האגודה לזכויות האזרח בישראל | מבנה האגודה ופעילותה

מבנה האגודה ופעילותה

עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח

האגודה לזכויות האזרח פועלת באמצעות צוות קבוע בשכר וכן מתנדבים, בהם אישים העוסקים במשפטים, בחינוך, בעיתונות וחברי אקדמיה. היא ממומנת מדמי חבר ומתרומות מישראל ומחו"ל. היא נתמכת לאורך שנים על ידי הקרן החדשה לישראל וארגונים ממשלתיים אירופיים. בשנת 2016 הסתכם תקציב האגודה ב-8,267,819 ש"ח[1], שמתוכם 639,895 דולר התקבלו מהקרן. היא אינה נתמכת בידי מקורות ממשלתיים בישראל.

לאגודה משרדים בירושלים, בתל אביב ובנצרת. למן היווסדה בשנת 1972, היה מקום מושב מרכז האגודה בירושלים. בשנת 2009 הוחלט על העברת מקום מושב מרכז האגודה לתל אביב, לצד השארת משרד משמעותי בירושלים[26].

מדי שנתיים מתקיימות בחירות חשאיות בין חברי האגודה, שבהן נבחרים חברי ההנהלה הציבורית, ומתוכם נבחר יו"ר ההנהלה. לאורך השנים מילאו את תפקיד יו"ר ההנהלה בין היתר ארי שביט, יולי תמיר, רות גביזון, עדנה אולמן-מרגלית, איל בנבנישתי, דוד קרצמר, מרדכי קרמניצר, נעמה כרמי דורי ספיבק ופרופ' גילה שטופלר. ב-2018 ממלאת את התפקיד רחל ליאל. מנכ"לית האגודה היא שרון אברהם-ויס ויועצה המשפטי דן יקיר. נשיא האגודה הוא הסופר סמי מיכאל.

האגודה פועלת להגנה על זכויות האדם בישראל במישורים אחדים:

  • במישור החקיקתי, באמצעות ייזום וקידום הצעות חוק בנושאי זכויות האזרח, ופעולת לובי נגד הצעות חוק הפוגעות בזכויות אדם.
  • במישור המשפטי, באמצעות התדיינויות בפני הערכאות השיפוטיות השונות, רובן עתירות לבג"ץ.
  • במישור החינוכי, באמצעות קיום השתלמויות וסדנאות במערכת החינוך, פיתוח חומרים חינוכיים ועריכת כנסים, ימי עיון ואירועים.
  • במישור הציבורי, באמצעות הפעלת קו חם לפניות הציבור, פעילות באינטרנט וברשתות חברתיות, פרסום דוחות ועבודה מול התקשורת. 

מדי שנה מציינת האגודה את יום זכויות האדם הבינלאומי, החל ב-10 בדצמבר, בקיום סדרה של אירועים, חלקם בשיתוף משרד החינוך  וארגוני זכויות אדם עמיתים.

בעקבות האגודה, שהחלה דרכה כארגון היחיד בישראל לזכויות אדם, צמחו לאורך השנים ארגוני זכויות אדם לנושאים פרטניים (למשל: פלורליזם דתי, זכויות עובדים, הזכות לבריאות) או קבוצות אוכלוסייה מסוימות (למשל: ילדים, נשים, ערביי ישראל, עובדים זרים, אנשים עם מוגבלות, תושבי השטחים). רבים מהפעילים המרכזיים בארגונים הללו החלו את דרכם באגודה, ועזבו אותה כדי להקים ארגון נפרד או להצטרף לארגון כזה.