הומוסקסואליות | הגורמים להומוסקסואליות
English: Homosexuality

הגורמים להומוסקסואליות

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – נטייה מינית

בטרם יוסבר על הידוע בקהילה המדעית על הגורמים להומוסקסואליות, ראשית כל ראוי לבאר את המונח נטייה מינית. נטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות. קיימות שתי נטיות מיניות או "פיליות" משמעותיות: אנדרופיליה (Androphilia), וגינאפיליה (Gynephilia), כאשר אנדרופיליה פירושה משיכה לבני המגדר הגברי, וגינאפיליה משיכה לבני המגדר הנשי. במחקר הפסיכולוגי, מקובל כי הפרט נע בין הטרוסקסואליות מוחלטת (דהיינו מצב בו הוא נמשך למגדר ההפוך) לבין הומוסקסואליות מוחלטת (מצב בו הוא נמשך למגדר שאליו הוא משתייך לפחות לפי הרגשתו). בטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים). בעוד שחוקרים שונים הציעו רצפים שונים בהם זה יסווג, הראשון הוצע בשנת 1948, על ידי הזואולוג והסקסולוג אלפרד קינסי, בעת שביצע מחקר נרחב על הרגלי המין של גברים אמריקאים. במחקר זה, שכלל אלפי נחקרים, דיווחו 4-6% מכלל הגברים בארצות הברית שהם הומוסקסואלים לחלוטין, ו-10% דיווחו שהם "פחות או יותר הומוסקסואלים בלבד במהלך שלוש שנים לפחות בין הגילים 16 ו-55"[4]. במחקרים מאוחרים יותר (1993) התברר כי נתונים אלו מוגזמים וכי רק 2% מהגברים בארצות הברית קיימו בקביעות יחסים עם גברים אחרים, ורק 1% מאוכלוסיית הגברים בארצות הברית הם הומוסקסואלים לחלוטין[5].

הקשר בין זהות מגדרית לנטייה מינית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זהות מגדרית

בשונה מנטייה מינית המגדירה לאיזו קבוצה מגדרית נמשך הפרט. זהות מגדרית עוסקת, באופן כללי, בשאלה האם אדם מגדיר עצמו כגבר, אישה או בזהות מגדרית לא בינארית. אין בהכרח קשר בין הזהות המגדרית לנטייה המינית וכך רוב הזכרים מגדירים עצמם כגברים ללא תלות בנטייתם המינית, ובהתאמה רוב הנקבות מגדירות עצמן כנשים ללא תלות בנטייתן המינית. אמנם, עבודת מחקר חלוצית ורחבת היקף בניצוחו של הפסיכולוג-סקסולוג ריצ'רד גרין תיעדה קשר מתאמי מובהק סטטיסטית וגבוה בין נון-קונפורמיות מגדרית בילדות המוקדמת או בגיל הגן (GIDC), לבין הזדהות כהומוסקסואל\ית (ואף כטרנסקסואל\ית) בגיל מאוחר יותר[6]. מחקרי המשך אישרו את הממצא[7][8]. במילים אחרות, על פי ממצאים אלה, ילדים בנים שהתנהגו באופן הנתפש כ"נשי" בתרבותם וילדות בנות שהתנהגו באופן הנתפס כ"גברי" בתרבותן, סביר היה להניח שבעתיד יזדהו כהומוסקסואלים או כבעלי זהות מינית דומה.

יצויין כי גם בקרב אנשים טרנסג'נדרים קיימות נטיות מיניות לא הטרוסקסואליות, למשל נשים טרנסג'דריות לסביות.

השערות לגבי הגורמים המשפיעים על הנטייה המינית

המידה בה כל אחד מהגורמים הידועים המשפיעים על נטייה מינית (בשפה מקצועית: האטיולוגיה של התופעה) משפיע עליה, איננה תמיד ברורה די הצורך. הדבר נכון הן לגבי נטייה מינית הטרוסקסואלית והן לגבי נטייה מינית הומוסקסואלית. אף לא ברור אם נטייה מינית אצל גברים ואצל נשים מתעצבת, לפחות ברוב המקרים, על פי אותם קווים כלליים בדיוק. הוצעו כמה הסברים להתהוות נטייה מינית אצל בני-אדם ולחלקם אף הוצגו תימוכין אמפיריים, אך אף הסבר לא הוכח במידה התקפה לכל המקרים כולם.

ההסברים שהועלו מציעים שלוש סיבות עיקריות להתעצבות נטייה מינית: סיבה גנטית[דרוש מקור], סיבה סביבתית ביולוגית וסיבה סביבתית פסיכולוגית. מקובל להניח כי הומוסקסואליות מושפעת משילוב של הגורמים הנזכרים לעיל (או לפחות השניים האחרונים), וכי הבסיס הנוירוביולוגי לה מתקבע לפני הלידה או מעט לאחריה, והבסיס האישיותי שנקשר בה, מתבסס כבר בגיל הרך.

