הבחירות לכנסת | שיטת הבחירות

שיטת הבחירות

סמל ישראל
ערך זה הוא חלק מסדרת
ממשל ופוליטיקה של ישראל

הנשיא חיים ויצמן מצביע בבחירות לכנסת השנייה
הנשיא חיים ויצמן ממתין בעוד אשתו ורה מצביעה בבחירות הכלליות הראשונות במדינת ישראל

מאז הבחירות הראשונות לאספה המכוננת, שהפכה לכנסת הראשונה, אשר נערכו ב-25 בינואר 1949, נערכו כל מערכות הבחירות לכנסת לפי אותה שיטת בחירה בשינויים קלים בלבד.

שני חוקים עיקריים עוסקים בשיטת הבחירות לכנסת: חוק יסוד: הכנסת משנת 1958 וחוק הבחירות לכנסת,[1] משנת 1969. לחוק זה נוספו תיקונים רבים במשך השנים, רובם עוסקים בעניינים טכניים הקשורים להליך ההצבעה במטרה לאפשר לבעלי זכות הצבעה רבים יותר לממש את זכותם. כמו כן ברבות ממערכות הבחירות נחקקו חוקי 2001). הוראות שעה נדרשות במיוחד בעת הקדמת הבחירות, כדי לקצר הליכים שלא נותר די זמן להשלימם, וכדי לקבוע לוח-זמנים חדש להליכים האלה.

חוק נוסף, חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959, קובע את כלליה של תעמולת הבחירות.

מאז נחקק חוק המפלגות בשנת 1992, רק מפלגות הרשומות כחוק רשאיות להשתתף בבחירות ולהגיש רשימת מועמדים.

המסגרת הכללית לבחירות נקבעה בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת ולפיו, הכנסת תיבחר בבחירות כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. סעיף זה ניתן לשנות רק בהצבעה של לפחות 61 חברי הכנסת.

עקרון הכלליות

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – זכות הבחירה לכנסת

עקרון הכלליות מבטיח את הזכות הפעילה של כל אזרח ישראלי בוגר להצביע, ואת הזכות של כל אזרח ישראלי בוגר להיבחר. הזכות לבחור כמעט שאינה מוגבלת, אבל יש מגבלות על הזכות להיבחר.

בישראל נהוגות ארבע מגבלות עיקריות על זכות הבחירה - על הבוחר להיות אזרח ישראלי, עליו להיות תושב קבע בישראל, עליו להיות בן 18 שנים לפחות, והוא צריך להימצא בישראל ביום הבחירות (אלא אם כן הוא נמצא בחו"ל בשליחות המדינה). החוק אמנם קובע הליך לשלילת זכות הבחירה במקרים מיוחדים, אך עד כה לא נעשה בו שימוש. בעבר נמנעה מאסירים ומעצירים היכולת להצביע באופן טכני - לא אפשרו להם להגיע לקלפיות שבהן הם רשומים. תיקון לחוק הבחירות לכנסת משנת 1992 מחייב הצבת קלפיות גם בבתי סוהר ובבתי מעצר.

הזכות להיבחר מוגבלת יותר - על המועמד לעמוד בכל התנאים לקבלת זכות בחירה, אבל עליו להיות בן 21 שנים לפחות. חוק יסוד: הכנסת שולל את הזכות להיבחר מבעל עבר פלילי "שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים עדיין לא עברו שבע שנים מיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל, אלא אם כן קבע יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העבירה שבה הורשע, בנסיבות העניין, משום קלון"[2].

המחזיקים בתפקידים מסוימים, כמו נשיא המדינה, מבקר המדינה, שופטים ודיינים, קצינים בצבא קבע ועובדי מדינה בכירים, אינם רשאים להיות מועמדים לבחירה, אלא אם התפטרו מתפקידם ששה חודשים (בבחירות המתקיימות במועדן) או 100 ימים (בבחירות מוקדמות) לפני הבחירות, לפי המצוין בחוק; קצינים מדרגת אלוף ומעלה (או מקבילה לה במערכות האחרות) אינם יכולים להיות מועמדים במשך 3 שנים בבחירות ראשונות שלאחר השחרור; חיילים אחרים בצבא קבע וחיילים וקצינים בשירות סדיר יושהה שרותם הצבאי מיום הגשת המועמדות עד יום הבחירות, ואם נהיו לחברי הכנסת, כל זמן היותם חברים בה.

עקרון הארציות

הבחירות נערכות בכל הארץ בעת ובעונה אחת, והקולות מכל הארץ מרוכזים ומסוכמים בחישוב אחד, בניגוד לשיטה של מחוזות-בחירה שבה הבחירות מתנהלות בכל מחוז בנפרד. למעשה, לעניין מניית הקולות וחישוב התוצאות, מדינת ישראל כולה היא אזור בחירה אחד. אזרח ישראלי יכול להצביע בכל קלפי מוכרת בארץ ובעולם מבלי שהדבר ישפיע על חלקו בקביעת התוצאות.

שיטת בחירות ארצית לפרלמנט, איננה נפוצה בעולם המערבי ומלבד מדינת ישראל והולנד בכל המדינות המערביות הדמוקרטיות קיימות בחירות מחוזיות-אזוריות בהן המדינה מתחלקת למספר אזורי משנה ולא קיימת הצבעה ארצית כללית בחישוב אחד.

