הגנות במשפט הפלילי | הגנת הכורח

הגנת הכורח

הגנת הכורח פוטרת אדם מאחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו, תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך (סעיף 34יב לחוק העונשין).

התנאים להגנת הכורח הם:

  • כפייה: המעשה שנצטווה הנאשם לעשותו תוך איום;
  • מיידיות: שנשקפה ממנו סכנה מוחשית;
  • האינטרס המוגן: של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו;
  • העדר ברירה: ושאנוס היה לעשותו עקב כך.

הגנה זו חלה על מבצע שעשה את המעשה הפלילי בתנאי כפיה, תוך שבירת כוח התנגדותו המנטלית, בכך שעמד – עובר למעשה ובשעתו – בדילמה קשה למלא אחרי הדרישה לעשותו או להסתכן במימוש האיום המוחשי עליו אם לא יענה לדרישה. בצימצום כה רב של חופש הבחירה, שאינו מאפשר אלא בחירה בין כניעה לדרישה לבין התמודדות עם המאיים והסתכנות במימוש האיום העשוי לפגוע באורח חמור במי שהאיום מופנה אליו – תחול ההגנה.

החוק מוסיף סייג במקרה שהיה עליו על פי דין לעמוד במקום סכנה שאז ההגנה לא חלה.