011 התרחשו במזרח התיכון מספר התקוממויות פרו-דמוקרטיות, הידועות בשם "האביב הערבי". באיחוד האמירויות הערביות התרחשה תסיסה קטנה יחסית, אך הייתה תקרית אחת בה נעצרו חמישה פעילים פרו-דמוקרטים באשמת העלבת הנשיא ח'ליפה, סגן הנשיא, וכן נסיך אבו דאבי ויורשו המשוער של ח'ליפה, השיח' מוחמד בן זאיד אל נחיין. המשפט של חמשת העצורים משכה סיקור בינלאומי ומחאה ממספר ארגוני זכויות אדם, כולל ארגון אמנסטי אינטרנשיונל, שקרא לחמשת העצורים אסירי מצפון. הנאשמים הורשעו וקיבלו עונשי מאסר של שנתיים עד שלוש ב-27 בנובמבר 2011. עם זאת, כל החמישה זכו לחנינה על ידי שייח' ח'ליפה למחרת, ללא כל תגובה מצדו לנושא.