בוחר משלשל מעטפת בחירות לקלפי בבחירות לכנסת ה-19, 2013

עקרון היחסיות

הבחירה היא של רשימת מועמדים (ולא של מועמד מסוים), כשמספר המועמדים מהרשימה שמתקבל לכנסת תלוי ביחס ישיר לשיעור הקולות שקיבלה הרשימה. לדוגמה, במצב הנוכחי בו הכנסת מונה 120 חברים, אם הרשימה קיבלה 10% מהקולות היא תקבל כ-10% מהמושבים בכנסת, כלומר 12 המועמדים הראשונים ברשימה יתקבלו כחברי-כנסת. הסטייה העיקרית מן הכלל הזה היא קביעת אחוז חסימה - מספר קולות מינימלי לקבל ייצוג בכנסת. כמו כן, ייתכנו סטיות קלות מעקרון זה עקב עודפי קולות, כלומר מצב שבו יש למפלגה קולות "לא מנוצלים" לאחר חלוקת המנדטים הראשונה. במקרה כזה קובעים כללים מיוחדים אם המפלגה תזכה במנדט נוסף.

להבדיל מרוב הדמוקרטיות הפרלמנטריות המערביות, בישראל נשמרת השיטה היחסית-ארצית בצורה קיצונית, כשהמגבלה היחידה על בחירתה של רשימה שהשתתפה בבחירות, היא שתעבור את אחוז החסימה. לפני 1992 עמד אחוז החסימה על 1% מכלל הקולות הכשרים שנמנו בבחירות, ובין 1992 ל-2003 על 1.5%. ב-17 במאי 2004 אושר תיקון שהעלה את אחוז החסימה ל-2%, והתיקון יושם החל מהבחירות לכנסת השבע עשרה. במרץ 2014, לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הועלה אחוז החסימה ל-3.25%.

מדינת ישראל ירשה את השיטה היחסית הנוקשה מהמערכת הפוליטית של היישוב בתקופת המנדט. שיטה זאת הייתה מבוססת על קנאותן של המפלגות השונות - שהאידאולוגיה וההרכב האישי שיחקו בהן תפקיד חשוב - לעצמאותן. השיטה יצרה מערכת רב-מפלגתית, שהוצדקה בכך שהיא מאפשרת ביטוי וייצוג מרבי לקבוצות שונות באוכלוסייה, בתקופה שבה חלות תמורות מרחיקות לכת ומהירות בהרכב האוכלוסייה בעיקר בעקבות העלייה.

עקרון הישירות

בחירות ישירות משמעותן שתוצאות הבחירות נקבעות על-פי מניין קולות הבוחרים ללא גורם מתווך. לשם השוואה, בבחירות לנשיאות ארצות הברית, מניין קולות הבוחרים משמש לקביעת הרכבו של מוסד מיוחד, שהוא בתורו בוחר את הנשיא.

עקרון השוויון

בחירות שוות משמעותן שוויון בין הקולות:

  • זכות הבחירה נקבעת על-פי קריטריונים אוניברסליים, כלומר, קריטריונים שכל אדם יכול להיכלל בהם, כגון גיל או אזרחות, ולא קריטריונים שרק קבוצה מסוימת יכולה להיכלל בהם, כגון מין או גזע (ראו פירוט להלן).
  • לכל בעל זכות בחירה יש קול אחד בלבד.
  • כל בעל זכות בחירה אחראי לבדו על הצבעתו. לדוגמה, ראש משפחה אינו רשאי להצביע עבור כל בני משפחתו הבוגרים, אלא כל אחד מהם חייב להתייצב בקלפי בעצמו ולקיים את הליך ההצבעה לבדו. כדי להבטיח זאת, קובע החוק כי הבחירות הן חשאיות (ראו פירוט להלן).
  • בית המשפט העליון קבע שעקרון השוויון נוגע גם לשוויון בהזדמנות לגבי כל הרשימות המתחרות.

עקרון החשאיות

הפרגוד מאחוריו מכניס הבוחר פתק למעטפה

הבוחר אינו חייב להצהיר על הצבעתו, ולשום רשות ממלכתית אין רשות לשאול אותו על כך. ההצבעה עצמה נעשית מאחורי פרגוד, ופתק ההצבעה מושם בתוך מעטפה אטומה. פתק או מעטפה שיש עליהם סימן מזהה כלשהו נפסלים ואינם נספרים. אם הבוחר מצביע בקלפי מיוחדת, שאינה הקלפי שבה רשום שמו, הוא שם את המעטפה האטומה בתוך מעטפה נוספת שעליה נרשמים פרטי הזיהוי שלו, בשיטה הנקראת הצבעה במעטפות כפולות. אחרי שוועדת הבחירות המרכזית בירושלים מוודאת שהוא לא הצביע פעם נוספת בקלפי אחרת, היא מפרידה את המעטפות, ומטילה את המעטפה האטומה לקלפי כללית, שם היא מתערבבת עם מעטפות אחרות. לבסוף שולפים את המעטפות, שכבר אינן מזוהות, באקראי, פותחים אותן וסופרים את הפתקים שבתוכן.

עם זאת, עקרון החשאיות מוקנה ליחיד, ולא לקבוצה הומוגנית שהינה רוב מוחלט בסביבה גאוגרפית מצומצמת. לדוגמה ב־1980 הפנה הרבי מליובאוויטש בקשה מיוחדת לערב את הקלפי בכפר חב"ד עם קלפיות ביישובים סמוכים, על מנת לשמור על חשאיות התפלגות ההצבעה בקרב חסידי חב"ד, שהינם רוב מוחלט ביישוב. הבקשה נדחתה בנימוק שחשאיות ההצבעה מתייחסת ליחיד, ולא לקבוצה[3].