גיור | בפרשנות המקרא

בפרשנות המקרא

במקרא לא מתואר במפורש טקס גיור. עם זאת, בפרשנות חז"ל לכמה אירועים מקראיים מופיע גיור. מעמד הר סיני מפורש כהליך גיור לעם כולו, המהווה מודל לאופן בו ניתן מאז לגייר יחידים ולצרפם לעם. בנוסף, מסופר שביציאת מצרים הצטרפו לעם ערב רב, נכרים שדבקו בעם ישראל. יתרו כהן מדין וחותן משה, שנתייחדה לו פרשה חשובה בתורה, נתפס אצל חז"ל כאב טיפוס למתגייר האידיאלי[2]. רחב, גיורת תנ"כית מפורסמת נוספת[3], נישאה על פי חז"ל ליהושע[4]. שושלת המלכות החשובה ביותר בישראל המכונה "מלכי בית דוד" שמהם יצאו בין היתר דוד, שלמה וחזקיהו, הם צאצאים של גיורת, הלא היא רות המואביה, כמסופר במגילת רות[5].

מי ראוי לבוא בקהל

"נעמי מפצירה ברות וערפה לשוב לארץ מואב", מאת ויליאם בלייק, שנת 1795. רות דובקת בנעמי ואומרת: "אַל-תִּפְגְּעִי-בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ, כִּי אֶל-אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי."

על פי המסורת ההלכתית, בתקופת המקרא הייתה הגבלה לקבל מצרים ואדומים רק מדור שלישי ואילך, ואיסור לקבל עמונים ומואבים עד דור עשירי ועד בכלל[6]. האיסור על עמונים ומואבים צומצם בתקופת השופטים לגברים ולא לנשים.

המקור בתורה לנושא הגרות מצוי בספר דברים[7]:

 לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם. עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. וְלֹא אָבָה ה' אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ ה' אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה'.

מכאן לומדים כי רק על בני עמים מסוימים נאסר להתחתן בישראל למרות גיורם, וכל שאר העמים מותרים. עמונים ומואבים אסורים בחיתון עם ישראל לעולם, אדומים ומצרים רק עד דור שלישי, ואילו שאר האומות מותרים מיד. רש"י בפירושו לפסוק זה מסביר, כי סיבת ההרחקה מעמים מיוחדים אלו הם העוולות שעשו לישראל, ובעוד שעמון ומואב עשו עוולות רוחניות שנחשבות לחמורות, האדומים והמצרים עשו עוולות פיזיות שנחשבות לקלות יותר, ולכן מותרים בדור השלישי.

גם אלה שאסורים לבא בקהל, יכולים להתגייר וגיורם תקף. וקיים עליהם איסור חתנות כנ"ל. איסור זה לא תקף על יהודים שהם בעצמם גרים כך שאותם עמים יכולים להתחתן בינם לבין עצמם ועם גרים אחרים. ולכל עניין אחר הם כיהודים. יישום מעשי של דין זה מצוי בסיפורו של מנימין, גר מצרי מתקופת התנאים.

החכמים גם למדו מהפסוק הנ"ל את הדרשה "עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית", ומכאן הותרה רות המואביה לבוא בקהל, אחר שקיבלה על עצמה את כל המצות, על ידי כל הלכות הגיור (כשאמרה "...עמך עמי ואלוהיך אלוהי..."[8])

התקבלותה של רות המואביה לעם ישראל כבר בתקופת השופטים, כפי שבאה לידי ביטוי בפסוק הבא[9]:

וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר וְהַזְּקֵנִים עֵדִים יִתֵּן ה' אֶת הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה

עם נוסף שנאסר לבוא בקהל, היו הגבעונים, אחד משבעת העמים שהתגוררו בארץ כנען, שנאסרו בשל העזות והאכזריות שהייתה בהם[10].

יחס המקרא לגרים ומצוות אהבת הגר

ההתייחסויות בתורה לגרים מתפרשות במסורת ההלכתית כמתייחסות למי שעברו גיור - גר תושב או גר צדק. התורה מתייחסת פעמים רבות אל הגר בגישה אוהדת, ומדגישה פעמים רבות את הניסיון ההיסטורי של עם ישראל במצרים, כדי לגייס יחס חיובי לגר. המעמד של הגר הוא שוויון בפני החוק, ואיסור מיוחד לפגוע בו ולהפלות אותו לרעה.

מצינו בתורה שאלוהי ישראל אוהב גרים[11]:

עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה

ובעקבותיו עם ישראל מצווה לפחות פעמיים על אהבת הגר[12].

וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

וכן גם[13]:

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם

ישנו חיוב לשמור על מעמדו השווה של הגר[14]:

וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה' כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי ה'. תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם

קיים גם איסור להונות את הגר או להתעמר בו:

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[15].
"וְגֵר לֹא תִלְחָץ וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם"[16].

כשעם ישראל מבוקר על מעשים רעים הוא מבוקר על כך שהוא פגע בגר ביחד עם החוליות החלשות האחרות בחברה כמו היתום, האלמנה והאביון. למשל"וְאֶת הַגֵּר עָשְׁקוּ בְּלֹא מִשְׁפָּט"[17], "לַגֵּר עָשׂוּ בַעֹשֶׁק בְּתוֹכֵךְ"[18].