המחקרים המוקדמים של שנות ה-50 של המאה ה-20 מתבססים בעיקרם על דיווחיהם של הומוסקסואלים ולסביות ושל אנשים שראיינו אותם (אלפרד קינסי הוא הבולט שבהם, ראו להלן). מחקרים אלו ניסו להשתמש בשיטות שונות על מנת להתגבר על חוסר שיתוף פעולה מצד נחקרים שנובע מכך שנושא המיניות בכלל, ונטייה מינית הומוסקסואלית בפרט הם נושאים עליהם קיים במידה רבה טאבו גם כיום ואפילו בארצות המערב. כיום המחקרים מתבססים יותר על ממצאים מתחום הנוירופסיכולוגיה, הטרטולוגיה, הביוכימיה, האמבריולוגיה ועוד. גם בקרב המחקר הפסיכולוגי נערכו שינויי פרדיגמות ונטישת תאוריות פסיכואנליטיות מסוימות לעבר אחרות.

ההתמקדות בנטייה ההומוסקסואלית דווקא, נובעת ככל הנראה מהדעה הרואה בנטייה המינית ההטרוסקסואלית הנפוצה יותר את המובן מאליו, ובנטייה מינית ההומוסקסואלית את החריג הדורש הסבר.

גורמים גנטיים

קיימת מחלוקת לגבי קיום הסבר גנטי להומוסקסואליות[9]. עם זאת, מחקרים המצביעים על גנים ספציפיים (Xq28 ואחרים), הקשורים לנטייה הומוסקסואלית בגברים. כמו כן, נטייה לסבית זוהתה כבעלת פוטנציאל תורשתי. חוקרים מאוניברסיטת אילינוי בדקו מאות אחים הומואים ומצאו דמיון בשני אזורים על גבי שני כרומוזומים המחזק לדבריהם את העדויות המדעיות הגורסות כי נטייה מינית היא תורשתית[10].

מחקרי גנטיקה השוואתית

אילו נטייה מינית הייתה נקבעת על ידי הגנטיקה באופן בלעדי, אזי בדרך כלל הייתה צריכה להתקיים התאמה של 100% בין נטיותיהם המיניות של תאומים זהים (מונוזיגוטים), אשר בדרך כלל חולקים 99.8% חומר גנטי. במחקרים נמצא שבין תאומים זהים קיים דמיון שהוא רק מעט רב יותר מאשר אצל תאומים לא זהים; בסקר שערך Kenneth S. Kendler[11] נמצא כי הסיכוי של תאום זהה שאחיו הומוסקסואל להיות גם כן הומוסקסואל הוא כ-32% בהשוואה ל-13% אצל זוגות תאומים לא זהים.

מחקרי תאומים מעין אלו מעידים לכאורה על השפעה גנטית מתונה על הנטייה המינית אך בו בעת מפריכים את הטענה כי הומוסקסואליות (לפחות זו האנושית) היא תופעה גנטית גרידא; תאומים זהים נושאים מטען גנטי-נוקלוארי זהה לכן תופעות גנטיות אמורות להתבטא בהם בדרך כלל בצורה שווה; היות שתאומים זהים חולקים 99.8% חומר גנטי, הרי שהעיקר הנותר הוא להבין עד כמה מטים ה-0.2% של החומר הגנטי המיטוכונדריאלי (הפועל כמעין "בקרה גנטית" על ה-DNA הנוקלוארי) את ביטוי הגנטיקה הנוקלוארית עצמה בהקשר זה, אם בכלל; מטלה מחקרית זו אינה בהכרח פשוטה שכן תועדו מצבים רבים בהם מוטציות ב-DNA המיטוכונדריאלי גורמות למצבים פנוטיפיים אבנורמליים (חלקם בעיתיים או מסכני חיים) באדם.

השפעות בשלב העוברי

לפי חלק מהמחקרים, נטייה הומוסקסואלית קשורה לסביבה ההורמונלית שחווה העובר במשך ההיריון[12]. כמה תכונות הקשורות במידת החשיפה של העובר להורמוני מין קשורות גם להומוסקסואליות:

