גרובר קליבלנד | בחירות 1896 ופרישה

בחירות 1896 ופרישה

תוצאות הבחירות ב-1896

בשנת 1896 נוצר במפלגה הדמוקרטית רוב לסיעת החקלאים תומכי הכסף המתכתי החופשי והאינפלציה הגבוהה (אשר שחקה את חובותיהם). הם גינו את קליבלנד ואת תקן הזהב, וקליבלנד הפסיד את המינוי למועמדות לנשיאות לטובת עורך הדין הצעיר והנואם המבריק ויליאם ג'נינגס ברייאן, שתמך בכסף חופשי. קליבלנד תמך במפלגה הדמוקרטית הלאומית, פורשי המפלגה הדמוקרטית שהבטיחו להגן על תקן הזהב, על הממשלה המוגבלת ולפעול להורדת מכסים, אולם סירב להיות מועמדם. הפופוליסטים תמכו בברייאן גם כן, כיוון שהסכים עם רוב מצעם. ויליאם מקינלי, המועמד הרפובליקני, קיווה למשוך אליו גם חקלאים וגם אנשי עסקים באמצעות הימנעות מנקיטת עמדה ברורה בנושא המטבע. מקינלי ניצח בצורה החלטית, כשזכה ב-51% מהקולות ו-60.6% מהאלקטורים. ג'ון פאלמר, המועמד הדמוקרט הלאומי, השיג כמאה אלף קולות, פחות מאחוז אחד. למרות הפסדו של פאלמר, שמח קליבלנד מתוצאות הבחירות, העדיף את מקינלי על פני ברייאן וראה בכך ניצחון של תקן הזהב.

קליבלנד ב-1903

החקלאים בחרו בברייאן שוב כמועמדם ב-1900. ב-1904, הצליחו השמרנים, בתמיכת קליבלנד, לשלוט שוב במפלגה הדמוקרטית ובחרו באלטון פארקר.

הנשיא היוצא קליבלנד, מימין, עומד לצד ויליאם מקינלי שמושבע לנשיאות בידי נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית, מלוויל פולר.

לאחר עזיבת הבית הלבן ב-4 במרץ 1897, עבר קליבלנד לגור בביתו בפרינסטון, ניו ג'רזי. הוא היה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת פרינסטון, והתנגד לדעותיו של נשיא האוניברסיטה, וודרו וילסון. קליבלנד התייעץ לעיתים קרובות עם הנשיא תיאודור רוזוולט (1901-1909) אולם סירב להתמנות ליושב ראש וועדה לטיפול בשביתת כורי הפחם של 1902. קליבלנד עדיין דיבר בענייני השעה. ב-1905, כתב טור על זכות הצבעה לנשים, וטען שנשים הגיוניות לא רוצות להצביע כיוון ש"סמכות עליונה" קבעה את תפקידי המינים בעולם.

ב-1906, רצתה קבוצת דמוקרטים מניו ג'רזי לבחור בו כמועמד לסנאט של ארצות הברית. הדמוקרטים הרגישו שהנשיא לשעבר ימשוך כמה רפובליקנים מאוכזבים שיתמכו בו.

בריאותו של קליבלנד הידרדרה במשך כמה שנים, ובסתיו 1907 חלה. ב-1908, סבל מהתקף לב ומת ב-24 ביוני בגיל שבעים ואחת. מילותיו האחרונות היו "ניסיתי כל כך לפעול בצדק". הוא קבור בבית הקברון פרינסטון בכנסייה הפרסביטריאנית.