החקיקה בישראל | הדיון בכנסת

הדיון בכנסת

הדיון בכנסת בהצעת חוק נעשה בשלבים אחדים המתפרסים על-פני תקופה של שבועות ואף חודשים, כך שמתאפשר דיון מעמיק בהצעה. לעיתים נערך הדיון בלוח זמנים מוכתב מראש (למשל הדיון בחוק התקציב ובחקיקה הנלווית לו, שיש שאיפה לסיימם עד לתחילת השנה), והלחץ שמצב זה יוצר על הדיון בכנסת ספג ביקורת רבה. חקיקה מהירה במיוחד הייתה חקיקתו של חוק רמת הגולן, שכל תהליך החקיקה הקשור בו נמשך יום אחד בלבד.

לאחר פרסום הצעת החוק היא מועברת לדיון בכנסת ובוועדותיה. הדיון במליאת הכנסת, בעת שהחוק מובא לקריאות השונות, מופיע בפרסום "דברי הכנסת" (שאינו במסגרת "רשומות"). לעיתים יש בדיון זה מידע נוסף אודות מטרותיו של החוק הנידון והרקע לחקיקתו, ואף בו יש כדי לסייע בפרשנות החוק.

אם הצעת חוק עברה בקריאה ראשונה, אך שאר הליכי החקיקה לא הסתיימו בכנסת מסוימת, ניתן להגיש בכנסת הבאה הצעה להחיל על ההצעה דין רציפות, שעם קבלתה ניתן יהיה להמשיך בדיון מבלי להניח מחדש את הצעת החוק לקריאה ראשונה. את ההצעה להחיל דין רציפות רשאית ליזום הממשלה או, אם מדובר בהצעת חוק פרטית - הוועדה שדנה בה בכנסת הקודמת.

הדיון במליאת הכנסת – קריאה טרומית

הצעת חוק פרטית חייבת לקבל אישור מקדמי (טרומי) של הכנסת להמשך תהליך החקיקה. ההליך כולל הנחת ההצעה על שולחן הכנסת למשך 45 ימים לפחות לפני הדיון בכנסת. את הצעת החוק מציגים יוזמי החוק ומתקיים דיון שסופו בהצבעה. בפני הכנסת שתי אפשרויות: הסרת ההצעה מסדר היום או העברתה לוועדת כנסת מתאימה להכנה לקריאה ראשונה. הצעה שהוסרה מסדר היום תוכל לעלות פעם נוספת רק לאחר שישה חודשים (שאינם כוללים את ימי פגרת הכנסת). הליכי ההצבעה בקריאות הבאות זהות להצעות חוק ממשלתיות בהסתייגות אחת – חוק שהוצע ועלותו התקציבית עולה על חמישה מיליוני שקלים חדשים בשנה[11] והממשלה לא נתנה את הסכמתה לעלות זו, מחייב רוב של 50 חברי כנסת בכל הליכי החקיקה.

דיון מקדמי בוועדה

כאשר מליאת הכנסת אישרה הצעת חוק פרטית בקריאה טרומית, החוק מועבר לאחת מוועדות הכנסת לדיון מקדמי. בדיוני הוועדה משתתפים מומחים שמציעים שיפורים בהצעת החוק. קבלת שינויים בהצעת החוק מותנית בהסכמתו של מגיש הצעת החוק (בניגוד לדיון בוועדה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית). בסיום דיוני הוועדה החוק מוכן להצבעה בקריאה ראשונה.

הדיון במליאת הכנסת – קריאה ראשונה

ככלל, הצעת חוק ממשלתית מוצגת לכנסת על ידי השר שבתחום אחריותו נמצא הנושא בו מטפל החוק הנדון (או סגן השר במשרדו), אם כי לעיתים מציג אותה שר אחר. ההצעה מועלית לפני המליאה רק לאחר שהונחה על שולחן הכנסת במשך יומיים לפחות. הדיון מתקיים במליאה ולאחריו עומדות בפני הכנסת שתי אופציות: דחיית ההצעה או העברתה לוועדה להכנת החוק לקריאה שנייה.