  • אורך עצמות – לגברים הומוסקסואלים עצמות זרוע, יד ורגל קצרות יותר. העצמות הללו צומחות מדסקית סחוסית בקצותיהן, ההתארכות נפסקת כאשר הדסקית הזו נעלמת כלומר כאשר הסחוס הגמיש הופך לעצם קשה. הורמון המין הנשי אסטרוגן אחראי על התגרמות דסקית הגדילה והפסקת ההתארכות. השוני באורך הסופי של העצמות עשוי לרמוז, לכן, על "נשיות הורמונלית" של גברים הומוסקסואלים[13].
  • מיקום במשפחה – הסיכוי להיות הטרוסקסואל גבוה באופן מובהק אצל בנים בכורים ושיעור ההומוסקסואליות עולה ככל שלאדם יש יותר אחים בוגרים. הסיכוי להומוסקסואליות עולה ב-33% עם כל אח בוגר (אחיות אינן משפיעות על הסבירות הזו)[14]. חישוב פשוט מראה כי סיכוייו של מי שיש לו שלושה אחים בוגרים להיות הומוסקסואל יותר מכפולים מסיכוייו של הבכור. יש המשערים כי מערכת החיסון של האם לומדת להכיר חומרים האופייניים לעוברים זכרים כזרים והיא מייצרת נגדם נוגדנים הנלחמים בהם ביתר יעילות עם כל "זריקת דחף" נוספת (כלומר עם כל עובר נוסף ממין זכר).
  • תפיסה מרחבית – במבחנים של תפיסה מרחבית (למשל: סיבוב "מחשבתי" של גוף) קיבלו גברים הומוסקסואלים ציונים נמוכים משל הטרוסקסואלים; לעומת זאת, הם הצליחו יותר במבדקים מילוליים וזיכרון חזותי (מאפיינים נשיים).[15]

מחקרי מוח הראו הבדלי גודל במספר מצומצם של גרעינים במוח (למשל בהיפותלמוס) בין הומוסקסואלים גברים להטרוסקסואלים נשים וגברים, אולם לא נקבע אם שוני זה הוא הגורם להומוסקסואליות, או ביטוי להתנהגות המינית השונה (כלומר, קשר הסיבה והמסוּבב אינו ברור).

גורמים סביבתיים ופסיכולוגיים

הומוסקסואליות אינה ממוקדת באנשים שעברו חוויות חריגות בילדותם או בנעוריהם, או באנשים שהתנהגותם בגיל הילדות הייתה חריגה. אף לא הוכח כי לחוויות חריגות בילדות יש קשר לגיבוש נטייה מינית הומוסקסואלית, בהנחה שזו אכן מתגבשת רק לאחר הלידה. דו"ח שפרסם אלפרד קינסי בארצות הברית ב-1948 הראה כי נטייה מינית הומוסקסואלית נפוצה הרבה יותר ממה ששיערו תחילה, וכי היא נפוצה בקרב כלל הנחקרים, בין אם חוו ילדות נורמטיבית ובין אם לאו. מחקרים נוספים[16] שנעשו בעקבות קינסי אישרו ממצאים אלו. פסיכואנליטיקאים אף העלו את ההשערה כי נטייה מינית תלויה באופי הקשר בילדות עם אחד ההורים, אך השערות אלו לא בוססו אמפירית.

זיגמונד פרויד האמין שהאדם נולד ללא נטייה מינית וכי זו נקבעת על ידי האינטראקציות העתידיות של היילוד עם הוריו והבניה חברתית של הסביבה. פרויד היה הראשון שייחס את ההומוסקסואליות כקיבעון לא פתיר של התסביך האדיפלי. הסבר נוסף על-פי פרויד הוא תא משפחתי המאופיין באם דומיננטית ובעלת מעורבות יתר ובאב מרוחק ופסיבי. פרויד ראה בתופעה זו תוצאה של שילוב של נטיות פרה-דיספוזיציות ביולוגיות ודפוסים משפחתיים בעייתיים, וזה המקור לכך שבמשך שנים ההומוסקסואליות נתפסה כפתולוגיה, כלומר, סוגיה רפואית. באופן דומה, גם משפחות של הומוסקסואלים נתפסו כפתולוגיות, בהיותן מספקות את "התנאים לצמיחתם" של הומוסקסואלים.[17] עם זאת, פרויד לא ראה בהומוסקסואליות סטייה (פרוורסיה) כפי שראה זאת הממסד הרפואי באותה עת, אלא אינוורסיה. לטענתו, בעוד אלו הסובלים מסטייה הם חסרי יכולת לאהבה מעמיקה ומורכבת, אלא באהבה של חלקי אובייקט (כמו בפטישיזם), אלו הסובלים מאינוורסיה מסוגלים לאהבה עמוקה ומלאה ככל אדם בריא אחר[18].

גישתו של פרויד בעייתית היות שאינה מספקת כלים למענה לסוגיות הבאות:

  • אין הסבר לקיומם של הומוסקסואלים במשפחות שאינן מאופיינות בדפוס המשפחתי האופייני על-פי הגישה.
  • אין הסבר למקרים בהם הדפוס המשפחתי אופייני, אך הצאצאים הם הטרוסקסואלים.
  • אין הסבר לעובדה שבמשפחה אחת צאצא אחד הוא הומוסקסואל והאחר לא.