גרובר קליבלנד | בחירות 1884

בחירות 1884

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1884

המועמדות הדמוקרטית

הרפובליקנים התכנסו בשיקגו ובחרו ביושב ראש בית הנבחרים, ג'יימס בליין ממיין, כמועמדם לנשיאות בסיבוב הרביעי. רפובליקנים רבים ראו בו אדם תאב כוח ולא מוסרי, ורפובליקנים רבים בשם "Mugwumps" הרגישו נבגדים. המנהיגים במפלגה הדמוקרטית ראו בכך הזדמנות לחזור לבית הלבן לראשונה מאז 1856.

קריקטורה כנגד בליין, שמציגה אותו כמקועקע בשערוריות.
קריקטורה נגד קליבלנד ובנו הבלתי חוקי

בקרב הדמוקרטים, נחשב סמואל טילדן למועמד המוביל, לאחר היותו המועמד בבחירות של 1876, אולם הוא סירב בשל בריאות לקויה. לאחר שטילדן פרש, עברו תומכיו למועמדים אחרים. קליבלנד זכה לתמיכה, וגם מועמדים כמו תומאס בייארד מדלאוור, אלן תרמן מאוהיו, סמואל מילר מאיווה ובנג'מין באטלר ממסצ'וסטס זכו לתמיכה רחבה. לכל אחד מהם הייתה בעיה: בייארד תמך בפרישה מהאיחוד ב-1861, ולכן לא היה מקובל בקרב הצפוניים. באטלר היה שנוא בדרום בשל פעולותיו במלחמת האזרחים האמריקנית. תרמן היה אהוד, אבל היה מבוגר וחלש, ודעותיו בנוגע להצמדת הדולר לכסף לא היו בטוחות. גם לקליבלנד היו מתנגדים - הטמאני המשיכו להתנגד אליו, אולם ההתנגדות שלהם רק הגבירה את התמיכה בו. קליבלנד הוביל בסיבוב הראשון עם 392 קולות מתוך 820. בסיבוב השני, תמך הטמאני בבאטלר, אולם שאר הצירים החליטו לתמוך בקליבלנד, שניצח. תומאס הנדריקס מאינדיאנה נבחר להיות סגנו.

מסע הבחירות נגד בליין

השחיתות הייתה הנושא המרכזי במערכת הבחירות של 1884. בליין היה מעורב בנושאים מפוקפקים במהלך הקריירה שלו, וקליבלנד היה ידוע כאדם ישר. הסיסמה שלו הייתה "משרה ציבורית היא אמון ציבורי". הרפובליקנים שתמכו ברפורמה, "Mugwumps", עברו לתמוך בקליבלנד, כיוון שטענו שיוכל לקדם רפורמה בשירות הציבורי ויעילות ממשלתית. הדמוקרטים איבדו תמיכה מצד כמה פועלים לטובת מפלגת השטרות של באטלר, בגלל עמדותיו של קליבלנד. קליבלנד עצמו לא השתתף במסע הבחירות, כנהוג אז, בעוד שבליין כן שבר את המסורת.

מסע הבחירות התמקד באישיותם של שני המועמדים, וכל צד תקף את יריבו. מטה קליבלנד הזכיר את השערוריות שבליין היה מעורב בהן בנושאי חקיקה, טענו שהיה עושה דברם של ארגוני הרכבת, ושהרוויח ממכירת אגרות חוב שהיו לו בארגונים. למרות שהשמועות לא עוררו הדים שמונה שנים קודם לכן, הפעם התגלו יותר ראיות בצורת מכתבים של בליין. בליין הכיר במכתבים ששלח, אולם טען שהם לא מראים שנהג בחוסר הגינות. למרות זאת, תיאורו של בליין כמושחת השפיע על הציבור. במכתבים המפלילים יותר, כתב בליין "שרוף את המכתב", והדמוקרטים הפכו זאת לסיסמה: "בליין, בליין, ג'יימס ג'י. בליין, השקרן ממדינת מיין, שרוף את המכתב!".

רבים טענו שמאז ג'ורג' וושינגטון לא היה מועמד כל כך כנה כמו קליבלנד. אולם הרפובליקנים כן מצאו שלדים בארון של קליבלנד. בעזרת דרשות של כומר מבאפלו, הם חשפו שמועות שלקליבלנד היה בן מחוץ לנישואין בזמנו כעורך דין בבאפלו, ניו יורק, וצעקו "אמא, איפה אבא?". קליבלנד הנחה את תומכיו לספר את האמת. לטענתו, הוא סיפק תמיכה כלכלית לאישה שטענה שהייתה אם ילדו, כיוון שהיה הרווק היחיד מבין האבות הפוטנציאליים. קליבלנד הודה ששילם מזונות החל מ-1874 לאימו של הילד, מריה האלפין. האלפין עצמה קיימה יחסים עם כמה גברים, כולל אוסקר פולסום, ידידו של קליבלנד, שעל שמו נקרא הילד. קליבלנד היה הרווק היחיד מבין האישים שיכלו להיות האב, ולכן לקח אחריות על כך. הדמוקרטים האשימו את בליין ואשתו בכך שלא היו נשואים כשבנם נולד ב-1851. השמועה הייתה לא נכונה ולא השפיעה על מסע הבחירות.

תוצאות הבחירות של 1884

הבחירות היו צמודות במיוחד בניו יורק, ניו ג'רזי, אינדיאנה וקונטיקט. הטמאני הול החליט לתמוך בקליבלנד, כיוון שהיו בטוחים שבכך יוכלו לקבל מינויים פוליטיים מאשר בממשל רפובליקני. בליין קיווה שיזכה לתמיכה מצד הקהילה האירית-אמריקאית יותר מרוב הרפובליקנים. קהילה זו בדרך כלל תמכה בדמוקרטים, אולם אמו של בליין הייתה אירית קתולית, והוא תמך במהלך כהונתו כמזכיר המדינה במאבק האירים. האירים נראו כתומכים בבליין, עד שדובר רפובליקני טען שהדמוקרטים הם מפלגת "רום, רומאיות ומרד". הדמוקרטים הפיצו את העלבון האנטי-קתולי, וטענו שבליין עצמו מנוכר לאירים העניים שכן הוא היה מקושר לעשירים של ניו יורק.

לאחר ספירת הקולות, קליבלנד זכה בכל המדינות המתנדנדות בהפרש צמוד, ובניו יורק בהפרש של 1,200 קולות. הוא זכה להפרש של רבע אחוז בספירת הקולות, אולם השיג 219 אלקטורים לעומת 182 לבליין. לאחר הניצחון, הגיבו הדמוקרטים לצעקות הרפובליקנים: "הלך לבית הלבן, חה חה חה!"