הדיון בוועדות הכנסת

הוועדה שדנה בהצעת החוק היא בדרך כלל הוועדה שנושא החוק נמצא בתחום אחריותה. עם זאת, לעיתים ועדת הכנסת מעבירה את הדיון לוועדה אחרת, משיקולים שונים, הנוגעים בדרך כלל להרכב הוועדה או זהות העומד בראשה. כך, למשל, בחוק הרשות הלאומית למורשת יהדות בוכרה דנה ועדת הכלכלה, שבראשה עמד אז יוזם החוק, אמנון כהן. בדיוני הוועדה רשאים להשתתף חברי הוועדה, מגיש הצעת החוק ושר בממשלה.

הוועדה הדנה בהצעת החוק רשאית להכניס בהצעה שינויים, כולל שינויים שסותרים את כוונת מגיש הצעת החוק, אך היא אינה רשאית לחרוג מגדר הנושא של הצעת החוק שאושרה בקריאה הראשונה. כשנדרש בג"ץ לסוגיה זו, קבע כי יש להבחין בין חוק חדש שנועד לקבוע הסדר שלם – אז מתחם הנושאים בהם רשאית הוועדה לדון רחב יותר, לעומת תיקון של חוק קיים, העוסק בהסדר ספציפי, שאין לחרוג ממנו באופן ניכר. כן קבע בית המשפט כי מתחם הסבירות של החלטת הוועדה הדנה בהצעת חוק, לעניין זה, הוא רחב[12].

הוועדה רשאית גם למזג שתי הצעות חוק (באישור ועדת הכנסת) או לפצל את הצעת החוק לחלקים (באישור הכנסת).

חברי הוועדה וחברי כנסת אחרים רשאים לצרף הסתייגות לסעיפים שונים בהצעה. לאחר סיום הדיונים וההצבעות בוועדה, מוחזרת ההצעה עם התיקונים ורשימת ההסתייגויות למליאה לקריאות הבאות. הוועדה גם רשאית להציע לכנסת להסיר את ההצעה מסדר היום.

הדיון בוועדות הכנסת, שהשפעתו על נוסח החוק ניכרת למדי, אינו מתפרסם בנוסח רשמי, אך הפרוטוקולים שלו נשמרים ב ארכיון הכנסת, ופתוחים לעיון הציבור. החל מהכנסת החמש-עשרה, החלו פרוטוקולים אלו להתפרסם גם באתר האינטרנט של הכנסת [13]. על תוכן הדיון ניתן ללמוד גם מדברי יושב ראש הוועדה, המציג את הצעת החוק בפני מליאת הכנסת לפני הקריאה שנייה והשלישית.

הדיון במליאת הכנסת – קריאה שנייה ושלישית

בקריאה השנייה מוצגת הצעת החוק על ידי יושב ראש הוועדה שדנה בה, או על ידי אחד מחבריה. לאחר מכן, אם הוגשו הסתייגויות, מנמקים אותן חברי הכנסת שהגישו אותן. הכלל הוא כי לחברי הכנסת מוקצב זמן של 5 דקות לנימוק כל הסתייגות. בדרך כלל, חבר כנסת שהגיש מספר רב של הסתייגויות לא ימצה את מלוא הזמן שהוא זכאי לקבל, אלא אם כן ברצונו לערוך פיליבסטר.

ההצבעה בקריאה השנייה מתקיימת על כל סעיף ועל כל הסתייגות בנפרד, אך יושב ראש הישיבה רשאי לאחד הצבעה על סעיפים שלא הוגשו לגביהם הסתייגויות. אין מצביעים על הסתייגויות של חברי כנסת שלא נכחו בישיבת המליאה.

לפי תקנון הכנסת, כל עוד לא החלה הקריאה השלישית, רשאים הממשלה או יושב ראש הוועדה שהכינה את החוק להציע לכנסת להחזירו לוועדה, והכנסת תצביע על כך מיידית[14]; אם התקבלה הסתייגות, רשאים הממשלה או יושב ראש הוועדה לדחות את קיום ההצבעה על קריאה שלישית בשבוע[15].

בקריאה השלישית מצביעה הכנסת על נוסח הצעת החוק כולו, כמקשה אחת, ואם התקבלו הסתייגויות - כאשר הנוסח כולל גם אותן.