הגנת תום הלב בלשון הרע | נטל ההוכחה וחזקות תום לב - סעיף 16

נטל ההוכחה וחזקות תום לב - סעיף 16

16. נטל ההוכחה
(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

אם הצליח נאשם להוכיח כי אכן הפרסום שעשה עמד באחת או יותר מהנסיבות שתוארו בסעיף 15, ושהפרסום עצמו לא חורג מגדר הסביר, קובע סעיף 16(א) לחוק שחזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.

עם זאת, סעיף 16(ב) קובע שאם הנאשם או הנתבע עושה את הפרסום בהתאם לשלוש הנסיבות שמנויות בסעיף, קמה חזקה הפוכה שפעל בחוסר תום לב:

  1. הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו.
  2. דבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת הוא אם לא.
  3. הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי ס' 15.

כך לדוגמה, נניח שמפרסם עמד בתנאים של סעיף 15(8) ואפשר לטעון כי היה תם לב כלפי הפרסום ואף האמין שהוא נכון. אם לא נקט באמצעים מינימליים לבדוק האם הפרסום הוא אמת (בהנחה שהייתה לו אפשרות לבדוק זאת) והתברר שהפרסום שקרי, חזקה עליו שלא היה תם לב לפי סעיף 16(ב)(2).

חשיבות סעיף זה נובעת מן ההיבט הראייתי ובנקודת הפתיחה שממנה יחלו לבדוק האם הפרסום נעשה בתום לב ועל מי נטל ההוכחה – הסעיף עצמו לא עונה על השאלה האם הפרסום היה בתום לב או לאו ובית המשפט צריך להכריע בשאלה זו, כאשר נסיבות הסעיף יכולות לשמש כנסיבות וראיות לקיום תום לב או היעדרו.

כאשר הוכיח נאשם כי אכן אחד מהסעיפים הקטנים של סעיף 15 מתקיימים כלפיו, ושהפרסום עצמו בתחום הסביר חזקה עליו כי היה תם לב לגבי הפרסום. מרגע העמדת החזקה בסעיף 16(א) עובר נטל ההוכחה לתובע, אשר צריך להוכיח את קיומן של אחת מהחלופות המנויות ב-16(ב) או להוכיח שהמפרסם לא היה תם לב.